בינה לעיתים חלק ב שנה

עד העצומות והחמורות שבעריות. והשחיתו התעיבו עלילה. כאותה שדרשו בב"ר באמרם

ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו אלו נשי אנשים מכל אשר בחרו זה זכור ובהמה. ופי' הרב בעל יפה תאר ז"ל דדייק הכי ממלת נשים שהם הנשיאות ונבעלות כבר לבעליהן דאל"כ לא לכתוב אלא ויקחו להם. ונשים למה לי. וזכור ובהמה דייק דאל"כ כל לאתויי מאי וכו'. וקשה דא"כ אמאי תפיס מעיקרא כוליה קרא ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו אלו נשי אנשים. והדר תפסו מכל אשר בחרו זה זכור ובהמה. לא היל"ל אלא ויקחו להם נשים אלו נשי אנשים. מכל אשר אשר בחרו זה זכור ובהמה. על כן יראה לי שהם ז"ל דייקו אות המ"ם במלת מכל. שאם אמרו מכל אשר בחרו חוזר אל בני האלהי' שבחרו כל הנשים שרצו מאי מכל. לימא ויקחו להם נשים כל אשר בחרו כי לא יצדק לומר מכל שנראה שמקצת כל אשר בחרו לקחו ולא כלן. וזה אינו כי הנשים אשר בחרו להם לקחו את כלן ולא מקצתן. מלבד שדבר פשוט הוא שהנשים אשר לקחו להם בחרו אותן. שאלו לא בחרו. בהן למה לקחון אחרי שלא הוכרחו על כך. אבל הכונה לדעתם ז"ל כי בני האלהים האלו לקחו להם הנשים מיד ורשות כל אותם האנשים כשר כבר בחרו אותן להיות נשיהם מהם לקחו את נשיהם ולא חששו היות נשואות לבעליהן. ודרשו עוד ממלת כל שהיה מספיק לומר מאשר בחרו. שכיון אגב ארחיה שגם זכור ובהמה בחרו להם. אוי לדור שכך הגיע לו. ואמנם מהחלוקה השלישית של הלשון הרע הוא מה שנוגע לענין הדבור שהוא עיקר דרושנו. נאמר בכללותה בהצעת מאמרם ז"ל בוי"ר פ' יו"ד שאמרו

זאת תהיה תורת המצורע הה"ד מי האיש החפץ חיים. מעשה ברוכל אחד שהיה מחזר בעיירות שהיו סמוכות לצפורי והיה מכריז ואומר מאן בעי למזבן סם חיי אודקין עליה רבי ינאי הוה יתיב ופשיט בתירקליניה שמעיה דמכריז מאן בעי סם חיי א"ל תא סק הכא זבין לי א"ל לאו אנת צריך ליה ולא דכוותך אטרח עליה סליק לגביה הוציא לו ספר תילים הראה לו פ' מי האיש החפץ חיים מה כתיב בתריה נצור לשונך מרע סור מרע ועשה טוב. א"ר ינאי אף שלמה מכריז ואומר שימר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו א"ר ינאי כל ימי הייתי קורא הפ' הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשיט עד שבא הרוכל הזה והודיעו מי האיש החפץ חיים לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם זאת תהיה תורת המצורע תורת המוציא שם רע. ועם כי דשו בו רבים ונכבדים. אולי יחנן אלהים לעבדו לחדש איזה דבר

וכעת נעורר בדבר למה הוצרכו ז"ל להודיענו שרוכל זה היה מחזר בעיירות הסמוכות לצפורי ואין זה מעיקר המבוקש יאמר בסתם מעשה ברוכל א' שהיה מכריז וכו'. וכשקראו רבי ינאי למה כפל לומר לית את צריך ליה ולא דכוותך. דמה לו לדכוותי' כיון שר' ינאי היה מבקש לעצמו יאמר לו בלבד לית את צריך ליה. ולמה הוציא לו ספר תילים ולא אמר לו הפ' מי האיש וגו'. וההרגש המפורסם השגור בפי הכל הוא. כי מה נתחדש לרבי ינאי מדברי הרוכל שאמר כל ימי הייתי קורא וכו'. כיון שהרוכל לא אמר אלא דברים נכתבים מבלי הוסיף על הפסוק רק לשונו כמות שהוא. והמצאת הראשונים ז"ל ידועה בדקדוק מי האיש החפץ חיים שלא לנוכח ונצור לשונך לנוכח ואנחנו נאמר בבאורו. כי חטא הלשון בשני פנים דרך כלל. הא' שמה שיסכים בדבורו נגלהו עם נסתרו. כי יוציא בפירוש בלשונו מה שבלבו לרע נגד חברו איך שיהיה. הב' שיהפך דבריו מרעה לטובה. כי יוציא מפיו מילין נראים נאמרים לטובה או קלום חברו. ותכלית כונתו המסותרת היא ממש להפך. ע"ד תרעומתו ית' ע"י הנביא ירמיהו ע"ה

חץ שחוט לשונם מרמה דבר בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו. ובא לדעתי הרמז במאי דכתיב שוחט וקרינן שחוט כי הרמאי הזה מראה בפיו הכנעה גדולה היותו נשבר ונדכה כאנו הוא שחוט בעצמו וזה במה שמדבר שלום אל רעהו בהשתחויה עצומה. כן נקרא מלה זו במבטא בהנעת השפתיים. אמנם מה שהוא באמת כונתו הפנימית. היינו כתיבתו הבלתי נקראת שוחט את זולתו. כי בקרבו ישים ארבו להפילו להמיתו. והוא הנרצה אצלי במאמר המשורר ע"ה אני שלום וכי אדבר המה למלחמה. ואות הלמ"ד במלת למלחמה היא כבדה. כי כמו שאמר אני שלום בלי למ"ד יאמר ג"כ המה מלחמה. או יאמר בתחל' אני לשלום. אך ירצה כי לפי שדבר על הכת הרעה הזאת מהרמאים ואנשי חונף באמרו הצילה נפשי משפת שקר וגו'. ודמה אותם לחצי גבור כדמיון חץ שחוט. ע"כ אמר כי הוא בתום לבבו אינו כן ח"ו אלא כדבריו כן הוא באמת בתוכו ובקרבו. וזה הוא אני שלום. אני בעצמי תוך לבבי עצם השלום וגם כי אדבר שלום. כן אני אנכי עמדי אבל המה אם אולי ידברו שלום. אין כונתם לשלום עצמו. אלא למלחמה שתמשך מדברי השלום כפי ערמותיהם. ועל שני המינים יחד אמר

תסתירני מסוד מרעים מרגשת פועלי און. יתפלל אליו ית' יצילהו משתי כתות רעות אלו המצירים אותו והתחיל בכבידה תסתירני מסוד מרעים תהי לי למחסה ומסתור מאותו הסוד הצפון והמכוסה מהמריעים אותי שאינו גלוי וידוע לי כי יכחידוהו במרמה. וגם מרגשת