בינה לעיתים חלק ב שנג

מה עשית ותגנוב את לבבי ותנהג את בנותי כשבויות חרב למה נחבאת לברוח ותגנוב אותי ולא הגדת לי וגו'. ואני משער בכונתו כי מדרך המבקשים לברוח פתע פתאום. כדי שלא יורגש הדבר כלל קודם היותו הם מרבים באותו זמן להתראות בשוקים וברחובות למען יחשבו הכל כי הם יושבים שם בטח. ובלי ספק הרוצה לברוח לזמן קרוב. ימנע מכל וכל מלהתעלם או להחבא אפי' רגע אחת. להוציא שום מין חששא מלב הרואים כי עם ירגישו היותו עושה שום מין שנוי בהתמדת ראות פניו או כיוצא בו מיד יכנסו באיזה חשש. ואולי יעכבוהו המפסידים בהתעלמו. והנה אבינו יעקב ע"ה בהסכימו לברוח מלבן. היה מן הראוי שלא יעשה שום פועל נעלם ונסתר בהחבא כדי שלא יבא לבן לחשוד כלום ויחשוב היותו יושב לבטח עמו. והנה לא כן עשה אלא שלח לקרא לרחל וללאה השדה. כאלו רוצה לשית עצה בנפשו עמהן במסתרים ובמחבואות. ובלי ספק היה זה מבוא גדול לשיקדים לבן להרגיש. ויבא להכנס באיזה חשד. ועכ"ז לא חלי ולא מרגיש והיה לבבו שלם כבתחלה. ולא חשש מאומה וע"ז אמר מה עשית ותגנוב את לבבי. כמתמיה ראה נא איזה פעל פרטי עשית אשר בו גנבת את לבבי שלא ארגיש בבריחתך כדרך הגונבים דעת אחרים. אדרבא עשית להפך כי לפי דעתך יש לשאול לך למה נחבאת והסתרת עצמך כדי לברוח. כי אדרבא זה היה נותן מקום שלא תוכל לברוח. כי היה מעורר אותי לחשוד בזה ולמענך. ועכ"ז ותגנוב אותי איסתייעא לך מלתא שגנבת את לבבי. וכ"ש שלא היית צריך כלום. כי למה לא הגדת לי בפירוש ובודאי הייתי משלחך בשמחה. וסוף סוף עתה אפי' לפי שטתך הסכלת עשה. עשית מה שעשית בסכלות ובלי שום השכלה. כי כבר היה מביא לי הפעל שלך בהפך מכוונך. אלא דאסתייעא לך מלתא. נמצא שענין כזה היא גנבה וגזל גמור אלא שאצל יעקב ע"ה אלהים חשבה לטובה ליושר כונתו. מה שאצל הכל הוא עון פלילי. ונכללה בזה החניפה בהיות לאדם אחד בפה ואחד בלב ומחשבתו מתחלפת מהוראת הפעל החיצוני. וזה היה לדעתי אחד מפשעי דור הפלגה. אשר החמיר הוא ית' כ"כ בענשם. כי אמר הכתוב

ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים ויאמרו איש אל רעהו וגו'. וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. ומבלי האריך בדיוקים אומר בכוונתם. כי הראשונים ז"ל בהרגישם הסתירה הנמצא בדברי רבותינו הקדושים ע"ה. שאצל ישמעאל אמרו כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם.. שאינו נפרע מן האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה ולא על מה שעתיד לעשות. ואצל בן סורר ומורה אמרו שהוא נדון על שם סופו וכו'. תירצו באחד מן התירוצים שהבן סורר כבר התחיל לעשות מה שמורה על סופו וכיון שיש כאן ראשית פעולת זדון נדון ע"ש סופו כאלו נעשתה. משא"כ גבי ישמעאל. והנה האנשים האלה בהשתדלם לעשות הבנין ההוא. עם היות שפרסמו ואמרו בפיהם היות כונתם טובה לאהוב הקבוץ פן יפוצו על פני כל הארץ ולעשות להם שם. שאין בכל זה הוראות שום דבר רע

מ"מ בוחן לבות ית' הבין וידע פנימיות מחשבתם כי כונתם היתה אחרי תשלום הבנין לכמה רעות נפסדות בארום חז"ל. אלא שלא בארו אותם בפה מלא. באופן שכל מה שאמרו לא היה אלא מן השפה ולחוץ. וזהו ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. שכלם היו מדברים בשפה בלבד ולא בהסכמת לבם. כי בדבור אמרו הבה וגו'. ופרסמו באמירתם ונעשה לנו שם פן נפוץ וגו'. אמנם הוא ית' וירד ה' לראות וגו'. ירד לסוף דעתם והעמיק בתוכיות מחשבתם לראות את העיר ואת המגדל. ירצה לראות מהותם העצמי ותכלית הכונה הנפסדת. ואמר ה' שהאמת הוא כי כל דבריהם אלו אינם אלא שפה אחת. בחלוף הסכמת מחשבתם שהיא רעה. וראוי להענישם על מה שהם חושבים לעשות בסוף אחר גמר הבנין. וכ"ת הרי אין ה' דן אלא לפי מה שהוא עכשו. אבל לא כפי מה שיהיה בסוף כאשר למדנו מישמעאל. לזה אמר וזה החלם לעשות. אין המדה ההיא אמורה. אלא כעין ישמעאל ממש שלא היתה שם התחלת מעשה. אבל זה החלם לעשות כבר התחילו לעשות כמו הבן סורר ומורה. כי כעין זה היא ממש התחלת וראשית הפעולה המגונה אשר הם חושבים לאחרונה. ע"כ עתה לא יבצר מהם. לא יהיה נגרע ונחסר מהם. מה שיזמו לעשות היא מחשבתם הרעה.. שבענינים אחרים אין המחשבה נחשבת לכלום ועתה לא יהיה כן. אלא יתייסרו עליה כאלו יצאת אל הפעל. וכל זה הוא בכלל גנבת דעת עליונה חלילה. ונקרא ג"כ גזל מניעת השלום למי שראוי. כדרשתם ז"ל על גזלת העני בבתיכם. גם בלתי עשות הדין כראוי קראו הכתוב גנבה כאמרו שריך סוררים וחברי גנבים יתום לא ישפוטו וגו'. וכמה גופי עבירות אחרות שכלם נקראו בשם גזל. וצדקו מאד במה שאז"ל על דור המבול שלא נחתם דינם אלא על הגזל. עם היות נמצאו בהם עברות חמורות כי רובם יכנסו תחת סוג זה. אלא שהגזל המפורסם והפשוט מהממון ממש עשה רושם על הדרך שפירשוהו ז"ל במ"ר במאמר האומר: