בינה לעיתים חלק ב שנב

לעשות מעשים מעולים אשר הם אלמים דוממים מבלי הוצאת קול והברה. מ"מ דבריו ועניניו הם מעצמם נשמעים. דקלא אית להו כאלו צווחי כי כרוכיא. ובזה יצדק לומר שהאנשים רואים את הנשמע. שהדבר אשר הוא מורגל להשמע בחוש השמע ע"י האוזן עכשיו הם מרגישים אותו בחוש הראות ע"י העין ועושה רושם כאלו היתה תוכחת מגולה. ודקדק ר' חלבו לומר כל אדם שיש בו יראת שמים. כי בענין התוכחת הבא מכח הלשון וקול דברים אין כל האדם מוכן לזה. כי בהכרח צריך יהיה חכם ויודע ובקי בטוב הדבור. אבל הדברים הנשמעים ע"י המעשים הבאים מחמת יראת שמים יוכללו בזה כל מין אדם המקושט ביראת שמים, חכם יהיה או לא. והוא מאמר קהלת ע"ה

סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וגו' כי זה כל האדם. יאמר כי המוכיחים ע"י קול ממש. אי אפשר להשמיע כל דבריהם בבת אחת. או שבסוף הדבור יהיה נשמע כל מה שקדם תחלה. כי בהכרח הדברים הם נשמעים זה אחר זה. ראשון ראשון ואחרון אחרון. אמנם יש נושא אשר בסוף הדבר בלבד הוא נשמע כלו לגמרי בבת אחת. והיינו יראת שמים ושמירת המצות. כי עם היות קדמו לאדם כמה הזמנות והכנות לעשות המצות שיצטרכו אליה. הנה כשיבא לגמר המצוה ולתכליתה. היא תכריז בבת אחת כל שלמות הפעל ומה שיצטרך אליו לבא עד תכליתו. ומכריח ומחייב בשתיקה לעשות כמוהו ולכן אני מייעצך שתשתדל להוכיח ע"י מצות ומ"ט כי זה כל האדם. אופן זה מהשמעת קול הוא מוכן לכל אדם. ולא יצטרך לזה חכמה גדולה הבלתי נמצאת אצל כל האנשים. ועוד דרשו כי זה כל האדם ע"ש. ויצא מכל זה כי עיקר התוכחת תלוי בכשרון המעשים הנמצאים במוכיח. ע"כ זחלתי ואירא כי עירום אנכי מכל טוב זה וממעשים שולל וריק מכל חכמה וידיעה. ואיך אפתח פי בדברי תוכחות אשר אני צריך להם בכפלים וכפלי כפלים. אך זאת אשיב כי באמת וישר תוכחת זו לעצמי אני עושה אותה. למען תתעצם יותר ותעשה בי רושם חזק. אני מודיע ברבים הדברים הבלתי מהוגנים הצריכים תקון. כי על ידי זה אתבייש ויחון ה' לשאתעורר לעשות המוטל עלי לעבודתו יתברך. הוא יסייעני על דבר כבוד שמו ונאמר כי רב ע"ה במאמרנו הודיענו היות רוב העולם נכשלים בגזל. וכבר הורונו שאין אדם נצול בכל יום מאבק גזל. ודבר ברור הוא כי אין למכשול זה שום תקון אלא בהחזרת ממש על הדרך שעשו אנשי נינוה שהוכרז להם וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם כאשר פירשנו בדרושי הימים הנוראים בס"ד יע"ש. וכמה תצדק גזירה זאת של רוב בגזל כי יש הרבה מיני גזל תחלה במה שנמצא בינינו גזל גמור וחמור מקדשי שמים. והוא מעוט ההשקפה בברכות הנהנין אשר עליו נאמר כל הנהנה מן העה"ז בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה ולכנסת ישראל שנאמר גוזל אביו ואמו וגו'. ואמרו שם לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ל"ק כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה. ויראה כי הפסוק עצמו מפרש הענין באמרו השמים שמים לה' וגו'. לא המתים וגו'. לא אמר והארץ נתן לאדם אלא לבני אדם הוא שם נאמר על השלמות והצדקות כאשר הביא בילקוט בתחלת יחזקאל בשם תנא דבי אליהו בן אדם בן אנשים כשרים. בן אנשים צדיקים בן גומלי חסדים וכו'. והכונה שלא נתן ה' את הארץ לכל המין האנושי בכלל שתקרא של כלם בשוה. אלא דוקא לבני אדם לאותם שהם בני אדם ראוים להקרא בשם זה מצד שלמותם. ובאר ההפרש והטעם למה תהיה לקצתם ולא לכלם. והוא לא המתים יהללו יה וגו'. אותם אשר הם נעדרי ההרגש וחסרי ההשכלה כמתים. אינם שמים על לב להלל לה' ולתת לו תודות ושבח על מה שנותן להם ה' ממאכל ומשתה ושאר הנאות העולם ואינם קונים אותו הדבר ע"י הברכה. ולפיכך נשאר לה' והם גוזלים אותו ממנו כי לא קנאוהו בדמי הברכה. אמנם אנחנו עם תורתו בלבנו הנקובים בשם בני אדם. אנו מברכים להקב"ה על כל דבר ודבר תחלה וסוף. ובזה תשאר הארץ שלנו מקנת כספנו על ידי ברכותינו. ובדורנו זה מקילים מאד לבלתי הזהר באלו הברכות ואין מחשיבים הדבר לכלום להתקרב אל חנות מוכרי הפירות ולתת אל פיו אשכול ענבים ומן התאנים ומן הרמונים בלי שום ברכה. כאלו לא אדונים לאלה חלילה. ובדידי הוה עובדא כי ראיתי א' מחשובי הבעלי בתים שלח ידו ואכל פרי אחד בלי ברכה ראשונה. ושאלתי לו איך תאכל מבלי תברך תחלה. והשיב לי שהורגל כ"כ בזה עד שלא עלה על דעתו לברך. ולפי שעדיין לא השלים לאכול כל הפרי. ברך ברכה ראשונה על הנשאר. ואחר השלים אכילתו היה הולך לדרכו אמרתי לו תברך ברכה אחרונה. והתחיל לתמוה איך יברך ברכה אחרת. כי הוא מעולם לא ידע ולא שמע שיברכו ברכה אחרונה. אלא ברכת המזון אחר הסעודה והיה בעיניו כנבואה חדשה נוסח ברכת בורא נפשות רבות שאמרתי לו. אוי לאזנים שכך שומעות. וכל זה בא מההרגל הרע לבלתי החשיב לכלום דקדוקי המצות. ומה יעשו הבנים הקטנים. אם הם רואים האבות יאכלו וישתו ושמו יתברך שכחו מלברכו. ויש עוד מין גזל אחר והוא גנבת דעת הבריות כענין שאמר לבן ליעקב עליו השלום.