בינה לעיתים חלק ב שנ

בדברי חכמה. תהיה אצלם השתיקה יפה מאד שישתקו מלדבר בדברי חכמתם. כפי הזמן והסבה המתחייבת כן. עם היות החכמה היא מלאכתם הפרטית. וכ"ש לטפשים. שתאות להם השתיקה מדבר חכמה שאין להם מבוא בה. וכן תמצא ממש לשלמה ע"ה ששמר סדר זה עצמו ללמוד קל וחומר על השתיקה למי שאינו שייך באותו הדבר. ממי שהוא בעל אותה מלאכה. כי אמר גם אויל מחריש. שרצה לומר במלת גם. שאפי' האויל כשיחריש וישתוק מדברי הבאי שהם עסקי דבריו ביחוד יחשב לחכם. ואין צריך לומר לחכם מחריש מדברי בטלה אלא שאין זה מענין החכם וטבעו. ואם כן יש כל כך צורך והכרח בשתיקה זו. כי לא בלבד תצדק בדברים הפחותים והרעים. אלא אפי' בדברים הטובים והמעולים תאות כפי מה שיגרום העת והזמן. והוא מה שאמר דוד ע"ה נאלמתי דומיה החשיתי מטוב. מצאתי כל כך תועלת בשתיקה עד שנדבקתי בה בדרך כלל לכל הדברים ונשתתקתי ונאלמתי. לא מבעיא מלדבר במילי דעלמא הרעים אשר להם דומיה תהלה מטבעם. אלא גם החשיתי מטוב ממה שהוא טוב ונאות כפי מה שיצטרך ונמשך על ידי השתיקה זו שכאבי נעכר. הכאב והצער והצרה הבאה אלי לסבת הדבור. הוא נעכר כלה ואבד שאני נצול ממנה בעבורי השתיקה. מה שהוא להפך כשאני מרגיל לשוני לדבר. כי אני גורם רעה לעצמי ולזולתו וזהו חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש. כשאני מדבר בלשוני. כי ממנה תוצאות הקטטות והמריבות בערה בה אש המלחמה מנפש ועד בשר תכלה. וכל רעות שבעולם באות בסיבתה. ואחשוב להבין כונה זאת בדברי רב ע"ה במאמרנו כאשר נדייק בו. שלא מצאנו שום סדר מדרגות בחלוקות אלו לא מלמעלה למטה ולא בהפך. כי אם רצה להיות מוסיף והולך. היל"ל מעוט בעריות ורוב בגזל והכל בלשון הרע. ואם כונתו להיות פוחת והולך יתחיל מהכל ויסיים במעוט. ואגב ארחין נעמוד על דקדוק קטן. ואם הוא חלוש. למה בחלוקות הכל הוסיף אות הה"א. מה שלא בא בחלוקות רוב ומעוט שלא אמר הרוב והמעוט. אבל ירצה לדעתי כי להיות האהבות ג'. כנודע ואהבת הטוב היא המקווה לאדם שלמות והצלחת נפשו אבל אהבת הערב והמועיל כשיהיה נמשך אחריהם גורמים אבדנו. לכן אמר כי משתי אהבות אלו רוב בני אדם נכשלי. באהבת המועיל ולפיכך לא ינצלו מגזל. ומעוטן נכשלין בערב והיינו בעריות. אמנם דע לך כי הכל כאשר לכל. כלומר בין גזל בין עריות. וכל מיני מדות רעות פחותות ומגונות אחרות. כלן נקבצו ונמצאו בלשון הרע וממנו נתהוו. וכאותה שאמרו פרק יש בערכין אמר ריש לקיש כל המספר לשון הרע מגדיל עונותיו אדם ניצול ממנו בכל יום. ואחרי אשר דבור הלשון הוא אבי אבות הרעות והעבירות כלן יחוייב לנו עד לשמים. ותניא דבי ר' ישמעאל כל המספר לה"ר מגדיל עונות כנגד שלשה עבירות: ע"ז גילוי עריות שפיכות דמים כו' הרי דכלהו גופי עבירה איתנהו בלשון הרע. ולפיכך אמר רב הכל בלה"ר. לומר שכל עבירות שבעולם נמצאו בלשון הרע וממנו נמשכים ומתהוים ופריך לשון הרע סלקא דעתין. דכיון דקאמר שהכל בא ממנו כאלו הוא סבה ליתר הפחיתות. והרי כמה וכמה יש שאינם בעלי לה"ר. עם היות שיש בהם פחיתיות אחרות. והשיב שאינו דוקא על לה"ר ממש. אלא אבק לה"ר שאין שום לגלות מצפוניו וסתרי מומיו ברבים. למען נוכל לתקן עותתו בכל הדברים אשר הוא משחית בהם. והן אמת כי בהכנסי לדבר עם מעלתכם בעניני תוכחות מוסר ולהיישיר את העם ולהדריכם במה שצריך תקון. יראה ורעד יבא בי. יען בא אל זכרוני מאמרם ז"ל פ"ק דברכות

אמר רבי חלבו א"ר הונא כל אדם שיש בו' יראת שמים דבריו נשמעים שנאמר סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם. ועם שפשוטן של דברים מובן מעצמו. שהמוכיח אחרים אם יש בו יראת שמים אז ישמעו ויקבלו דברי תוכחתו. שכשיאמר טול קיסם מבין שיניך. לא יוכלו להשיבו טול קורה מבין עיניך. מ"מ מדאפקיה בלשון שמיעה. וגם אמרו בלשון הווה ולא אמר לשון עתיד שהיל"ל ישמעו דבריו או יהיו דבריו נשמעים וכיוצא אני מבין בכונתו. על הדרך שאמר איוב לחביריו. מה נמרצו אמרי' יושר ומה יוכיח הוכח מכם. הלהוכח מילים תחשובו ולרוח אמרי נואש. והוא כי מצאנו מגדולי שבחי המעלות שימצאו במלך משיחנו מהרה יגלה. הוא מאמר הנביא ע"ה

ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ. והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע. כי באמת יקשה. דבשלמא אמרו והכה ארץ בשבט פיו וכו' ניחא שהוא ענין נסיי יוצא מחק הטבע האנושי וימצא בסגולה במשיחנו. אבל שישפוט בצדק ויוכיח במישור מאי רבותא בהא. וכי צריכא למימר שלא יעשה עול במשפט הרי מדה זו היא מצויה בהכרח אצל כל אדם בינוני. ובזולתה יקרא איש בליעל רשע מעול וחומץ

אמנם לדעתי ירצה כי התוכחת והיסורין הם שני שמות נרדפים יורו על שני דברים שונים בענינם. כי התוכחת הוא בפה ע"י דברים נאמרים בכלי הדבור הפה והלשון והשפתים. שהם דברי כבושין וכיוצא. מגיעים אל לב השומע לא יגעו בגופו כלל. אולם היסורין הם בהפך זה כי הם נוגעים בעצם ובבשר בגוף המתייסר. ובהכרח יצטרך לזה פעל ממש נעשה בכלי