בינה לעיתים חלק ב שמח

ממנו דבר שהיה חושק אותו מאד תחלה. ויותר מזה בארו מרע"ה כשאמר

הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם וגו' אמר בפירו' האמת הוא כי כל הנבראים כלם הם שלו ית' הארץ וכל אשר בה. והוא מחזיק בהם כמי שמחזיק בשלו. ובכלל כל אלה ודאי נכנסו גם האבות כי כלם הלא שלו הם. וא"כ אין מקום לחשוק בם ולהתאוות להם. כמו שלא יתכן לומר שיחשוק בכל יתר הנבראים. מאחר שכבר הם שלו. ואע"פ כן רק באבותיך חשק וגו' נבדלו אבותיכם בלבד משאר הנבראים. שהוא ית' חשק בהם. הכתיב לעצמו היותו רוצ' בם בתורת חשק ותאבון לא שח"ו יהיה הדבר כן מצדו חלילה שעדיין לא קנה אותם. אלא היה כן לאהבה אתכם לבא לכלל גדר אהבה עמהם הבאה אחר החשק כי אשר יש לו דבר שהחזיק בו. מבלי קדמה לו תשוקה וחשק להשיגו לא יתחייב שיאהבהו אהבה נמרצת. ואולי לא יחשיבהו לכלום. אבל כשתחל חשק בו והשתדל בהשגתו. ודאי בהגיעו אליו יאהבהו. וע"ז האופן נתרצה ית' לומר שחשק באבות. כדי שחשק זה יגרום לאהבה אותם וכיון שכן הוא איך אמר דוד ע"ה. אהבתי כי ישמע ה' את קולי. כי מאמרו ישמע ה' את קולי. יראה שעדיין הוא מחוסר השמיעה. ולא יתכן לומר היותו אוהב שהוא יתברך ישמע את קולי אלא היה צודק בזה לשון מורה על התאוה או החשק או התקוה ותוחלת וכיוצא. לכן שאל רבא מ"ד אהבתי כי ישמע ה'. והקדים כי לתת ישוב לזה דרש רבא וכו'. ירצה הביאהו ההכרח לומר על פסוק זה בדרך הדרש ולצאת מפשוטן של דברים. שאלו לפי המובן השטחיי יקשה מ"ד אהבתי וגו' כאמור שהוא בלתי צודק. אלא צריך שנדרוש על צד הדרש. שעם היות מלת אהבתי מהקל והוראתה על הפועל האוהב. נדרשהו עתה כאלו באה מהנפעל ותורה על הפעול כדרכם ז"ל בדרשותיהם על צד ההכרח יחליפו הבנינים כמו עתה ידעתי עתה הודעתי ורבים כמוהו. כן עתה מה שאמר אהבתי שרוצה לומר אוהבתי אין מובנה אלא נאהבתי. והכונה אימתי אני בגדר אהובה אצלו ית' שכבר אני שלו. ואז הוא אוהב אותי כמי שמחזיק בדבר שחשק בו תחלה כפי טבע האהבה. הלא הוא כשאתה שומע בקול תחנוני. כי אין ספק אחר שהטה אזנו לי ושמע תפלתי. בהכרח התפללתי באופן שלם ובכונה רצויה עם כל התנאים הצריכים עד שקרעתי כל המסכים המבדילים וסלקתי כל המונעים ומעכבים מלקבל התפלה. ומאחר שנתקבלתי. ודאי ממילא אני אהובה לפניך. כי קניתני ונעשתי שלך וזכיתי לשתגיע אהבתך לי. וסיימה להפיל תחנתה שאף אם לא יהיה הדבר כן חלילה אלא אני דלה מן המצות מ"מ לי נאה להושיע. כפי מדת טובך בהיותך מטה כלפי חסד. הלא כה מבטנו בימים המקודשי' ימי התשובה מאתו ית' להעתר לנו בתפלתנו ותהיינה אזניו קשובות לקול תחנוננו. והבקשה היקרה המיוחדת לזמן ההוא שהיא אבינו מלכנו וכו'. היתה חתימתה אבינו מלכנו אל תשיבנו ריקם מלפניך. כי בכל לבב אנו מתפללים לפני כסא כבודו שלא בלבד יעשה בקשתנו. אלא יהיה הדבר על צד היותר מעולה ושלם שאפשר. כי כבר יקרה לשאול שאלה מאת המלך. ואין אהבתו שלמה עמו. לא יראה לו פנים צהובות ולא יבטיחנו למלאת חפצו אבל אחרי צאתו משם. יצוה לא' מעבדיו יספיק לו כל צרכו. כאלו עושה זה העבד מעצמו. מבלי ירגיש האחד שבא זה מעם המלך אך את אשר יאהב ויחפוץ ביקרו. בההיא שעתא הוא עצמו יקים דבר עבדו ועצתו ישלים ולא ע"י זולתו בהסתרת פנים. והמשורר ע"ה העיד ע"ז כשאמר אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש וגו'. ויש בכתוב דיוקים נתעורר עליהם בשנעמוד על מדרשם ז"ל בשוחר טוב ע"ז הפסוק האומר

אחת שאלתי אמר לו הקב"ה בתחלה אתה אומר אחת שאלתי שבתי בבית ה'. וחזרת ואמרת לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. אמר לפניו רבש"ע לא יהא העבד שוה לרבו. בתחלה לא באת עלי אלא באחת. שנא' ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך. ואח"כ פתחת עלינו במצות הרבה שנאמר ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו. הוי דיו לעבד שיהיה כרבו. וראוי לבקש היכא רמיזא בקרא כל הויכוח הזה ודקדוק בלשון דקאמר וחזרת ואמרת לחזות וגו' מאי וחזרת היל"ל והוספת וכיוצא. וכן גבי ה' אמר ואח"כ פתחת מאי האי לישנא דפתחת

ונראה כי הם ז"ל דייקו אמרו אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש. מלבד הכפל למה הכניס מאת ה' בין הדבקים. היה לו לומר אחת שאלתי ואבקש מאת ה'. והיה מרויח ג"כ מלת אותה. נוסף על הלשון המסודר. ולמה אמר שאלתי לשון עבר. ואח"כ אבקש לשון עתיד גם מלת מאת מיותרת. שהיה מספיק לומר מה' אבקש. ועוד אמרו לחזות בנועם ה'. אם הוא המשכת שאלה נוספת על הראשונה היה לו לומר ולחזות בנועם ה' בוי"ו העטוף כמו שאמר ולבקר בהיכלו. לכן אמרו שהי' כל זה המצאה ממנו להשיג מה' שאלות רבות. והענין הוא כי המבקש מהמלך דברים רבים יחד בפעם אחת הוא מעותד לאבד הכל ולא ישיג מאומה אבל הדרך הנכון הוא לשאול תחלה דבר אחד בלבד. ואח"כ יחזור לשאלה אחרת ע"ד דניאל ע"ה ונבקשה על זאת וגו' כנודע. כן עשה דהע"ה תחלה שאל בלבד לשבת בבית ה' ודעתו הוא לחזור מחדש לשאול לחזות בנועם ה'