בינה לעיתים חלק ב שמד

כדאי ולא ראוי על מעשיו הרעים שתקובל תפלתו וכמאמר החכם ע"ה. רחוק ה' מרשעים ותפלת צדיקים ישמע. שהקב"ה מתרחק מהרשעים משמוע תפלתם ומקביל לזה אמר על הצדיקים. קרוב ה' לכל קוראיו לצל אשר יקראוהו באמת. ואז"ל באיכה רבתי טוב ה' לקויו יכול לכל תלמוד לומר לנפש תדרשנו. ומייתי טובא דכוותא ובכללם אמר. ודכוותא

קרוב ה' לכל קוראיו יכול לכל ת"ל לכל אשר יקראוהו באמת. והוא אצלי קשה מב' הצדדים. אם מהראשון שאמר טוב ה' לקויו יכול לכל. כי הקוים לה' ודאי טובים הם שמשימים בטחונם ותקותם בו ית'. ולמה לא יהיה טוב לכל הקוים. ואם מהשני כי אחר שפירש הפסוק. שאינו קרוב לכל הקוראים. אלא דוקא לכל אשר יקראוהו באמת א"כ למה אמר תחלה קרוב ה' לכל קוראיו שזה אינו כן כי באמת לא לכל הקוראים הוא קרוב. ובשלמא שאר הפסוקים שמביא סיפיה דקרא מפרש רישיה והוא סובל הפירוש ההוא ואינו סותרו. כי כשאומר טוב ה' לקויו. כיון שאמר סתם בלא מלת כל. נוכל לומר באיזה קוים מדבר. באותם שלנפש תדרשנו. אבל באמרו קרוב ה' לכל קוראיו הרי כלל כל הקוראים בכלל. ולא יסבול שנפרשהו בפרטית דוקא לכל הקוראים באמת. ונראה כי לכל הדברים אשר יבקש וירצה האדם להשיג. יכול לשים תקותו עליהם בו ית'. כי מבלעדיו לא יגיע אליו שום דבר. וזה יכלול בין בדברים הגשמיים והחמריים. בין בדברים הרוחניים הנוגעים להצלחה הנפשיית. אלא שהנכון והראוי לאדם שעליו ישים תקותו באלהיו. הוא מה שבאר הנביא ירמיהו ע"ה

ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו. לא אמר והיה בה' מבטחו כאשר אמר שלמה ע"ה להיות בה' מבטחך. אלא הכונה ברוך הגבר הבוטח בה'. ופי' נושא וענין הבטחון מה יהיה. והיה ה' מבטחו. שהמבטח שלו. דהיינו הענין אשר הוא המבטח והתקוה שלו אינו אלא הוא יתב' עצמו שהוא מקוה אלהותו. דהיינו לעבוד עבודתו ושמירת עול מצותיו. ואין המבטח שלו דברים גופניים והבלי העולם שאפי' מדברים בלתי הגונים. לפעמים האדם מורה שבוטח ומקוה לה'. ע"ד שאז"ל גנבא אפי' במחתרתא רחמנא קריא ובתקוה כזאת נוכל לומר שהחומר והגוף הוא המקוה דורש ומבקש אותם הדברים הנבזים והשפלים אבל התקוה בה' על דבר השלמות והמעלה. היא תקות הנפש והנשמה. ועז"א המשורר ע"ה

קויתי ה' קותה נפשי ולדברו הוחלתי. כשאני מקוה לה' למען תקותי יתן אלוה אין הגוף שלי והחלק החמרי הוא המקוה. שהיתה אז התקוה לדבר הנוגע אל החמריית. אלא קותה נפשי הנשמה הטהורה היא היתה בעלת התוחלת והתקוה והמבקשת אותה הבקשה. וזה לפי שלדברו הוחלתי ומה שאני מייחל הוא לדבר שלו יתברך לנגוע אליו לקבלת אלהותו שהוא ממש והיה ה' מבטחו. והוא כונתם ז"ל. טוב ה' לקויו יכול יהיה זה לכל מי שיקוה בכל איזה ענין שיהיה אפי' בדברי' הגשמיים לזה פי' הפ' ת"ל לנפש תדרשנו דוקא כשהנפש היא הדורשת ומבקשת ממנו מה שהוא מקוה שהוא ודאי בדברים רוחניים ואלהיים. והביא עוד פסוק קרוב ה' לכל קוראיו. ואמר יכול לכל וכו' לדעתי בעבור שהוקשה לו איך אמר בלשון כולל היותו ית' קרוב לכל הקוראי'. כיון שגם הרשעים קוראים אותו וכבר הונח כי רחוק ה' מרשעים. לפיכך רצה להבינו על הדרך שאמר הנביא ירמיהו ע"ה על רשעי דורו

מדוע דרך רשעים צלתה וגו'. קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם. כי אותם הרשעים ברמאות היו צנועים ורוצים להראות לעם חסידות גדולה להרבות בתפלה. ומפרסמים בפיהם היותו ית' קרוב לשמוע התפלה ולקבלה בהשגחתו הפרטית. אבל בפנימיותם הם כופרים כל זה כי בכליותיהם הם מחזיקים אותך לרחוק ושאינך שומע ולא משגיח חלילה. נמצא שאצל כל הקוראים אותו ית' הוא קרוב כפי דבריהם שאל"כ לא היו קוראים אותו. וזה דבר כולל לכל איזה קורא. ואפי' רשע וכופר. אלא שהרשעים קוראים אותו בשקר בנבלה ובתרמית שאינם עושים כן אלא מן השפה ולחוץ. אבל הצדיקים המאמינים היותו קרוב ממש בפועל. שומע ומשגיח. אלו קריאתם היא באמת שמתכוונים לקרא ולהתפלל אליו ולא בדרך רמאות. ולהעירנו על הבנת כונה זו אמר המדרש זה שאמר קרוב ה' לכל קוראיו. היתכן שהוא כמשמעו השטחיי שהוא קרוב ממש דהיינו נעתר ומקבל לכל אשר יקרא אותו יהיה מי שיהיה ואפי' רשע א"א לומר כן שהרי נאמר לכל אשר יקראוהו באמת. נראה שמפרט ושולל לאשר לא יקראוהו באמת. וא"כ בהכרח צריך שנבין הכונה כמו שאמרנו. שקרוב ה' לכל קוראיו ר"ל שבפי הכל בכלל הקוראים אותו הוא קרוב. מהם שאומרים כן בפיהם ולא בלבם. ומהם שפיהם ולבם שוים וקוראים באמתות. ואמנם לכל אשר יקראוהו באמת וביושר לבב. לאלו באר הפסוק הנמשך רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם. ואלו הרשעים יתרחק ה' מהם וישמידם ולא יטה אזן לשועתם. והנביא ישעיה ע"ה אמר בשמו יתברך ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם. גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידיכם דמים מלאו. ספר מחסדיו ית' כי כבר אמר למעלה מכף רגל ועד ראש אין בו מתום. שכל הגוף כלו מלא עונות ואין לך אבר שלא חטאו בו שזה הוא החולי האמתי שבכל אבר ואבר. ואמר עתה ראו כמה אני מתחסד