בינה לעיתים חלק ב שמא

הנמשכים מהם. ואמנם הוא ית' ירצה להראות להם כי אדרבא כמעט הוא מקפיד יותר על אלו הפרטים הבאים מהמשכת העון ממה שיעשה על עיקר הע"ז עצמה, וזה הוא הסתר אסתיר פני ביום ההוא. לא על עצמות פנותם אל אלהים אחרים שכבר קדמה הסתרת פנים אחרת על זה אלא זו המחודשת תהי' על כל הרעה דהיינו פרטים רבים ורעים אשר עשה בשפנה אל אלהים אחרי' ולא נצטרך להאריך בראיות על זה רק נבא אל הענין אשר אנו בו במעשה העגל המר והנמהר אשר עליו אמר מרע"ה. ואתנפל לפני ה' וגו' על כל חטאתכם אשר חטאתם לעשות הרע בעיני ה' וגו'. לומר כי הסבה אשר נתעצם כ"כ להפלגת ההשתדלות להשיג הכפרה. היתה לפי שמלבד עצם העון שהיה עשות הרע בעיני ה'. נטפלו בזה פרטים רבים אשר עליה אמר על כל חטאתכם וגו'. כי נעשה חמור מאד מפאת הסתכלות פרטיו. והוכרחתי לפייס לפניו ית' על כלם. וזה כי כאשר נתבונן במעשה הרע ההוא. נמצאהו חמור ועצום מאד מצד חמשה פרטים כלם נקבצו באו בו

הא' בבחינת ההסתכלות במי שחטאו לו. כי אפי' לא נשגיח על עצמות ומהות החטא היותו ע"ז או זולתה. אלא אפי' היתה הקלה שבעבירות. מאחר שנצטוו עליה ממנו ית' ויתעלה שמו. למעלת רוממותו וגדולתו להיות הוא המצוה. היה להם להזהר בתכלית הזהירות לבלתי עבור על צוייו. ע"ד מה שאמרו ז"ל אצל אדה"ר כששאלו המלאכים למה נקנסה עליו מיתה השיב ית' מצוה קלה צויתיו ועבר עליה. כאלו יאמר לו יונח היתה מצוה קלה מאד. מ"מ כיון שצויתיו עליה ועבר בה נתחייב בעונש חמור והוא מה שאמרה רבקה אמנו ע"ה ליעקב ע"ה. ועתה בני שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך. ראוי שתהיה נשמע ונכנע לקולי לקיים מאמרי. יהיה מה שיהיה. להיות אני המצוה אותך. ואל זה כיונו עבדי נעמן שר צבא ארם כשכעס על הנביא אלישע ע"ה ששלח לו ירחץ במי הירדן ויטהר אמרו לו

אבי דבר גדול הנביא דבר אליך הלא תעשה ואף כי אמר אליך רחץ וטהר. כי לפי שהוא לעג על מה שאמר לו. והיה בעיניו כדבר נבזה וקל הערך ושלא תשוה כלום אותה התרופה. על זה אמרו לו אל תסתכל בכאן תוכן הדבר הנאמר מה הוא. שחשבתו לחוכא ואטלולא ובלתי ראוי העשות אלא הבט מבטן מי יצאו הדברים ומי אמרן. כי כאיש האומר כן גבורת דבריו. וא"כ ודאי ראוי שתחשוב שדבר גדול הוא זה. מאחר שהנביא דבר אליך. ומצד הנביא המדבר והגוזר הלא הוא מהראוי שתעשה ותקיים מאמרו. כי מן הסתם הוא דבר גדול אע"פ שלא תבינהו. ומה גם כי הדבר עצמו אינו מרוחק מן השכל והוא נראה נאות שאמר אליך רחץ וטהר. ואם אצל ב"ו כך. ק"ו בן בנו של ק"ו אצלו יתברך. כי צריך מאד לשמור ולעשות איזו מצוה שתזדמן. אפי' תהיה נחשבת לקלה שבקלות. אחר אשר הדבר יצא מפי מלכו של עולם. ובבחינה זאת יתרבה חטאם של ישראל

הב' מלבד מה שחטאו לו ית'. עוד הרבו אשמה נגד הרועה הנאמן שלהם מרע"ה אשר נצטער עליהם וסבל טורח מופלג להעלותם ממצרים והם השליכו כל זה אחרי גיום. והיו כפויי טובה עמו באמרם כי זה משה האיש אשר העלנו וגו'

הג' בבחינת החטא עצמו אשר הוראתו השטחיית היא ע"ז שאין לך עון חמור ממנו. והוא ככופר בכל התורה כלה

הד' נתעצם עונם בערך הזמן. כי אז היו קרובים לימי חופתם שלא עברו ימים רבים מקבלתם התורה אשר בה נעשו מאורסה אליו ית'. ולא הספיק זה למנעם מלחטוא. זה ודאי מכביד מאד החטא. כאמרו עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו

הה' כי לא הספיק להם מה שעשו בעון עצמו. אלא שאח"כ הורו שמחה עצומה במעשים הרעים במה שהשכימו בבקר והעלו עולות ושלמים ואכלו ושתו ויקומו לצחק. שגדלה שמחתם בקיום והסכמה מחודשת על מה שעשו. מה שאין כן מדרך החוטאים. כי עם היות שבשעת חטאם הוא נוח להם. מ"מ אח"כ הם עצבים כאמרם הרשעים מלאים חרטות. ואלו אע"פ שעבר הלילה ובא יום המחרת. שהיה להם זמן לחשוב על מה שעשו. לא נתחרטו אלא הוסיפו בשמחה. וזה באמת אשם מבהיל. והסתכל איך אמרם ית' למשה אחד לאחד עם שלא שמר הסדר באמרו

לך רד כי שחת עמך אשר הוצאת ממצרים סרו מהר וגו'. והרואה יראה כמה דקדוקים והערות יש בזה. יאריך הענין אם נזכירם. ולפי דרכנו באר אגודת חמשת החטאים האלו אשר נצטרפו בענין זה. ומענותנותו ית' התחיל במה שנוגע למשה. כדרכו ית' לחוש יותר על כבוד עבדיו מעל כבודו ואמר לך רד מגדולתך כדבריהם ז"ל. כבר אבדת המעלה והרוממות והגדולה שלך. וזה כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים לא אמר נשחת עמך שהיה מהנפעל. אלא שחת מהכבד שהוא יוצא. ירצה עמך זה השחית והאביד הטובה הגדולה אשר עשית עמהם בהוציאך אותם ממצרים. דבר זה שחתו אותו. כי נשכח זכרו מלבם. ובמקום הכירם העלאה זו לחסד עמך. אדרבא שחתוה וכפרו בטובת'. כי עליה אמרו זה משה האיש אשר העלנו וגו' ובחרו להחליפך באחר. ויש להם עוד עון