בינה לעיתים חלק ב שמ

יהיו המתפללים ומסדרים דברי שאלתם ובקשתם. אלא שירמיהו יהיה במקום מלאך מליץ יושר להוליך דבריהם ולהכניס תפלתם לפני ה'. שלהיות הוא האמצעי המביא נוסח תפלתם ישא פניו לקבלם. וגם ע"ז אמר ואל תשא בעדם רנה ותפלה אל תהי אתה הנושא המביא והמעלה למעלה לפני כסא כבודו בעבורם הרנה והתפלה שהם יתפללו. כי דע לך שאיני שומע כלל מה שהם מתפללים בעד רעתם. ועל כן אל תכניס עצמך להיות אתה נושא אותה. כי לא אשא פניך. והוא גם כן מה שאמר למעלה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי. כי אינני שומע אותך. כי אמרו ואל תפגע בי יראה יתור גמור. שאחר שאמר אל תתפלל ואל תשא בעדם רנה ותפלה. מה נשאר עוד לומר אל תפגע. אלא הכונה אל תשא בעדם רנה ותפלה על דרך האמור. לא תהיה אתה המוליך והמביא דברי תפלתם דרך שליחות ואמצעית ואל תפגע בי אל תחלה פני שאקבל דבריהם ותפלתם מה שהם מתפללים. כי אינני שומע לך בפגיעה זה שתחלני לשמוע דבריהם. לפי שאיני שומע בעת קראם כאשר פירשנו בפ' האחר. והכל דבר אחד שהקב"ה מונע אפי' השמיעה. וכ"ש שאין עצם התפלה והבקשה נרצית ומקובלת מפני רוע המעללים. ועוד אני אומר בכונת אמרו

אינני שומע בעת קראם וגו'. כי אמר סתם אינני שומע ולא פירש למי לא ישמע, לפי שידענו דבריהם ז"ל כי נעקרו יצחק ורבקה ע"ה מפני שאחיה ובני ביתה ברכוה שאמר הכתוב ויברכו את רבקה ויאמרו לה וגו'. לפיכך רצה ית' שלא יאמרו תפלתנו עשתה פירות ועשאה עקרה עד יתפלל עליה הצדיק. ע"ה. ויראו שמפני תפלתו ילדה ולא בעבור ברכתם. כאשר פירשתי עד"ז פסוק ברוך תהיה מכל העמים לא יהיה בך עקר ועקרה וגו'. וע"כ אמר הוא ית' לירמיהו ע"ה שבשום אופן לא יתפלל ולא ישא רנה בעד העם ההוא. והסבה שודאי אינו רוצה לשמוע ולקבל שום תפלה. עתה בזמן הזה שהיא עת שהם קוראים אלי בעת רעתם. כי אם אשמע תפלתך עליהם. יחשבו ויאמרו שתפלתם וקריאתם היא שנתקבלה ושבשבילם נעניתי להם. מה שאין הדבר כן כי לא באלה חפצתי לפיכך אל תתפלל וגו': ועתה חל עלינו חובת החפוש והחקירה אחר הסבות העצמיות. אשר הן מעכבות ומונעות השגת החפץ בתפלה. למען נוכל לבא על בקשת תקונם. ורואה אני שיקל לנו למצאם כשנעמוד על מדרשם ז"ל בש"ר פ' מ"ד שאמרו

ד"א מה ראה להזכיר שלשה אבות א"ר אלעזר בן טברי בשם רבי יצחק כיון שעשו ישראל אותו מעשה יצאו חמשה מלאכי חבלה לכלותם אף וחמה וקצף והשחת והשמד כמו שנאמר כי יגרתי מפני האף והחמה. אמר משה רבון העולם אתה עומד באחד ואני באחד. אתה באף שנא' קומה ה' באפך ואני עומד בחמה שנאמ' להשיב חמתו מהשחית. א"ל הרי עמדתי בא' ואתה בא' לשלשה מה תעשה א"ל משה הרי ג' האבות עומדים לשלשתם ולפיכך הוא מזכירם. ולכאורה יפלא מאד שאלתם מה ראה להזכיר ג' אבות וכו'. האם נמצא מעולם צורך גדול להזכיר זכות אבות לפניו ית' יותר מזה. אשר היה בתכלית הכעס עמהם. על עון פלילי וחמור כמוהו ואם לא עכשו יזכור ג' אבות אימתי. גם ראוי לדעת בענין אלו הה' מלאכי חבלה. כי אם היות פירשו המפרשים ז"ל שהם רבוי העונות נמצאו בענין זה. הנה עדין לא ידענו פרטיהם. ואיך יעמוד הוא ית' ומשה ע"ה בשנים וג' אבות בשלשה. כי צריך לבקש התיחסות אל הדברים אלו עם אלו. ונאמר בזה כי כאשר היה מחסד האל ית' אצל גמול ושכר המצות. שלא לשלם בלבד על כללות המצות בעצמם. אבל ירבה עוד להטיב על הפרטים והענינים הסובבים אותם ממינים שונים. כן חייבנו אנחנו להשקיף ולהתבונן אצל העבירות. כי העבריין לא יהיה ראוי לעונש בלבד על כללות העון עצמו. אנא גם על כל פרט ופרט המתייחס אליו והנלוה עמו. שורת הדין נותנת להענש עליהם. וכמאמר המשורר ע"ה דברי עונות גברו מני פשעינו אתה תכפרם. כאותן שאמרו לא שהדין כך אלא שהשעה צריכה לכך. כי יש מיני עונות ופשעים אשר הם מצד עצמם אולי נתנו לכפרה אלא שמצד דברים אחרים המתייחסים אליהם יחוייב העונש. וזה הוא דברי עונות. הענינים והדברים הנלוים ומצטרפים אל העונות. אלו הם מה שגברו מני. ואני מתיירא מהם כגון מפני השעה או מפני המקום או מצד הכונה וכיוצא. כי אולם הפשעים עצמם. אפי' יהי חמורים בגדר פשעים כבר היה מקום. שאתה ית' שמך כפי גודל חסדך תכפרם ותעבור עליהם. וע"ז הדרך מובן אצלי מ"ש ית' למשה ע"ה

ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרי'. אשר נתקשה מאד למחברים ז"ל. איך אחרי אשר יחודו את עונם ויאמרו הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. יכפיל עוד השי"ת ענשם באמרו הסתר אסתיר וגו'. אבל הכונה כי הם לא יחשבו לכלום כי אם עיקר הענין עצמו. ולא ישגיחו אל הפרטים הנמשכים ממנו כי אינם כלום בעיניהם. ולפיכך יאמרו על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה שיתלו העונש על עצם הע"ז. ולא יאשימו את עצמם על כל הפרטים