בינה לעיתים חלק ב שלט

יקראונני ולא אענה ישחרונני ולא ימצאונני. הפליג להגזים בקשיות עורף המורדים. כי על הרוב אפילו ימצא איש רע מעללים אשר לא ישמע לקול מוכיחים ולא יועילו אצלו כל דברי כבושין שבעולם כי בדברים לא יוסר. מ"מ כשיגיע הדבר לפועל ולמעשה לייסרו ביסורין ובהכאות על היותו שונה באולתו. שבט מוסר ירחיקנה ממנו שליחות יד בו להתרחק מדרכו הרעה. אבל אלו הרשעים הזדים אינם כן. כי תחלה קראתי אותם בדברים להביאם במסורת הברית. ומאנו קחת מוסר. וכראותי כך הוספתי עוד שליחות יד כי נטיתי ידי עליהן ביסורין ומכות להשיבם למוטב. וגם בזה לא די שלא הועלתי כלום. אלא הגדילו המרי. כי אין מקשיב נמנע מכל וכל לבא לידי הקשבה כלל. לכן גם אני אעשה זאת להם לבלתי העתר בבקשתם בשני האופנים האמורים. כי אז יקראונני ועם שתגיע הקריאה לאזני לא אענם ולא אמלא חפצם. ועוד שישחרו פני יוסיפו להרבות ההשכמה ולהעיר השחר ואני אוסיף עוד הרחקה יתירה שלא ימצאו אותי כי אסתיר עצמי לבלתי המצא שלא לשמוע התפלה כלל. והוא מ"ש הנביא ירמיה (סי' י"א)

ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם. רנה ותפלה כי אינני שומע בעת קראם אלי בעת רעתם. ויש להרגיש אם הוא מזהיר לנביא ע"ה שהוא לא יתפלל ולא ישא רנה בעדם. היאך אמר כי אינני שומע בעת קראם וגו'. כי מה ענין יש היותו בלתי שומע מה שהם קוראים למה שימנע לנביא מלהתפלל הוא עצמו ולעיל סי' ז' אמר הדברי' כתקנן ואתה אל תתפלל וגו'. וסיים כי אינני שומע אותך. והוא טעם מתייחס שלא יתפלל כי לא ישמע תפלתו אבל כאן שאמר לו לא יתפלל לפי שלא ישמע להם נראה טעם תפל מבלי מלח. ואולי יובן כפי מה שארז"ל בפ' יציאות השבת. אמר רבה בר בר חנה כי הוה אזילנא בתרי' דר"א לשיולי בתפיחא זמנין אמר המקום יפקדך לשלם. וזמנין א"ל רחמנא ידכרינך לשלם. היכי עביד הכי והאמר רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי. ואמר ר' יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מה"ש נזקקין לו שאין מה"ש נזקקים ללשון ארמי. שאני חולה דשכינה עמו

ויש לדייק אם כשאמר בלשון ארמי הי' לפי שהשכינה עם החולה וממילא תגיע לפניו ית' התפלה. א"כ למה היה אומר בשום פעם בלה"ק. שזה הוא פגם והוצאת לעז על אותו החולה ונוגע בכבודו לומר שאין השכינה עמו וע"כ יצטרך לומר בלשון שיבינו מה"ש כדי שיכניסוהו לפרגוד. ונראה כי זה היה מיוסד על מה שאמרו בפ' במה מדליקין ת"ר מי שחלה ונטה למות אומרים לו התודה שכן כל המומתין מתודין. אדם יוצא לשוק וכו'. עלה למטה ונפל יהיה דומה בעיניו כמי שעולה לגרדום לידון. אם יש לו פרקליטין גדולים נצול ואם לאו אינו נצול. ואלו הן פרקליטין של אדם תשובה ומ"ט כו'

והכונה אללי כי בתחלת החולי כשהאדם עולה למטה שאינו עדיין מסוכן אין לעומדים אצלו לומר לו כלום לעוררו אל התשובה. אלא הוא יתעורר מעצמו לחשוש שצריך פרקליטין גדולים להנצל. שהם תשובה ומעשים טובים ונקראים גדולים לפי שהוא עצמו ברא ונתן המציאות למלאכים ההם והם שלו. כי העושה מצוה אחת. קנה לו פרקליט אחד כאשר פירשתי במקום אחר שמלאכי השרת של מעלה. עם שיליצו בעדו יקראו פרקליטין קטנים. שאין כחם יפה כל כך כיון שאינם מעשה ידיו ממש. אבל בשכבר הוא מסוכן שנטה למות. אז אין לבטוח לשהוא מעצמו יתעורר. אלא צריך למהר לדבר על לבו ולומר לו התודה. כי מי יודע מה ילד יום. ואמנם ר' אלעזר ע"ה התחכם על כל זה. ואפי' לאשר הוא מסוכן לא היה רוצה לומר לו בפירוש יפשפש במעשיו ויבקש פרקליטין להנצל. וגם לפטרו בלא כלום בלי שום התעוררות חשש לו מחשש קצור לפיכך היו ממציא לאותם שהיו צריכים התעוררות מבחוץ שבמקום אמרו להם בפי' התודה ובקש פרקליטים גדולים של תשובה ומעשים טובים אומר להם דרך תפלה בלשון הקדש המקום יפקידך לשלם. והחולה ישים על לבו מה זה שאמר כן בזה הלשון ולא ארמית כדרך שאומר לחולים אחרים שאינם צריכים למלאכים. כיון ששכינה למעלה מראש החולה. אין זה אלא שכונתו לומר היותי צריך למליצי יושר ופרקליטין גדולים כאלו אין שכינה עמי שנתרחקה ממני. ומזה הי' החולה מפשפש במעשיו וחוזר אליו ית'. ונמצא שבהיות התפלה מובאת לפניו ית' ע"י מליצי יושר מלאכי מעלה. הוכנה יותר לשתהיה מקובלת בעבורם ואין ספק כי אם המלאכים כדאי לכך. כ"ש השלמים שבגדולי הדור הצדיקים והחסידים ונביאי האמת וצדק יגדל נא כחם אם ירצו כל אחד מהם להעשות אמצעי שלם מליץ יושר להכניס תפלת המתפלל לפני כסא כבודו ית'. להביא לו הדברים אשר ידבר זה בתפלתו יועיל מאד לשתקובל בשבילו ואף אם המתפלל עצמו לא יהיה הגון

והוא מה שרצה ית' לומר לירמיה ע"ה כי להיותו בכעס עם ישראל בקש למנוע מהם מה שהיה יכול ירמיהו ע"ה להועילם בזכותו בא' מב' פנים. אם כשהוא יתפלל עליהם ויבקש מלפניו ית' רחמים שיחננם וירחמם. וע"ז אמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה. אזהירך שלא תהיה אתה המתפלל שתסדר מדעתך ותאמר בפיך נוסח תפלה לפני בעדם. ואם שלא יתפלל הוא עצמו אלא הם