בינה לעיתים חלק ב שלו

בראותו יתברך ובידעו טוב כונתו שהוא עתיד להתפלל בעד רעהו על מה שהוא צריך. מקדים לענות אותו תחלה וזה לא יתבאר מתפלת אברהם כי אדרבא מכאן נראה שתחלה התפלל אברהם על אבימלך ונענה אבימלך כאמרו ויתפלל אברהם וירפא אלהים וגו'. ואח"כ וה' פקד וגו'. לפיכך שאל לרבה מנא הא מלתא וכו'. והוא השיבו כי זה הוא מוכרח מתפלת איוב. וזה כי כבר נודע הקושיא המפורסם שיש בדברי ה' כי לא דברתם נכונה כעבדי איוב. וכל הדברים מראים להפך. כי איוב כמעט היה מחרף ומגדף ומכחיש ההשגחה והם דברו להפך. וכבר דברנו בישוב קושי זה במקום אחר

אבל כפי דרכם ז"ל. הכונה היא ממש להפך כי אמר ה' לאליפז. דע כי חרה אפי בכם לפי שחשבתם היות איוב בלבד הבלתי מדבר נכונה ושאתם דברתם כהוגן וכנים אתם. ואין הדבר כן. כי שוים אתם עמו בדבר זה ולא דברתם אלי נכונה כלל כאשר ג"כ לא דבר נכונה עבדי איוב. כי כמוהו דומים בדבר זה ותרופתכם לא תהיה אלא ע"י איוב. כי הוא מטוב תכונתו יתפלל בעדכם ובזה אשא פניו לכפר עליכם על מה שאתם שוים לו לבלתי דבר נכונה. ועכשו הפסוק נותן הטעם. כיון שכלם שוים לרעה שלא דברו נכונה. איך אמר ה' שישא פני איוב ויכפר להם בעבורו כאלו הוא דבר נכונה. על זה אמר וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו מדלא קאמר וישב ה' את שבות איוב. נתכוון לומר דע כי כבר מעיקרא קודם זה ה' שב את שבות איוב ונעתר אליו על מה שלא דבר נכונה. בעבור התפללו בעד רעהו כי ידע ה' היותו עתיד להתפלל עליהם. ולפיכך הקדים להשיב את שבותו בכך. וזה גרם שאמר לאליפז מה שאמר אז כשהבין רבא ע"ה דיוק זה מוה' שב אמר עתה העירותני על פי דיוקך. שכיון שאתה אומר ענין זה מפסוק איוב. יש לי מקום עתה להוכיחו, טפי מפסוקי אברהם. כי כאן ג"כ אמר וה' פקד ומדלא קאמר ויפקוד ה' כדפי' רש"י ז"ל. משמע שהכונה וכבר פקד ה' מעיקרא וכו'. ובזה אני מבין אמרו

כי עצור עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך על דבר שרה אשת אברהם. שהוא מבואר היתור מ"ש על דבר שרה וגו'. כיון שהוא נודע אמנם בא הכתוב לתת טעם.. מה היה שגזרה חכמתו ית' לייסר את אבימלך בצער זה של עצירה יותר מזולתו מהעונשים. ואמר כי היה זה כן. בשביל שרה אשת אברהם ולתועלתה כי. בראותו יתברך היא היתה עצורה מלדת וידע טוב תכונתו של אברהם על אבימלך ע"כ הביא על אבימלך הדבר עצמו שהיה מצטער בו אברהם. כי כאשר יתפלל אברהם על ככה. והיה הוא נענה תחלה. כיון שהוא צריך לאותו דבר. והמשורר ע"ה קיים זה באמרו

ישלמוני רעה תחת טובה שכול לנפשי ואני בחלותם לבושי שק עניתי בצום נפשי ותפלתי על חיקי תשוב. אמר כי דואג מאד כשאויביו היו מערימים להטמין לו הרעה תחת הטובה הנגלית מבחוץ כאשר פירשנו למעלה. יען מזה נמשך שכול והעדר טובה לנפשי. ובאור זה כי קודם הרמאות הזה כשהם אויבים מפורסמים ונגלים היה מדרכי להתחסד עמהם להצטער בעבורם ולהתפלל עליהם בלבוש שק וצום ובכי והיה זה לי תועלת נמרץ כי תפלתי על חיקי תשוב. מה שאני מתפלל עליהם. הקב"ה משיבו לי ועונה אותי באותו הדבר עצמו שאני צריך לו. אך עתה שהם מרשיעים כ"כ לבא בעקיפין כאמור אני נמנע מלהתפלל עליהם. כי נלאיתי נשוא רשעת עצום כזה. ונמצאתי אם כן מפסיד וגורע ממני מה שהייתי מתהנה מהתפללי עליהם. ואמנם נמצא עוד לאדון הנביאים מרע"ה ענין נפלא ומתמיה בהוראת תכלית המעלה בעסק התפלה על ישראל כי הן אמת שלומי אמוני ישראל המנהיגים את העם. זה דרכם כל הימים להיות בהם מדעת קונם ית'. אשר כל ישעו וכל חפץ להטיב לבריותיו ועל טוב יזכר שמו ואינו מיחדו על הרעה כנודע מדבריהם ז"ל על פ' ויקרא אלהים לאור יום וגו' ועל יסוד זה אני מפרש מאמר הכתוב

ואשמע את את קול ה' אומר את מי אשלח ומי ילך לנו ואומר הנני שלחני. כי ראוי לדייק בכפל מי אשלח ומי ילך. ובתשובה אמר הנני שלחני ולא אמר אני אלך אכן לאשר אחז"ל כי ירמיה ע"ה כשהיה מתנבא דברי נחמות. היה מייחד שמו ית' כה אמר ה' זכרתי לך וגו'. אבל בדברי תוכחות כתיב דברי ירמיהו. וכן משה ע"ה על כל דבור ודבור כתיב וידבר ה' וגו'. וכשבא להוכיח כתיב אלה הדברים אשר דבר משה וגו'. נמצא כי דברי ישועות ונחמות. יתייחסו אל ה' והם נאמרים בשליחותו. אבל דברי תוכחות וקנטור יתייחסו אל הנביא. כאלו הוא מעצמו הולך אצלם לדבר אתם. והוא ית' היה רוצה למצוא ב' ענינים אלו בנביא ישעיהו ע"ה ולכן השמיע לאזניו דרך התעוררות את מי אשלח. מי הוא אשר יהיה מוכן ומזומן לשאני אשלחהו שילך בשליחותי לדבר בשמי. דהיינו מסתמא בנבואת נחמה. וגם מי ילך לנו. מי הוא שמאליו ילך בשבילי כאלו הוא ההולך שלא בשליחותי. עם היות שבשביל קיום דברי הוא הולך. דהיינו בעניני תוכחות. והנה ישעיה ע"ה אשר מטבע טוב רצונו לא היה חפץ אלא בנבואות ישועות ונחמות ולא לקנטרם בתוכחות על עון. השיב הנני שלחני. אני מוכן ומזומן לקיים