בינה לעיתים חלק ב שלה

כל פשעים שיעשה נגדו מאיזה מין שיהיו. אך מה שלא יוכל שאתו. הוא בהיות שכנגדו חנף ומרע. שמראה לו לפנים היותו מבקש טובתו ודורש שלומו ובסתר ישתדל להפילו ארצה ולטרדו מן העולם. זה ודאי מפסיד הסבלנות. זה אמרו ודברי שנאה סבבוני וילחמוני חנם תחת אהבתי ישטנוני. כלומר כל עוד שהם מסבבים אותי בדברי שנאה ומדברים בפי' מה שהם שונאים אותי באופן שהדברים של השנאה הס מסבבים אותי. שהם דוגמת הסובב והעגולה שהיא נראית מבחוץ ולא כמו המרכז שהוא נסתר ונעלם וסגור מבפנים. או אע"פ שהם לוחמים עמי חנם כי לא עשיתי עמהם מאומה רעה. ואדרבה תחת אהבתי במקום שאני אוהב אותם ישטנוני כל זה אני סובל. ואדרבה אני מתפלל עליהם. אך כשהם מהכת האחרת שהם משימים עלי רעה תחת טובה. דהיינו שמצד חוץ הם מראים לי טובה. ומשימים תחתיה רעה מסותרת בהחבא שלא אוכל לראותה כי היא נעלמת למטה מהטובה שלהם. שמערימים לרמות אותי בה. וזה בלי שום סבה. כי היא שנאה תחת אהבתי אותם. הנה בזה אני יוצא מגדר הסבלנות ולא אוכל להחריש ואומר עליהם הפקד עליו רשע וגו' והם הם דברי הנביא ירמיה ע"ה

הקשיבה אלי ה' וגו'. ירצה כשהם אמרו בפי' לכו ונחשבה על ירמיה מחשבות וגו' ואמרו בפה מלא לכו ונכנו בלשון ואל נקשיבה וגו' אין זה ממה שיניעני לקללם חלילה אלא אדרבה אני אומר הקשיבה אלי ושמע לקול יריבי. אתה ה' תקבל תפלתו כשאתפלל אליך. וגם את יריבי כשיצעקו לך על צרתם שמע בקולם להצילם מרעתם. אבל מה שיש להפלא מאד הוא הישולם תחת טובה רע היתכן שהרעה שהם משלמים לי תהיה מסותרת ונעלמת תחת טובה שמראים בערמה לי. כי הנה ארבו לנפשי בהחבא וכרו לי שוחה כאשר עושים ממש הציידים.. שמטמינים ומחביאים הפחים והמוקשים להפיל ולצוד הבעלי חיים. ואני לא כן עשיתי חלילה. כי זכור נא ה' כאשר עמדתי לפניך לדבר עליהם טובה. לא היתה כונת הטובה לרעה להם אלא באמת ובתמים היה כדי להשיב את חמתך מהם. אבל המה הטובה שלהם היתה לפנים. כדי שיוכלו לשים תחתיה הרעה. ע"כ לא עצרתי כח מלקללם. תן את בניהם וגו'. ובזה יש קצת התנצלות לשלמים האלה ע"ה כי בזולת זה או דבר כיוצא בו. ודאי הוא חיוב פרטי לאשר מזרע ישראל יכונה להעתיר בעד זולתו אפי' יהיה אויבו. ומדה מעולה זו ירשנו אותה מאבינו הזקן ע"ה. כי זה דרכו כל הימים אפי' על גויי הארץ. כאשר אנו רואים כמה נצטער על אנשי סדום.. כי לא היתה מגמתו לבד להצלת הצדיקים. כי אם לבקש גם על יתר העם החטאים בנפשותם. ינצלו בזכות הצדיקים. ועוד אפי' על אבימלך אשר לקח את אשתו. והיא שעמדה לו להבנות משרה אשתו ע"ה. כאשר נתבאר ממאמרם ז"ל פ' החובל

אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמור רבנן כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה א"ל דכתיב וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו. א"ל את אמרת מהתם ואנא אמינא מהכא ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך ואשתו ואמהותיו וגו'. וכתיב וה' פקד את שרה כאשר אמר וגו'. כאשר אמר אברהם אל אבימלך. ויש לי בו מהקושי מלבד מה שהוא מבואר. שאם רבא ידע ראיה זו מאברהם עם אבימלך. איך שאל מנא הא מלתא וכו'. כי דוחק הוא שאמר כן לחדודי. עוד קשה איך מוכיח רבה בר מרי ענין זה מההיא דאיוב. כי הנה ה' אמר לאליפז חרה אפי בך ובשלשת רעיך כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב וגו'. ואיוב עבדי יתפלל בעדכם כי אם פניו אשא וגו'. אשר נראה בפי' כי מה שיתפלל איוב בעדם הוא על דבר שהם לא דברו נכונה ובפי' אמר ה' לאליפז שאיוב דבר נכונה והם לא דברו נכונה כמוהו. ואם כן מוכרח הוא לומר שמה ששב ה' את שבות איוב הוא מה שפירש שהוסיף את כל אשר לו למשנה אבל לא על שלא דבר נכונה. כי כבר העיד עליו ה' שדבר נכונה וכיון שכן הוא. היאך יוכיח מכאן שכל המתפלל בעד חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה. הרי איוב לא היה צריך לאותו דבר שהיו צריכים חבריו שהוא על שלא דברו נכונה והוא לא נענה על מה שיתפלל עליהם. כי הם לא היו צריכים לממון או לשום דבר אחר ממה שנתן ה' לאיוב. ואגב ארחין נדייק לשון זה אתה אמרת מהתם ואנא אמינא מהכא. שנראה כי חוכא ואטלולא יאמר בסתם אנא אמינא מהכא

על כן אני אומר כי רבא מעיקרא היה דעתו להוכיח ענין זה מפ' וה' פקד את שרה מפני הסמיכות. כי תכף אחרי אמרו ויתפלל אברהם וגו'. כי עצור עצר וגו'. אמר וה' פקד את שרה וגו'. נראה שתפלת אברהם על אבימלך גרמה שהוא עצמו נענה במה שהתפלל על זולתו אך היה מגומגם בראיה זו. כי לא תספיק להוכיח מכאן מה שאמרו שהוא נענה תחלה. ודוק דלא קאמר יענה תחלה או יהיה נענה תחלה אבל אמר נענה תחלה המורה על העבר והכונה כי מי שיש לו מדה זו הטובה להתפלל בעד חברו וגם הוא עצמו צריך לאותו דבר. יזכה שהקב"ה יקיים בו בעצמו מה שאמר טרם יקראו ואני אענה. כי גם זה מגדל מעלתו בכפלים שיהיה זוכה בהתפללו. שכבר ה' ענהו לעצמו תחלה קודם התפללו. כיון שהוא הדברי עצמו שהוא צריך. כיון