בינה לעיתים חלק ב שלד

וזהו ממש כאותה שכתבו רבותינו בעלי התוספות ז"ל פרק אין עומדין. על הא דאמר ר' אלעזר גדולה תפלה יותר ממעשים טובים שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו. אעפ"כ לא נענה אלא בתפלה שנאמר אל תוסף דבר אלי וסמיך ליה עלה ראש הפסגה. וכתבו בתוספות גדולה תפלה ממעשים טובים בלא תפלה שהרי מרע"ה אעפ"י שהיה בידו מעשים טובים הוצרך לתפלה ע"כ

ובתשובות מוהרשד"ם זלה"ה חלק א' באו קושיות על זה ובכללן איך מוכיח ממשה דגדולה תפלה יותר ממעשים טובים. אדרבא נימא דכיון דמשה היה לו מעשים טובים משום הכי נענה בתפלתו. וכן אמרו ולא נענה אלא בתפלה. דמשמע שלא נענה במעשים אלא בתפלה. ומה שייך עניה במעשים. ובעניותי הוא ית' מבאר בפירוש באמרו רב לך אל תוסף דבר וגו'. כי מלת עוד מיותרת. וכן בדבר שהיה מספיק לומר אל תוסף דבר אלי בזה. אלא שאמר ית' למשה הן אמת רב לך יש לך הרבה מעשים טובים ונפיש זכותך שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה כדברי המאמר. אבל אין זה ממה שיעשה בי רושם למלא חפצך ולעשות כל אשר ישאלך לבך. אלא עצם הדבור של התפלה עצמה. היא היא המביאה אותי לענות אותך. ולכן אזהירך כי שאלת על ידי תפלה לראות את הארץ. והשמר לך שלא תוסיף לשאול עוד איזו שאלה נוספת כגון שאכניסך לארץ ותשאר שם או כיוצא כנגד גזרתי. זה הטוביות והיתרון לא תשאלהו בדבר זה על ידי הדבור הזה של תפלה. לפי שאם תשאל עוד דבר אחר על ידי דבור של תפלה אהיה כביכול מוכרח להיות עונה אותך כפי סגולתה. וכעת עלה אל ראש הפסגה וראה וגו'. כי הועילה לך התפלה בזה. ועל כן אמר רבי אלעזר גדולה תפלה יותר ממעשים טובים

ויש לנו להסתכל באחד מגדולי מיני החסדים הנמצאים מוטבעים באומה הישראלית שהם גומלים זה לזה. והוא מה שיצטערו אלו על אלו וידאג לבם בצער חבריהם. עד שישתדלו להצילם ולעזרם בכל מה שיוכלו. ואם קצר מצע כחם להושיעם בפועל ממש. יעזרום לפחות בדברי הצומות וצעקתם. לשפוך שיחה לפני אל ולהתפלל עליהם יראה בעניים ויחיש מפלט למו. וגדולה מזאת הורה לנו הנביא שמואל ע"ה כי לא בלבד על הזכאים וראויים הוא נכון והגון להתפלל. כי אם גם על החטאים בנפשותם צריך לעשות כן. כי כאשר שאלו המלך שלא ברצון ה'. כאשר הורו בתת הקולות ומטר ואמרו לו התפלל בעד עבדיך אל ה' וגו' השיב להם

גם אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדול להתפלל בעדכם והוריתי לכם בדרך הטובה והישרה. והמפרשים ע"ה דברו נכונה בדקדוק מלת גם. ואני אומר עוד כי אות הבי"ת במלת בדרך אינה מיושבת והול"ל הדרך הטובה וגו'. אמנם רז"ל פירשו פ' כי לא יטוש ה' את עמו וגו' הקודם. שהוא כשאין ישראל עושים רצונו של מקום. ולכן יאמר עם היות אתם חטאתם נגדי בשאלתכם המלך בחיי. כאשר נתבאר בפסוקים שלמעלה. ולפ"ז לא היה ראוי שאביט עוד בכם. עכ"ז כיון שאני רואה כי הוא ית' אינו עוזב ולא יטוש אתכם אפי' כשאינכם עושים רצונו. גם אני כמוהו אעשה ואעפ"כ שלא הייתי חוטא כלום נגדכם אם לא הייתי מתפלל בעדכם כי היה זה מדה כנגד מדה. מ"מ היה זה חטא לה' אשר אעשה מהנקמה והנטירה. וחלילה לי מחטוא אליו ית' במה שאחדל מהתפלל בעדכם וימשך עוד תועלת עצום בהתפלל בעדכם. אע"פ שהייתי נעלב מכם. והוא כי בתפלתי אשר פועל זה הוא ודאי הדרך הטובה והישרה. דהיינו לעשות לפנים משורת הדין כנודע מועשית הישר והטוב אני בזה אורה אתכם ואלמדכם להועיל. כי ממנו תראו וכן תעשו. גם אתם להעביר על מדותיכם ולהתפלל אפי' בעד המריעים לכם. הן אמת כי מזה יצא לנו מקום תמיה' על הנביא ירמיה ע"ה. כי כאשר אמרו אויביו לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות כי לא תאבד וגו'. אמר לפניו ית' הקשיבה ה' אלי ושמע לקול יריבי הישולם תחת טובה רעה כי כרו שוחה לנפשי. זכור עמדי לפניך לדבר אליהם טובה להשיב את חמתך מהם לכן תן את בניהם לרעב וגו'. ואיה איפה הדרך הטובה והישרה אשר אמרנו לדתפלל אפי' בעד האויבים. והוא ע"ה קללם קללה נמרצת בעבור מה שחשבו להרע לו. ואפשר לתת בזה קצת התנצלות עם דברי דוד ע"ה שאמר

ודברי שנאה סבבוני וילחמוני חנם. תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה וישימו עלי רעה תחת טובה ושנאה תחת אהבתי הפקד עליו רשע וגו': כי גם בזה יפול הספק האמור. איך היה מקלל את אויביו קללות עצומות כאלה. ולא עוד אלא שהוא סותר את דברי עצמו בשני פסוקים הסמוכים זה לזה. כי תחלה אמר תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה. מורה כי עם שבמקום אהבתו אותם הם ישטנוני מ"מ הוא מתפלל בעדם. ותכף אמר וישימו עלי רעה תחת טובה. ולפיכך קללם הפקיד עליו רשע וגו'

אכן ראוי להרגיש בשנוי שיש בפסוק כי תחלה אמר רעה תחת טובה בלי שום כנוי ואח"כ אמר ושנאה תחת אהבתי בכנוי אליו. אבל כונת המשורר ע"ה. כי כל מיני הרשעיות שבעולם יוכל האדם לסבול מאויביו ויעבור על מדותי על