בינה לעיתים חלק ב שלא

דברים נסתרים וכי לא מצא סודות אחרים שנתגלו לו זולת אלו. וגם צריך לדייק שהמדרש תופס פסוק ויאמר יוסף אל אביו וגו' ואינו דורש בו כלום אלא על פ' ידעתי בני ידעתי

ואומר אני שהכונה בזה כי יוסף ע"ה היה קשה עליו ורע בעיניו מצד מעשה זה של הזקן ע"ה. בנתינתו לאפרים המעלה הראויה לבכור. למה שזה נוגע ופוגם בכבוד בנו מנשה הבכור. כי סילוק ונטילת הבכורה מן הבכור. או הורדת המעלה והכבוד ממה שהוא מוחזק בכך. מורה על חסרון עצמו נמצא בו אשר בעבורו איננו ראוי להתמיד במעלת הבכורה או הכבוד. ולנו לעינים מה שאירע לראובן בכור יעקב שנטלה ממנו בכורה על שמץ דבר נמצא בו מחללו יצועי אביו וכן ביהודה שנאמר עליו ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו ויט וגו'. שאחד מפירושיו הוא שאז באותה ההליכה. היתה ליהודה ירידה ושפלות ממעלת גדולתו וכבודו כי נלכד ברשת מעשה תמר. ומפני כל זה היה כחומץ לשנים וכעשן לעינים אצל יוסף. ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים שנוטל הבכורה והכבוד ממנשה כאלו נמצא בו דבר רע ופגם. גורם להסיר ממנו הוד הבכורה והמעלה כמו שהיה לראובן ויהודה. והוא ידע באמת כי אין במנשה עון אשר חטא שבעבורו לא יהיה כתר הבכורה הולמתו. ולזה אמר לאביו לא כן אבי כי זה הבכור. כלומר אין מנשה זה כן כאשר אתה חושב בלתי ראוי לבכורה וגדולה מאיזה פגם וחסרון אשר בו כמו שהיה הענין בראובן ויהודה. כי האמת הוא שזה הבכור האמתי הגון וראוי לכך ואיננו חסר כלום מצד עצמו. ולכן שים ימינך על ראשו שלא יפגמהו בבכורה ויחשדוהו כאחרים. ובאה אליו התשובה ידעתי בני ידעתי. ידעתי מעשה ראובן וכו'. ירצה אל תחשוב שלא עלה עתה על זכרוני מה שעלה על זכרונך מעשה ראובן ויהודה שירדו מגדולתם בשביל מעשיהם שעל זה אתה מקפיד. גם עתה יאמרו כן על מנשה. כי באמת ידעתי גם אני כל זה כמו שאתה ידעת ועלה במחשבתך. וכ"ש שעלה גם במחשבתי כי הלא ידעתי עוד סתם דהיינו ידעתי אני לבדי סודות נעלמים שלא נתגלו לך ומספרם רב. והשתא אם מה שלא נתגלה לך בעלמא נתגלה לי דברים שנתגלו לך דהיינו מה שנתת לבך להשכיל על דבר זה של ראובן ויהודה שיהיה פתחון פה לומר כן על מנשה היתכן שנעלם ממני. אך דע איפה כי אין מקום לחששה זו לחשוב שהגדולה אשר נתתי לאפרים הוא מפני שנטלה ממנשה שלא היה ראוי אליה ונמצא שנתגדל אפרים מסבת ירידת מנשה. אין הדבר כן כי גם מנשה יהיה לעם ויגדל ומצד הגדולה אשר תמצא בו יכירו הכל וידעו היותו שלם מבלי שום חסרון. ואולם מה שיגדל שיזכה לגדולה ומעלה יתרה זה יהיה ממנו ומעצמו מעוצם שלמותו המופלג הנמצא בו ולא מצד פחיתות וחסרון אחיו. ולא יהיה כאותם שאמר לא בצדקתך וגו' כי מרשעת וגו'. ואמנם הצד הג' ממה שנוגע ליעקב ע"ה הוא כפי מה שהורגלתי לפרש שעתה אורו עיני יעקב וראה בני יוסף והכירם. והבין שבא לזה מצד זכותם ומצאם הגונים ומוכנים לברכה. ופי' הדבר ליוסף ע"ה באמרו ראה פניך לא פללתי וגו'. ואז השתחוה יוסף הכל כאשר נתבאר במקומו. ועתה בראותו שאביו החליף ימינו ונתנה על ראש הצעיר היה רע בעיניו שחשב עדיין מאור עיניו של יעקב הוא חשוך כאשר בתחלה ורמז לו שהוא רואה עם היותו בלתי רואה והוא אינו מכיר הבכור האמתי עד שאמר לו ידעתי בני ומכיר אני הבכור האמתי וכו' ולכל הפנים אין ספק שעיקר ההקפדה של יוסף היתה חששת הקנאה כאמור

מעתה זאת היתה עם המתרגם ז"ל בפירוש דברי יעקב ע"ה שאמר בחרבי ובקשתי. לפי שיקשה לו איך עכשיו הוסיף להטיל קנאה ביניהם בדבר יותר עיקרי בתת ליוסף חלק נחלת קרקע יותר מהם. ואולי גם יוסף עצמו לא ירצה לקבלו מחשש מה שיארע לו. על כן בא הזקן ע"ה לתת לו טעם מספיק שיוכל לעשות כן בלי שום חששא כי אין הענינים שוים. ולא ימצאו שאר האחים מקום תרעומות כלל על זה. כי הנה הבנים כלם הם כרעא דאבוהון ונקראו חלקיו יוצאי ירכו מצד החלק החמרי אשר הוא השפיע בהם עצם גופם וממנו נתהוו. ולכן הוא מהראוי יהיה לכלם חלק כחלק בשוה. מכל קניני האב הגשמיים הבאים מההשתדלות האנושי ע"י הכלים הגופניים או מנחלת המורישים הקודמים. כי יש לכל אחד חלק בזה כמו לאחרים ומה נשתנה זה מזה. ואם ירצה האב לשנות יש בזה קפידא. זולתי בחלק הבכורה שצותה התורה להעדיף הבכור מפני שיש לו יתרון טבעי וקדימה זמנית מצד הגופניות עצמו שיצא ראשונה. אבל מה שיבא לאב ויקנה בחלק רוחניותו לבדו בלי השתתפות כח גופני. הנה בזה כיון שאין הכח הנפשיי של האב נמשך אל הבן. ואין שום התלות לנפש הבן עם נפש האב. שורת הדין נותנת שגם מה שיקנה האב ויקנה לו מכח הרוחניות לא יחוייב בהכרח שתמשך הקנאה זו גם אל הבנים היוצאים ממנו. כי מה להם עם נפשו ועם הבא מכחה. וא"כ נשאר הוא אדון מוחלט ושליט גמור בחלק קנין זה להקנותו למי שירצה מבלי שיקפיד שום זולתו על כך. ולכן אמר נתתי לכם שכם אחד על אחיך. בלי שום חששת קנאה או קפידא מאחיך. כי ודאי יראו אין מקום תרעומת להם על ככה. כי שכם וחלק זה בא אלי לא בירושה. ולא בחיל ולא בכח. כי אם ברוחי ונשמתי שבחרבי וקשתי