בינה לעיתים חלק ב של

דרוש שני לתפלה

פרק אין עומדין א"ר אלעזר גדולה תפלה יותר מן הקרבנות שנאמר למה לי רוב זבחיכם וכתיב ובפרישכם כפיכם

ביום תת הבחיר שבאבות ע"ה שכם אחד על אחיו לבן זקונים אשר אהב יוסף ע"ה. אמר לו אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי ופי' בו המתרגם ע"ה. די נסבית מידא דאמוראה בצלותי ובבעותי. ואחשוב שנזקק לפרש כן ולא כפשוטו חרב וחנית ממש כאשר הבינוהו ז"ל. מפני שהוקשה בעיניו. אך יעקב ע"ה לא נכוה ברותחין ממה שאירע לו. כאשר הורה איזה יתרון ליוסף ע"ה על אחיו בעשות לו כתנת פסים עד שקנאו בו ועברו עליו מה שעברו מהצרות לסבה זו. הלא תראה מה שאמרו ז"ל בפ"ק דמגילה על יוסף עצמו. לכלם נתן לאיש חליפות אפשר דבר שנצטער אותו צדיק יכשל בו דאמר רבא בר מחסיא א"ר חמא בר גוריה אמר רב בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגלו הדברים וירדו אבותינו למצרים. והדר עביד איהו מלתא בבנימין כי היכי דמקנו ביה אחוהי. אלא א"ר בנימין בר יפת א"ר אלעזר רמז רמז לו שעתיד לצאת ממנו בן שיצא בחמשה לבושי מלכות ומנו מרדכי דכתיב ומרדכי יצא וכו' וקשה לי עדיין מה יישב רבי בנימין בר יסת ברמז זה. כי אם פירש הרמז וידעוהו כלם. מ"מ יאמרו מה לו לתת לזה יותר מלכלנו. אם לבשרו על מעלת הבן היוצא מחלציו. יודיעהו זה בדברים ולא להרבות מנתו על מנתנו עשר ידות. ואם לא פירש הרמז. א"כ לא תקן כלום כי הקנאה במקומה עומדת. גם צריך לדקדק אמרו אלא אמר רבי בנימין. ממאי הדר ביה

ונראה דר' בנימין מדקדק בכתוב אמרו לכלם נתן לאיש חליפות וגו'. ולא היל"ל אלא ויתן להם לאיש חליפות שמלות כמה שאמר בפ' הקודם. ויתן להם עגלות ויתן להם צדה לדרך. ומה גם שמלת לכלם אינה צודקת כיון שלא נכנס בכלל זה בנימין. וגם מלת נתן הנאמרה אצל בנימין נכפלה שלא לצורך. כי כיון שאמר תחלה לכלם נתן וגו'. היה מספיק לומר ולבנימין שלש מאות וגו'. לכן רמר הגמרא אלא אמר ר' בנימין כלומר אין הדבר כמו שחשבת שנשתנה בנימין בחליפות ממש שנתן לו בפעל נתינת כפשוטה חמש חליפות ולשאר אחיו חליפות בלבד. כי אין הדבר כן. אלא בענין הנתינה שוה היה להם כי לכלם בין לשאר האחים בין לבנימין כמוהם נתן לאיש לכל אחד חליפות שמלות. אמנם לבנימין נתן נתינה אחרת משונה שאינה נתינה ממש כפשוטה חמש חליפות בפועל. אלא נתן לו רמז ומסר בידו הודעת העתיד בדרך רמז מהמעלה המיועדת להעשות לבן היוצא ממנו ע"י חמשה בגדי מלכות. ואין כאן קנאה. והסתכל כמה הקפיד יוסף ע"ה על חששת קנאה זו. כי זה היה אחד מהטעמים העצומים אשר הניעהו להשתדל כל כך להחליף ידי אביו הזקן ע"ה כששם הימין על ראש אפרים והשמאל על ראש מנשה בברכו אותם. עד שאמר לי לא כן אבי כי זה הבכור שים ימינך על ראשו. כי כאשר נחפש נמצא היה רע עליו המעשה מג' צדדים. אם מצד אפרים אשר נתן לו המעלה הזאת. ואם מצד מנשה אשר נטלה ממנו. ואם מצד יעקב ע"ה. ואולם מה שנוגע לאפרים עצמו. הוא מה שהוסכם מרוב המפרשים ע"ה כי בראות יוסף מה שמתעלה אפרים בשימת הימין חשש פן יתקנא בו אחיו הגדול ממנו ויבא הדבר לידי שנאה ונפיק מיניה חורבא שימשך מזה נזק לאפרים ויביא עליו קללה ולא ברכה. ולזה נתכוון לדעתי באמרו ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי כי זה הבכור ירצה אתה חושב להשכיל להטיב לאפרים בתוספת טובה בשיתך שימך ימינך על ראשו. ואין הדבר כן כי אדרבא תמשך לו מזה רעה גדולה וסכנה עצומה כי זה האחר הוא הבכור. ויעטוף כמעיל קנאה על הקטן ממנו שנתעלה עליו ולא יוכל שאת. וימשך לו מזה נזק. ע"כ שים ימינך על ראשו. או יפורש אם אתה רוצה להגדיל מעלת אפרים על מנשה לאיזו סבה ידועה אצלך לא תעשה הדבר כן באופן מורגש ומפורסם כזה משימת הימין על ראשו. שירגיש האחר ותכנס בלבו קנאה. אלא עשה זה באופן בלתי מורגש ע"י תפלה או ברכה בינך לבינו שלא ידע מזה כלום אחיו הבכור לענין שימת הימין שהוא דבר מפורסם. שים אותה על ראש הבכור. אז השיבו הזקן ע"ה

ידעתי בני ידעתי וגו'. אתה חושש שאחיו הבכיר יבקש להשפיל גדולת הקטן מקנאתו בו ואני אומר אדרבא שאחיו הקטן יגדל ממנו. מאחיו הגדול עצמו תבא לו הגדולה כי הוא יגדלהו ויכיר מעלתו עליו מבלי שום קנאה. והצער השני שנצטער יוסף למה שנוגע למנשה. יובן בדבריהם ז"ל במדרש רבה שאמרו

ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי וגו'. וימאן ויאמר ידעתי בני ידעתי,. ידעתי מעשה ראובן ובלהה ומעשה יהודה ותמר מה דברים שלא נתגלו לך נתגלו לי דברים שנתגלו לך עאכ"ו. ופי' בו הרב בעל יפה תאר ז"ל שאמרו ומה דברים שלא נתגלו לך נתגלו לי. היינו מעשה ראובן ובלהה ודברים שנתגלו לך עאכ"ו היינו על מכירת יוסף. וראוי להבין מה שייכות יש כאן לענין ראובן ויהודה. ואם לומר ליוסף שנתגלו לו