בינה לעיתים חלק ב שכז

למה שהקשה להם ומדוע באתם וגו'

ונראה כי זקני גלעד חשבו בחכמתם להערים שלא יחשוב יפתח באו אליו להשתעבד לו מפני צורך השעה כדי שיעזרם לעת כזאת אשר הם לא יעצרו כח לפני אויביהם. כי זה להם קלון מתמיד וחרפה רצופה להורות מורך בלבבם.. אבל רצו לכסות דעתם ולומר לו כי מה שהסכימו למנותו לראש עליהם הוא מצד מעלתו והכרתם חין ערכו כי אליו יאתה. וחשבו בלבבם כי לא יהיה רחוק אצל יפתח להאמין כן אחרי אשר המגרשים אותו היו אחיו בני אביו. ולא הם שהיו זקני גלעד. והוא אמרם לכה והיית לנו לקצין. כי כדאי אתה מצד עצמך לכך. ולא מפני צרכנו למלחמתך אנו באים אליך. כי הלא תדע שבענין המלחמה אנחנו נלך ונלחמה בבני עמון ולא אתה כי תכבד ותשב בביתך. והם בלבבם ציירו כי אחר היותו לקצין לא יהיה מעצור לרוחו מחדול להלוך עמהם. אם לכבודו ולתפארתו. ואם להיות לבו כלב הארי. אז השיב להם התחשבו שאיני מבין תוכיות לבכם. כי עלה בדעתכם שאאמין לכם היות הדברים כן. מפני שאחי גרשוני ולא אתם. אך ידעתי אני כי עם שאחי היו המגרשים בפועל הלא באמת אתם ממש הייתם השונאים והמגרשים בעצם. אחרי היותכם זקנים וראשים ולא מחיתם בידם. הסכמתם עמהם ולכם תתייחס הפעולה ואם כן מבואר הוא שמה שבאתם אלי עתה הוא מפני צרתכם כי צר לכם מאד. וכשמעם דברים אלו הודו ולא בושו ואמרו. לכן כיון שאתה קלעת אל השערה וירדת לסוף האמת. לא נכחדהו תחת לשוננו ועתה נאמר בפי' הפך מה שאמרנו תחלה והוא כי תכלית כונתנו היא. שתלך אתה עמנו להלחם בבני עמון הצרים אותנו. כי לך יאות ההלחם להיותך אמיץ בגבורים. ומזה נמשך שבעבור כן תהיה לנו לראש. באותן שהיה באמת צד תלונה עצומה להורות השתעבדות והכנעה בשעת הצרה והצורך בלבד ולא בזמן הטובה וההצלחה. ובש"ר פ' וארא מאמר להם ז"ל בזה הסגנון

וירא פרעה כי היתה הרוחה. כן דרך הרשעים כשהם בצרה הם צועקים ובעת הרוחה חוזרים לקלקולם. כאשר דבר ה' היכן דבר ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך. ועם היות כונתו מבוארת יש לי בו דיוק במה שאמר כאשר דבר ה' היכן דבר וכו'. כי הלא קודם לכן גם במכת הדם אמר ממש כדברים האלה ולא שמע אליהם כאשר דבר ה' ולמה לא שאל שם היכן דבר. כל שכן שאין מקום לשאלה. כי בפרשה זו עצמה אמר ה' למשה ואני אקשה את לב פרעה ולא ישמע אליכם פרעה וגו' וייתר היה צודק להביא הראיה מכאן כיון שאמרו ולא ישמע אליכם הם ממש הדברים שאמר כאן ולא שמע אליהם. ממה שהביא פסוק ואני ידעתי כי לא יתן וגו'. כי עם היות הכונה אחת מ"מ לא נזכר לשון שמיעה ממש: ם

אך לדעתי הם ז"ל ידעו כי חוזק הלב הנאמר צל פרעה. יש מקום לפרשו כמו שהבינו רוב המחברים ז"ל. דהיינו שבמכות יתן הש"י מקום בלב פרעה לחשוב היותם באים דרך טבע או בכח כשפים וכיוצא. ובזה יקשה לבו לבלתי שמוע למאמרו יתברך. על כן כשבאה מכת הדם. והוא צוה לחרטומיו יעשו כמוהו ועשו כן ואחר עבור שבעת ימים חזרו המים להוייתם מבלי בקשו תפלת משה על ככה. היה לו צד לטעון שגם משה ע"ה מה שעשה היה על דרך חרטומיו ולא מאת ה' היתה זאת בכח יכלתו ית'. ולפיכך החזיק את לבו ולא שמע אליהם כמו שדבר ה' אל משה שהגיד לו יחזיק את לבו על האופן האמור. אך עתה בצפרדעים אשר לענין ההעלאה גם החרטומים העלו אותם. אבל כשבקש פרעה להסירם. לא עלה אל לבו לשאול זה מחרטומיו והוצרך שלא בטובתו להתנפל לפני מרע"ה על ככה. ומתפאר עליו לתת זמן ועת לכל חפצו. נראה בבאור כי אין זה בחק האפשרות. אלא ברצונו יתברך ויכלתו המוחלט. ואין מבוא לשום סבה זולתו על זה. באופן שלא היה מקום אחר זה לבלתי שמוע מצד החזיק את לבו בחשבו לייחס הדבר אל הטבע. או לענין אחר כדברי ה' האמורים. ואיך אם כן אמר כאן שלא שמע כאשר דבר ה' כי היכן ראינו שאמר ה' לא ישמע אפילו בענין כזה. אחרי הראותו שהוא מורה בתוקף ידו החזקה. והשיב כי זה נאמר למרע"ה בתחלת הענין כשאמר ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה. כי ידוע מה שהוקשה למפרשים עליהם השלום להבין אמרו ולא ביד חזקה ונדחקו בביאורו

ולדברי מאמרם ז"ל זה. בא מיושב כי אמר ה' דע כי מלך מצרים לא יתן אתכם להלוך כלל כשיחשוב מחשבות להכחיש יכולתי. וגם לא יתן ביד חזקה. אפילו כשיראה וידע בברור ידי החזקה ובפיו ימלא לאמר כי אני הוא היכול ולא זולתו. אפי' בענין זה לא יתן אתכם להלוך. והוא ממש מה שקרה לו כאן במכת הצפרדעים. וכ"ת איך נסכל כ"כ לסרב מלשמוע בראותו ידו החזקה. על זה הקדים לומר כי זה היה מרוע לבו יען כך הוא דרך הרשעים. כשהם בצרה צועקים. ובעת הרוחה חוזרים לקלקולם. והנביא ירמיהו ע"ה ספר משבחי ישראל. כי לא כחלק אלה הרשעים חלקם. וזה שאמר בשמם

קראתי שמך ה' מבור תחתיות קולי שמעת אל תעלם אזנך לרוחתי לשועתי. והוא מבואר כבדות אמרו לרוחתי לשועתי. ועם