בינה לעיתים חלק ב שכו

וצהרים שיזדרז האדם בהשכמה ובחריצות ואל יתעצל בהם. ובפרט בתפלת שחרית לבלתי יאחר אותה כנודע. ובדרך כלל מאחר שאמר המשורר ע"ה ואני תפלתי לך ה' עת רצון. נראה בבאור יש עת שהיא של רצון ועת שאינה של רצון. ומעיקר התנאי הזה שלא להמתין ולהתעכב מלהתפלל עד אשר באו מים עד נפש ובהיותו טובע ביון הצרות שלא יאמרו לו כדברי יפתח מדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם. כי ע"כ אמרו ז"ל בפרק נגמר הדין שאלמלא לא הקדים אברהם אבינו ע"ה תפלה לצרה בין בית אל ובין העי לא נשתייר משונאיהם של ישראל וכו'. וגזרו לעולם יקדים אדם תפלה לצרה וילפי לה מפ' היערוך שועך לא בצר ועל כיוצא בזה צווח הנביא ישעיהו ע"ה באמרו דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב כי הוסיף לנו ע"ה למוד ע"ד מה שיש להבין מדברי מסדרי הסליחו' באמרנו עננו העונה בעת רצון עננו העונ' בעת צרה עננו העונה בעת רחמים. כי מלבד מה שבא מהרמז בזה לשלשת האבות ע"ה. אולי יכוין עוד לומר לפניו יתברך כי אנו תמיד צועקים וקוראים אליו בכל עת. בין בזמן ההצלחה שאין לנו שום צרה. וזה הוא עת רצון. שהוא יתב' ברצון עמנו מבלי שום חרון אף. ובין בזמן הצרה עצמה וגם אחרי כן בעת רחמים. כשהוא מרחם עלינו להצילנו מצרותינו אין אנו אומרים עתה הוא זמן הרוחה ולא נצטרך עוד לתפלה ותחנונים אלא גם אז אנו צועקים. ותפליא חסדך לענות אותנו בכל העתים האלה והנה לא הוצרך הנביא להזהירנו על התפלה בשעת היותו הוא ית' ח"ו רחוק ממנו שהיא עת צרה ליעקב. כי ודאי ממילא נתעורר על כך. מחמת ההכרח המציק אותנו. אבל צונו על שני הזמנים האחרים. ועל הראשון אמר דרשו ה' ובקשוהו בכל לב. כשהוא נמצא לכם. ואין שם שום העלמת עין. כי אתם ברום ההצלחות שנראה בעיניכם אינכם צריכים כלום. ע"ז אני מצוה אתכם שתדרשוהו למען לא תבא עליכם שום צרה וצוקה חלילה. ואצ"ל בשעת הצרה עצמה ולא זו בלבד אלא גם כשנתרחק מכם והביא עליכם צרות רבות ורעות ואח"כ נתקרב לכם והסיר מכם כל חולי וכל מכה. אל תאמרו מה לנו עתה ולצרה שעברה. אלא קראוהו בקול גדול גם בהיותו קרוב אליכם אחרי התרחקות והפילו תחנתכם לפניו למען לא תקום פעמים צרה ולא תוסיפו לדאבה עוד. כדרך החול' שנתרפא. אשר הוא צריך אחרי כן לשמור מאד את נפשו בהנהגה נכונה לשמירת הבריאות שקנה שלא יחזור לנפילה שניה. אשר היא יותר מסוכנת מהחולי עצמו חלילה. וכיוצא בזה אמר המשורר עליו השלום

בצר לי אקרא ה' ואל אלהי אשוע ישמע מהיכלו קולי ושועתי. לפניו תבא באזניו. יאמר כי בעת הצרה שלו בהיותי בצרות נמצא מאד. הוא תופס אומנות אבותיו להרבות שועה ונקרא בשם ה' יושיעהו בעת רעתו. ולא זו בלבד אלא אח"כ כשהוא ית' ישמע מהיכלו קולי. וקבל תפלתי ועשה את בקשתי ומכל צרה הצילני לא אחשה מלעזוק מחדש על התמד' שמירת ההצלה. וזה ושועתי לפניו תבא באזניו. עם שכבר שמע מהיכלי קולי. ואולי בזה ניישב מה שיש לי מקום דקדוק באותה ששנינו בפ' הרואה

הנכנס לכרך מתפלל שתים וכו' ומסיים ונותן הודאה לשעבר וצועק לעתיד לבא. פשוטן של דברים הוא כאלו יפרש השתי ברכות האמורות ברישא דמתניתין. כי אחר אשר ה' הפליא חסדו לו להכנס לכרך או לצאת ממנו לשלום. נותן הודאה על מה שעבר שאומר מודה אני לפניך שהכנסתני או שהוצאתני וכו'. אך קודם שיבא לידי כך ליכנס או לצאת. שייך בזה צעקה ותפלה על מה שעתיד להיות. שיאמר יהיה רצון מלפניך שתכניסני או תוציאני וכו'. ואם הדבר כן יקשה למה הפך הסדר ושנה מזמן הוייתם והיל"ל תחלה צועק לעתיד לבא. שהרי קודם הכנסה אומר יהי רצון וכו' ואחר שנכנס מודה לשעבר. ועוד אני מדייק אות הו"ו במלת ונותן שאם הוא פי' השתי ברכות האמורות. נראה ודאי שאינה מרווחת. ולא היל"ל אלא נותן הודאה וכו'. אכן כפי מה שאמרנו יראה כי לא הוצרך התנא ע"ה להודיענו תוכן הענינים. כי מי פתי לא ידע שההודאה אינה שייכא אלא על מה שעבר. והצעקה על מה שעתיד. וכבר שנינו הצועק לשעבר הרי זו תפלת שוא. אבל הכונה להוסיף עוד על מה שאמר למוד אחר כי אפילו אחר שנתקבלה תפלתו ומלא כל משאלותיו וכבר נכנס לעיר ויצא ממנ' לא יסתפק בזה בחשבו שאינו צריך עוד לשום דבר. אלא צריך שמלבד מה שיודה לה' על מה שעבר עוד צריך לו לצעוק ולהתפלל על העתיד מכאן ואילך כאלו עדיין יצטרך למחסה ולמסתור ושמירה מעולה והגנה מרובה כי לא ידע מה יולד יום. עם היותו נתון בריוח והצלה ולא ישים כל פני תפלתו וצעקתו בשעת הצרה בלבד. כי תשובת יפתח תצדק מאד על כיוצא בזה. ולא נוכל להתעלם מלהרגיש באותם הפסוקים שנים או שלשה הרגשים. האחד למה זקני גלעד מעיקרא התחילו לומר

והיית לנו לקצין ואח"כ אמר ונלחמה בבני עמון ולבסוף אמרו בהפך. שהתחילו באמרם ונלחמת בבני עמון. וסיימו והיית לנו לראש. ותחלה אמרו ונלחמה בלשון רבים ואח"כ ונלחמת הב' בתשובתו למה הוצרך למלת אתם. והיה מספיק לומר הלא שנאתם אותי. הג' אין שום טעם במה שהשיבו לכן עתה שבנו וגו'. כי לא נתנו שום ישוב