בינה לעיתים חלק ב שכה

שמור רגליך באשר תלך לבית האלהים וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח כי אינם יודעים לעשות רע. הפליג להתרות האדם להשמר מאד במה שיצטרך בהליכתו אל בית האלהים מקום התפלה והתחנה לפניו ית' לפי שהוא בחסדו קרוב לשמוע תפלת המתפללים שם בבית תפלתו יותר מכאשר הכסילים החוטאים נותנים זבח ומקריבים קרבנות על חטאיהם. כאמרם ז"ל גדולה תפלה יותר מן הקרבנות. והטעם בזה כי הזבח והקרבן לכסילים האלו. יועיל להם לפי שאינם יודעים לעשות רע שלא חטאו במזיד אלא בשוגג. מבלי ידעו בשעת החטא שהם חוטאים ועושים רע. אבל אם היו מזידים אין הקרבן מכפר כלל. בל התפלה תועיל אפילו לחטאים מזידים מעצם סגולתה. ואולם עם היות זו כחה לאלהיה להועיל לזכאים ולשאינם זכאים לטובים ולרעים. מ"מ אין ספק יצטרכו לה קצת תנאים הכרחיים למען תוציא פריה ותוסיף תת כחה. ואם רבו פרטיהם לא נזכיר אלא ארבעה מהיותר עצמיים שבהם. הא' הוא מה שאמר המשורר ע"ה. ה' בקר תשמע קולי בקר אערך לך ואצפה. כי ראוי להתעורר בכפל מלת בקר. וגם מלת תשמע לעתיד. ולא אמר שמע לשון צווי כאשר התחיל בפסוקים הקודמים אמרי האזינה ה' בינה הגיגי הקשיבה לקול שועי וגו'. אלא שלדעתי נתכוון לדברי משנתנו חסידים הראשונים היו שוהים שעה א' ומתפללים כדי שיכונו לבם למקום. כי מהראוי שקודם יתחיל האדם להתפלל דברי תפלתו. ישהא זמן מה. להכין עצמו ולעורר הכונה. להשכיל להטיב מה שיוציא מפיו שיהיה מסודר ומתוקן יפה למען יקובל באהבה וברצון. וזהו ה' בקר תשמע קולי. ר"ל הבקר אשר אתה ה' תהיה מעותד לשמוע קולי שארצה להתפלל לפניך הנה אני בקר אערוך לך אני משכים יותר בבקר ומקדי' להיו' עורך לך ומסדר ומכוין מה שאומר לפניך. ואצפה ואמתין תחלה ושוהה שעה א' או איזה זמן ראוי להכנה זו. ואח"כ אתפלל. ולא אהיה נבהל להתפלל פתע פתאום במהירות תכף ומיד בלי שום הזמנה קודמת. ואם כן זהו תנאי אחד מהכנת האדם עצמו

התנאי הב' הוא כי עם היות אצלו יתב' כל המקומות שוים. לא ישתנה זה מזה כאמרו בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים. מ"מ רצה יתב' לתת יתרון מה למקום זולת מקום עבור המקבלים יזכו יותר לקבל השפעתו באמצעו' המקום ההוא. כמו שהוא הענין בארץ הקדושה. אשר נבחרה משאר הארצות להיות עיני ה' אלהינו בה תמיד. וממנה נתייחדה ירושלים עיר הקודש וממדרגה למדרגה עד בית קדש הקדשים. וכן לענין התפלה רצה ית' יתייחד מקום פרטי להתפלל בו הוא בית הכנסת. אשר הוכן יותר לקבול התפלה. כי שם יתעורר האדם יותר אל הכונה. וע"כ צריך להשתדל בהכנת מקום זה. ולזה אמרו ז"ל בפ"ק דברכות אבא בנימין אומר אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בב"ה שנאמר לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום רנה שם תהא תפלה. ודניאל ע"ה שמר זה מאד כאשר באה המניעה מיועצי המלך דריוש לבלתי התפלל לשום אלוה. הוא ע"ה נאמר עליו על לביתיה וזמנין תלתא ביומא הוה בריך על ברכוהי ומצלא ומודה קדם אלהיה. כל קבל די הוה עבד מן קדמת דנא. והכונה כי עם היות היה יכול להתפלל במקום אחר מוצנע ונסתר מעיני הרואים. מכל מקום התפלל בעליתיה וכוון פתיחן וכו'. לפי שהיה זה לו מקום קבוע דהוה עבד מן קדמת דנא. היה רגיל מקודם לעשות תפלתו במקום ההוא. וכבר נתקדש ונתייחד למקום תפלה. ורצה לקיים כל הקובע מקום לתפלתו וכו' והיה כל כך נכון וקיים בחסידות זה לבלתי הבטל כלל מהתמדת תפלתו לשום סבה אפשרי שאחר אשר הושלך לגובא דאריותא יאמר הכתוב

והיתיאת אבן חדא ושמת על פום גובא וחתמא מלכא בעזקתיה ובעזקת רברבנוהי די לא תשנה צבו בדניאל. ופירשו המפרשים ז"ל שהסכימו בשימת האבן והחתימה כדי שלא ישתנה הרצון. אם למלך להציל את דניאל. ואם לשרים להמיתו בידים. ויקשה שא"כ היל"ל על דניאל ולא בדניאל. לכן יראה לי כי הכתוב נתן טעם. איך הסכים המלך אשר היה חפץ בהצלת דניאל. שתושם האבן שם חתומה. הרי לפי זה אין מקום שינצל דניאל. כי כבר היה אפשר שאם לא היתה שם האבן. אולי דניאל עצמו בראותו את עצמו שם מסור למיתה בהכרח. יצעק ויבקש מחילה על עברו מאמר המלך. ויקבל עליו שלא להתפלל עוד עד עבור ימי גזירה למען הציל נפשו ממות. ואינו רחוק שיתרצה למחול לו בבקשתו זאת כדרך המלכים לעשות חסד בכמו אלה הענינים. אבל בהיות הבור סתום וחתום באבן. גם כי יצעק וישוע אין קול ואין עונה. כי לא ישמע החוצה כלל. לזה אמר כי מה שעשה כן המלך. ולא שת לבו לזאת החששה. הוא לפי שהיה מכיר תכונת דניאל ע"ה וידעו נאמנה מכשרותו. די לא ישנא צבו בדניאל. לעולם לא ישתנה מרצונו הטוב. ולא ישוב מפני כל צרות וסכנות שבעולם מהתמידו בפרסום היותו אוהב את ה' אלהיו אפי' הוא נוטל את נפשו. וע"כ שער המלך שיותר טוב הוא לשמרו מהשרים ההם למען יד אל ישלחו בו. התנאי הג' הוא גם הכנת הזמן. כי אף אם כל הזמנים שוים לפניו יתברך עכ"ז יש זמנים מיוחדים ויותר מוכנים. וע"כ נתקנו השעות הראויות ערב ובקר