בינה לעיתים חלק ב שכג

ישארו בבחירתם ולא מוכרחים וכדי בזיון וקצף ולפיכך הטוב היה שהם עצמם ישאלוהו ממנו. שאז בתתי אותו להם מחמת שאלתם ובקשתם. לא ישאר עוד להם מקום תרעומת ולא יוכלו לכפור בטובה. כי תשובתם בצדם אתם שאלתם בפיכם ולא עלי תלונותיכם כ"א עליכם. נמצא שהייתם כפויי טובה לשעבר. גרם שה' לא נתן להם הלב הזה והיה תאב שהם ישאלוהו. והוא מ"ש להם מרע"ה אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם וגו' המסות הגדולות וגו'. ולא נתן ה' וגו' עד היום הזה. כי למה חזר להזכיר שמו ית'. אבל אמר הנה אין ספק שלא תוכלו לייחס שום חלישות או גריעות כח חלילה ביכלתו ית' כי הלא כבר ראיתם נסים ופלאים עצומים לא יציירם השכל. וא"כ היה ודאי יכול גם כן אם רצה לתת לכם לב ועינים ואזנים שיתמידו בידיעה ובראיה ובשמיעה מן אז ועד היום הזה בלי שום הפסק. ועכ"ז לא נתן ה' וגו'. לא רצה הוא ית' לתת לכם כן מצדו במה שהוא ה' שיהיה לכם הלב והעינים והאזנים להתמיד עד היום הזה במצב השלמות ההוא שהייתם בעת המעמד הנבחר. הלא דבר הוא. אלא ודאי היה כן מפני היותכם כפויים בטובתו. והיה ממתין מה שהיה מוטל עליכם. שהיה לכם לשאול ולומר תן אתה. וכיון שלא שאלתם אתם הפסדתם לעצמכם וכ"ת אם הוא ית' לא נתנו מעצמו והיה מצפה לשאלת ישראל. למה מרע"ה שהיה רוען לא הודיע להם כונתו ית' זאת. והוה ליה לזרזם על כך. לזה השיב שאף משה לא רמזה להם וכו'. כמו שהוא ית' לא נתנה להם מפני חשש תרעומתם וכפייתם בטובה אף מרע"ה חשש בכיוצא בזה. כי כיון דלא קם איניש אדעתיה דרבי' עד מ' שנין. אמר אם עתה אומר להם שכונתו ית' היא שישאלו ממנו ויעשו כן. אולי באיזה זמן מן הזמנים בתוך המ' יבעטו בטובה זו ויאמרו לי כי מעולם לא נתכוון ית' לכך ויהיו מתלוננים עלי. ולפיכך לא אמרה להם עד סוף המ' שאז יעמדו על אמתת דעת רבם ויקבלו התוכחה כי יכירו שהדין עמו. אכן מה שלא היה עד עתה יעד לנו יתברך יהיה לעתיד באמרו

ועמך כלם צדיקים וגו'. שייטיב ה' לנו להשלימנו בעצמות ולא במקרה בג' הוראותיו. אם ברבוי ועמך כלם צדיקים ולא מקצתם ואם בהתמדה לעולם יירשו ארץ ולא לזמן מוגבל. ואם בתכלית היופי וההדר באיכות השלמות. נצר מטעי מעשי ידי להתפאר. ועל שלשתם התפלל המשורר ע"ה. תודיעני אורח חיים וגו'. שיודיעהו האורח האמתי להיות מכוון ועצמי לא המקרי. וזה ברבוי שובע שמחות את פניך לשבוע מרבויו. נעימות בימינך שיכלול הנעימות האפשרי משלמותו מצד הימין המיומנת שלך שהיא תכלית השלמות. ויהיה נצח לעולם ועד בהתמדה ב"ב אכי"ר: עת הזמיר דרושים לזמן תפלה. להודות לה' ולזמר לשמו עליון

דרוש ראשון לתפלה

פרק אין עומדין. מבלתי יכולת ה' יכול מבעי ליה אמר ר' אלעזר אמר משה לפני הקב"ה עכשיו יאמרו א"ה תשש כחו כנקבה ואינו יכול להצילן. א"ל הקב"ה. בן עמרם והלא ראו כמה נסים שעשיתי להם על הים. אמר לפניו רבש"ע עכשיו יאמרו לפני מלך אחד יכול לעמוד לפני ל"א אינו יכול לעמוד אר"י מנין שחזר הקב"ה והודה שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדבריך. תנא דבי רבי ישמעאל כדברך עתידים א"ה שיאמרו אשרי תלמיד שרבו מודה לו. ואולם חי אני אמר דבא אמר רב יצחק מלמד שא"ל הקב"ה למשה משה החייתני בדברך

אחת מהטענות אשר המציאו המתפקרים להכחיש מעלת התפלה ותועלתה. היא כ"א קודם שיתפלל האדם לא היה הוא ית' מסכים להספיק צרכיו ודי מחסורו אשר יחסר לו. ואח"כ בהתפללו נעתר לקולו וחפץ לתת את שאלתו ולעשות את בקשתו. אם כן נשתנה חלילה רצונו ית' בזמנים מתחלפים מלא רוצה אל רוצה מה שלא יאות בחק שלמותו ית'. ומזה נקיש על הגזר דין ועל היעודים אם פעם אחת גזר או יעד לטוב או להפכו. לא יצוייר שינוי הגזירה או היעוד בשום אופן מתחלף, וכבר הכה על קדקד סברה זו הרב בעל העיקרי' ז"ל במ"ד פי"ח באמרו. כי כמו שההשפעה השמימיות ישפעו על המקבל בהיותו מוכן לקבל' ואם לא יכין עצמו הוא מונע הטוב ממנו שאם נגזר עליו שיצליחו תבואותיו והוא לא זרע. סכלותו גרם למנוע הטוב ממנו. כן גזרת ה' בטוב ורע. הוא בהיותו בהכנה לטוב או לרע. ואם שנה עצמו במעשים או בתפלה וכיוצא. תשתנה ג"כ ההשפעה מאליה והגזרה מתבטלת ולעולם רצונו ית' עומד וקיים על מצב אחד בלי שום השתנות. וכמאמר החכם ע"ה. רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום. כלומר אם יתכן לייחס רבוי והתחלפות מחשבות. הוא בלב האיש דוקא שאינו עומד תמיד על מחשבה אחת פעם יחשוב זה ופעם הפכו. אבל מחשבתו ית' ועצתו לעולם אינו אלא אחד יחידה והיא עצמה לעולם תתקיים בלי השתנות עם שנראה הענין מתחלף. אינה אלא עצה אחד היא עצמה בלי חלוף ותמורה. רק הכנת המקבל נשתנית. וגדולה מזו אמר איוב הן יעצור במים וייבשו וישלחם ויהפכו ארץ. ופירשתי בו היות הכונה במשז"ל