בינה לעיתים חלק ב שכא

המבול. אמר לו משה אני נתעליתי יותר ממך אתה הצלת את עצמך ולא היה בך כח להציל את בני דורך אבל אני הצלתי את עצמי ואת בני דורי כשנתחייבו כליה בעגל. אברהם אמר למשה אני גדול ממך שהייתי זן לעוברים ולשבים. אמר לו משה אני נתעליתי יותר ממך. אתה היית זן בני אדם ערלים ואני הייתי זן בני אדם מהולים. ולא עוד אלא אתה היית זן בישוב ואני הייתי זן במדבר. יצחק אמר למשה אני גדול ממך שפשטתי צוארי על גבי המזבח וראיתי פני השכינה. אמר ליה משה אני נתעליתי יותר ממך שאתה ראית פני השכינה וכהו עיניך אבל אני הייתי מדבר עם השכינה פנים אל פנים ולא כהו עיני. יעקב אמר למשה אני גדול ממך שנפגשתי עם המלאך ונצחתי אותו אמר ליה משה אתה נפגשת עם המלאך בפלטרין שלך ואני עולה אצלן בפלטרין שלהם והם מתייראים ממני כו'

נכללו בדבריהם ז"ל ג' הפרטים האלו המורים על עצמות הפעולות כי כולם נמצאו באדון הנביאים ז"ל. ביתר שאת ומעלה רמה ממה שהיו בזולתו מהשלמים כי עם היותם גם הם גדילים ומעולים. מ"מ לא הגיעו בהם אל מדרגתו העליונה. אם הבחינה הראשונה מהתמדה. המציאו יתרונו על האדם הראשון מבחר כל הנבראי' כי עם כל תוקף מעלתו בהיותו נברא בצלם אלהים נחשב למאומה בערך גדולת ומעלת מרע"ה. אחרי אשר כבודו של אדה"ר לא התמיד ולא לן עמו. מה שלא היה כן במשה שנמשך כבודו עמו בהתמדה עד יום מותו. ועל הפלגת הרבוי הביאו הדמיון מנח שלא היה לו אלא כח ממועט להציל את עצמו בלבד. ומרע"ה היה כחו בכמות רב לכל בני דורו. ועל עצם שלמות הדבר בעצמו היותו על הצד היותר טוב ושלם שבפנים. המציאוהו בג' המעלות הידועות חכמה גבורה ועושר. נמצאו בג' האבות ע"ה והיו במשה ביתר עז. כי על העושר אשר גדרו האמתי ומה שיורה עליו בעצם הוא הנדיבות והרחבת הלב. הביא מא"א ע"ה שהיה ראש הנדיבים. כאשר דרשו חז"ל על בת נדיב עד שהיה פתחו פתוח לרוחה לזון לכל עובר ושב. ועכ"ז אמר שלא היה בתכלית השלמות. לא שחסר בו מאומה מצד אברהם ע"ה. אלא מצד הנושא כי סוף סוף היה לבני אדם ערלים אבל משה ע"ה היה מושלם בכל צדדיו כי היה לבני אדם מהולים. וגם מצד המקום בהיותם במדבר ועל החכמה הביא מיצחק ע"ה כי בשכר שפשט צוארו ע"ג המזבח זכה לראות פני שכינה. שהיא השגה מה שאפשר בחק השכל האנושי להשיג מהחכמה המעולה האלהית. ואפ"ה גם בה נתעלה מרע"ה במדרגת ההשגה כי יצחק לא יכול להרוס להביט באספקלריא המאירה כי כהו עיניו. ואלו משה זכה אל השגת פנים בפנים מבלי שום כהיה. ועל הגבורה הביא מיעקב ע"ה אשר באונו שרה אל מלאך ויוכל. שנראית גבורה נפלאה. ומ"מ עצם ממנו מרע"ה כאשר הלך אצלם בחצריהם ובטירותם. ונתייראו ממנו. באופן שנתפרסמה מעלתו בהיותו בו בעצם ולא במקרה מצד ג' ההבדלים האלה. ומעתה במעשה העבודה האלהית וקיום מצותיו יתברך והעסק בתורתו התמימה צריך האדם להתחזק בכל תוקף שיודע ויוכר ממנו היות הדבר בו בעצם וראשונה ולא במקרה מצד ג' ההבדלים האלה כי זה כל פרי עמלו. ועליהם הזהיר יתברך אל הנביא יהושע ע"ה באמרו. לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל. צוהו על למוד התורה על העיקר הראשון מרוב השלמות שיהיה בשלם שבפנים. וזה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. שלא יספיק לו עיון לביי במחשבה בלבד אלא יוציא הדברים מפיו. שאז יהיה לו היופי והנעימות הצריך כאמרם ז"ל פרק כיצד מעברין א"ר אמי מ"ד כי נעים כי תשמרם בבטנך אימתי ד"ת נעימים בשעה שתשמרם בבטנך. ואימתי תשמרם בבטנך בזמן שיכונו יחדו על שפתיך וכו'. א"כ אין להם הנועם ויופי שלמותן אלא ע"י הוצאותו בפה. ולפיכך אמר על זה לא ימיש ספר התורה הזה מפיך. ועל ההתמדה בשקידה אמר והגית בו יומם ולילה. שהוא המשך הזמן בתמידות. ועל הרבוי בכמות. למען תשמור לעשות ככל הכתוב בה. שלא תתפייס במעוטן או מקצתן אלא כל הכתוב בו. כי אז תגיע לך הצלחה. וגם אז תשכיל. שתורה היות הדבר בהשכלה ובכונה מכוונת ושלא נפל כן במקרה. ואנשי כנסת הגדולה ע"ה לא זזו מלהזהיר על ככה כשאמרו שלשה דברים. הוו מתונים בדין. והעמידו תלמידים הרבה. ועשו סייג לתורה. כי היו מתונים בדין ר"ל שיתמידו בו זמן רב לעשות דין אמת לאמתו. ולא יהיה הפסק בזה. כי לשון המתנה נאמר על העכוב בתמידות. ע"ד אמרם לא המתין בשלותו שעה א'. והעמידו תלמידים הרבה על הרבוי. ועשו סייג לתורה על שלמות ויופי הענין. שיעשה לו סייג לתורה ומשמרת למען תעמוד על עמדה לא יחסר כל משלמותה. וכל זה רמז להם משה לישראל בהתחלת הברכות. והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות וגו'. כי באמרו שמוע תשמע נתכוון על כפל השמיעות פעם אחר פעם שהוא ההתמדה. ומה גם במלת שמוע מקור שהוראתו על הזמן בלתי מוגבל. ובאמרו לשמוע נתכוון על האזהרה בשלמותן. שעושה להם משמרת וסייג. למען יתקיים בהם כל שלמותם. ולא יוכלו להפסל