בינה לעיתים חלק ב שכ

כיון שכבר קבל כל זה. א"כ כשאח"כ יעשה הפעל. לא יהיה לו שום יתרון כי כבר אכל שכרו. אלא כל אשר יעשה אח"כ מפעולות טובות יצליח ויקבל הצלחה בשכר מושלם. אמנם הרשעים לא יהיו כן לקבל שום חלק עונש קודם פועל הרע. כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח. כי לא יהדוף רוח את המוץ. אלא אחר היותו מוץ ממש. כן הרשעים יהיו נהדפים כשיהיו כמוץ בלתי מועלים. אך על הצדיקים נאמר הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. שהשכר הוא אתו עמו. והמלאכה והפעולה תבא לפניו ועתידה להיות. ובזה נבין אמרו

מי פעל ועשה קורא הדורות מראש אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא. שהוא קשה ההבנ'. ואני מפרשו כאלו יאמר מי פעל ועשה מראש קורא הדורות. ידבר עם האיש הקורא מעשי הדורות מדור דור. ואומר צו. אתה הקורא הדורות שקראת וידעת כל מה שנעשה בכל הדורות הקודמות. הגד נא מי מכלם יאמר עליו שהוא פעל ועשה איזה מעשה מראש מתחלק וקודם שאני אתן לו שכר הטבה לגמול מה שיעשה. על דרך מי הקדימני ואשלם. אין זה כי כן לעולם אני ה' הייתי הראשון והקודם לו מתחלה לתת לו שכר פעולתו קודם שיעשה. ונמצא הוא אחרון בפועל המעשה. ועכ"ז אעפ"י שכבר קדמה לו קבלת השכר. מ"מ עם האחרונים שנעשה המעשה באחרונה.. איני אומר כבר נתקבלו שכרם מקודם אלא אני עמם לשלם להם שכר משלם. וזה באמת תכלית החנינה. ואחרי כל האמור תתקרר דעת המתפלא ונבהל מראות הרחבת הדבור בקללות. ומה גם שינוח וישקוט במה שאמרנו. כי היו לתכלית יהפכו לטובה ולברכה ע"י התשובה. אשר לזה נתכונתי בנושא כל הדברים האלה הברכה. כי בטוב ההסתכלות כל הדברים האלה הנראים קלללת נמרצות הם עצם הברכה הגמורה. בהיות לאל ידינו להפכם לטובה. ולפי שהכתובים האלו מהברכות הם מקצוע גדול בתורה. ותל שכל העוסקים במצותיה פונים אליו אני מדבר עוד בכונתם להורות שלא בלבד נזכרו כאן יעודים גשמיים. אבל נתבאר בהם השכר הרוחני הנצחי ג"כ בדבור מפורש: ונקדים לזה כי הפעל המקרי הבלתי נעשה בעצם. אין ראוי להחשיבו למאומה הן ברע הן בטוב. אם בפועל הרע ראינו כאשר נפקד מקום דוד עליו השלום משלחן המלך שאול עליו השלום. אמר הכתוב

ולא דבר שאול מאומה ביום ההוא כי אמר מקרה היא בלתי טהור הוא כי לא טהור. אמר כי מה שלא חשש המלך ע"ז ולא דבר מאומה לייחס חסרון ביאת דוד לרוע לב ומחשבת פגול. הלא הוא כי אמר ודאי ענין זה שלא בא. הוא דבר נעשה במקרה ולא עצמי בכונה מכוונת שיוכל להקרא ממש בלתי טהור וחסר הנקיות וברוח הלבב. כי אמנם בלתי טהור הוא. ירצה מה שיקוים שהוא בלתי טהור ויקרא כן. היינו כי לא טהור. כאשר באמת איננו טהור שהוא בעצם כך משולל הטהרה. אבל על פעם א' בלבד שקרה כך לא יאמר עליו שהוא בלתי טהור. אך כאשר ראה שנמשך זה גם ביום השני. אז אמר מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם. כי מה שלא בא היום היא הוראה שגם אתמול היה ענין בלתי טהור מתכונה רעה ולא מקרה כאשר חשבתי. גם בענין הטובה הדבר כן שאם אינה עצמית בקיום והעמדה. אלא ע"צ המקרה וההזדמן. לא תוכל להקרא טובה. והוא מאמר החכם ע"ה. שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר וגם לא ליודעים חן כי עת ופגע יקרה את כלם. יאמר בעין שכלי ראיתי כי לכל אלו הכתות שבהם מעלות וטובות אלה אשר היה נראה מהראוי ימשך לכל א' מהם התועלת השייך אל בעל המלאכה ההיא. כגון המרוץ לקלים והמלחמה לגבורים וגו'. הנה לא יהיה הדבר כן כשאינם עצמיות בהם בקנין חזק אלא עת ופגע יקרה את כלם, במקרה ודרך עראי. כי בהיותן כן. לא יאות להם באמת השם ההוא. ולפיכך לא יקויים בהם הנמשך מהתועלת. כי זה הכלל אין הפעולה נקראת על שמה. אלא בהיותה עצמית לא מקרית. ואולם במה זה יבדל מה שהוא בעצם ממה שהוא במקרה. כבר הטיבו לדבר הקדמונים כי יש ביניהם ג' הבדלי' נכרים

הא' שמה שהוא בעצם יהיה בהתמדה פעם אחרי פעם ויתקיים ימים רבים. מה שאין כן המקרה שאין מענינו להתמיד

הב' בכמות. שהפעולה העצמית תתפשט ברבוי ובשופע והמקרה לא יהיה אלא על המעט

והג' באיכות הדבר ושלמותו. כי מה שנעשה בעצם ובכונת מכוין. ימצא בו יופי הסדר וטוב השלמות. ומה שבא ע"צ המקרה הוא חסר ובלתי שלם מבולבל וחסר הסדר לא יצלח לכל. וכמדומה לי כי ברצותם ז"ל להפליג בשלמות מרע"ה העצמי על כל אשר קדמוהו אמר ברבה על פ'

וזאת הברכה. זש"ה רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה מדבר במשה על שנתעלה יותר מן הכל. כיצד אה"ר אמר למשה אני גדול ממך שנבראתי בצלמו של הקב"ה. א"ל משה אני נתעליתי יותר ממך אתה כבוד שנתן לך נטל ממך אבל אני זיו הפנים שנתן לי הקב"ה עמי הוא. נח אמר למשה אני גדול ממך שנצלתי מדור