בינה לעיתים חלק ב שטז

שהוא בעוה"ב. כי כן היא מדת טובו. ואולי כך היתה כונת המשורר ע"ה בתחלת ספרו באמרו

אשרי האיש אשר לא וגו'. והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח. והקושי מבואר איך אמר לא כן הרשעים. כי מאין היה עולה על הדעת יהיו הרשעים מצליחים במעשיהם כמו הצדיקים שהוצרך לומר לא יהיו כן. אך ירצה כי לאיש הצדיק. הפליג בספור רבוי מיני האושר יהיו לו. ושפריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח. שכל זה הוא להודיע גודל ורבוי השכר במאד מאד אשר יגיע לאיש זה על צדקו נפשו. ועכשו אמר אל תחשוב כי כפי זה הערך. כמו שהשכר הוא מופלג ועצום לעושי רצונו. כך יהיה העונש בהפלגה לרשעים. כי לא כן יהיו הרשעים בעונשם. נענשים בעוצם ורבוי. אלא עונש קל ומועט כפי ערך מעשיהם הרעים. ולא יחשב כי אם כמוץ הנדף מן הרוח שאין בזה צד הפלגה בקשוי וכבדות היסורין. וע"כ כיון שיש כ"כ הפרש וחלוק רחוק בין שכר הצדיקים לעונש הרשעים שזה בקצה הרבוי וזה בקצה המועט. מזה ימשך שבזמן המשפט והדין לא יקומו הרשעי' והחטאי' להשפט בעדת וחברת הצדיקים. כי אם ימצאו במשפט אחד אלו אצל אלו. יראה דבר זר בקו הדין הישר. והיה מקום למה"ד לקטרג ולומר לפניו יתב' למה לא השוה מדותיו. ע"כ להנצל מזה. היה מחסדו יתב' שלא ישפטו יחד אלא אלו לעצמן ואלו לעצמן. ואין בזה כ"כ מקום לקטרוג. וכי תימא סוף סוף מה טעם יש לזה. וכי משא פנים יש בדבר חלילה. לזה אמר אין אנו יכולים להשיג עמקו של דבר. אמנם הוא ית' לבדו יודע דרך צדיקים מה הוא. ושראוי לתת להם אותו השכר הרב. ודרך רשעים תאבד. ושיספיק להם אותו העונש המוגבל. ואולם איוב בצערו היה מתרעם שאירע לו בהפך מכל זה שאמר סימן י'

אם רשעתי אללי לי וצדקתי לא אשא ראשי שבע קלון וראה עניי. תחדש עדיך נגדי ותרב כעסך עמדי חליפות וצבא עמי. יאמר התנהגת בי בהפך מדותיך בשני החלקים. כי אם רשעתי ויש לי חטאות ועונות אללי לי. כמה וכמה רעה כפולה ומכופלת באה לי מהפלגת העונש. ובהפך זה כשצדקתי והטבתו מעשי. הנה שכרי אתי כ"כ מועט וקטן שלא אשא ראשי אין לי נשיאות ראש למעלה למעלה כמו שהיה ראוי באופן שנשתניתי מכל בריה. וע"כ אני שבע קלון וחרפה וראה עניי ויגוני על כל אלה. כי הלא אתה מחדש עדיך ונגעיך נגדי חדשים ממש שלא נעשה כן לשום בריה. כי במקום היות הכעס ממועט ויותר קטן על העונות ממה שהוא הרצון והטוב על הזכיות. אדרבא ותרב כעסך עמדי. היה הכעס יותר מרובה. עד שהיתה אצלי מדת פורענות מרובה ממדת טובה. באופן שחליפות יש חלוף כפול ותמורה והשתנות. טוב ברע ורע בטוב שמה שהוא ראוי להיות רב נעשה מועט. ומה שהיה ראוי להיות מועט נעשה רב. והרבית הכח והחיל עמי בלבד. מה שאינך עושה לזולתו כי לעולם מדה טובה מרובה ממדת פורענות. מעתה לא על חנם דרשו רבותינו ז"ל בראשית פרשתנו למה נסמכה פרשה אתם נצבים לקללות לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים חוץ ממ"ט שבתורת כהנים הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו התחיל משה לפייסם אתם נצבים וגו'. כאשר הביא רש"י ז"ל בפירושיו. ועם כל זה הפיוס אין להתעלם מלחקור אעיקרא דמלתא בברכות וקללות. אשר ראינו משטחיותם לא נשמר בהם הסדר הזה כי בדבר התורה ביעודי הטובה. היא מקצרת ועולה בהם מעט מעט. ובהגיעה אצל עונשי העבירות האריכה כפלים כפלי כפלים בכמה מיני יסורין קשים ממינים שונים. ולמחברים ז"ל בישוב זה שלשה דרכים. הראשונה יש אשר בקשו לפרש הברכות באופן מעולה. אשר יראה מהן היותם באיכותן ביתר שאת מן הקללות עם שהאריך בהן. כי באו בברכות רמזים לשכר הרוחני הנצחי. ולדעתי לכונה זאת אמרו במאמר אשר פתחנו בו

בקש קהלת למצא דבר חפץ. בקש קהלת לעמוד על מתן שכרן של מצות וכו'. אמר ליה הקדוש ברוך הוא וכו'. ירצה כי המלך שע"ה נתעורר בחקירה זו לעמוד על מתן שכרן של מצות. לדעת ולהבין במתן שכר המצות הנזכר בתורה בברכות. כי נפלא בעיניו קצורו ומעוטו. ומה גם בהיותו איכותו מההצלחות הגופניות על זה באתהו ההודעה האלהית שאין הדבר כמו שחשב. שהם כפשטן יעודים זמניים מעוטי הכמות והאיכות. כי כבר הכתיב פירושם על ספר הישר למלך דוד ע"ה באמרו. מה רב טובך. עם היות לכאורה נראה הדבר להפך שהמדה טובה היא מעוטה. לא כן היא אלא מה רב טובך. כמה וכמה טובה כפולה היא. לפי שאין טוב זה מה שיראה בלבד משטחיותו דבר נגלה ומפורסם מטובות העוה"ז אלא אשר צפנת ליראיך. הוא צפון ונסתר שגנזת ושמרת ליראים לעולם הרוחני אשר אין קץ לגדלו. ומה שלא גלית כל זה בבאור ובפרסום הוא כי פעלת לחוסים בך נגד בני אדם בהפך ובחלוף בני האדם. כי אנשי האדמה ברצותם להשיג מכוונם מבטיחים הרבה ואפי' מעט אינם עושים אבל אתה יתברך שמך. אומר מעט ועושה הרבה. ועוד תשוב תראה מעצמת גדולת הטובה הנפלאה הבאה לישראל