בינה לעיתים חלק ב שיד

העיפות כמו שהורה במלת והוא. שמוסיף על ענין ראשון. לפיכך דקדק לומר שעבר שתי עבירות מהבנת הכתוב עצמו. ואולם רבי רצה לכלול גם כן הגנבה לאשר כל מה שיוכל האדם להזיק לזולתו ממה שנוגע בין אדם לחברו. הוא באחד משלש דברים. או בגופו או בכבודו או בממונו. והנה השלמים הראשונים ע"ה אמרו שהזיק בכבוד שבא על נערה מאורסה. שאין לך קלון ובזיון לזולתו גדול מזה. ואחי דינה יוכיחו. והזיק בגוף ההזק היותר עצמי שאפשר שהיא ההריגה כי בה עקר את הכל. ולכן ראה רבי ע"ה שאי אפשר עשה שתים אלה ולא עשה גם את השלישית מחמדת הממון אשר היא יותר כוללת בהמון הרשעים. ולפיכך אמר רבי גם גנב שהזיק בממון ואסמכיה אמלת ויבא

והוא מבואר כי כל הדברים הרעים האלה בלי ספק הם סבת מחלוקת גדול וקטטה. ויוכלו לגרום שהנוגע בדבר כל אחד מהם. לא בלבד יתקוטטו עם עשו עצמו המזיק אלא גם עם יצחק אביו ע"ה אשר הוא תחת רשותו או להיות הוא מיוצאי חלציו. על הדרך שאמר יעקב אבינו ע"ה לבניו המכים והורגים את כל אנשי עיר שכם. עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ וגו' ונאספו עלי והכוני ונשמדתי וגו' ואם היה אברהם אבינו ע"ה חי. גם עליו יעבור כוס חששת המריבה ומדנים רבים. והוא יתברך ויתעלה שמו. הבטיחו יבא אל אבותיו בהיותו בשלום עם כל אדם. בלי שום ערעור ופקפוק אין שטן ואין פגע רע ובהיותו מרוחק מן המחלוקת והוא נפטר בברית שלום כללי יהיה בזה נקבר בשיבה טובה. שאין לך שיבה יותר טיבה מהיותו באהבה ואחוה עם הכל. שרוח כל הבריות נוחה הימנו. ולכן כשאמר לו האל יתברך לאברהם ע"ה ואתה תבא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טוב' לא אמר ותקבר בשיבה טובה בוי"ו העטוף אלא תקבר לפי שהכל ענין אחד. ועתה במעשים הרעים האלה שעושה בן בנו בהיזק נזקים גדולים ועצומים כאלה. פשיטא ופשיטא שיצטער הזקן ע"ה כי לא יתקיים אצלו השלום הכללי שהבטחתיו. כי כלם יריבו עמו ויצעקו עליו מרעת נכדו ואין כאן שיבה טובה אחרי היותו רואה את בן בנו עובד ע"ז ומגלה עריות ושופך דמים הגורמים בטול השלום כי לדעתי בע"ז רמזו אל הגנבה. ע"ד שאמרו בפ' מרובה. מפני מה החמירה תורה בגנב מבגזלן. שזה השוה כבוד עבד לכבוד רבו וכו'. והביאו פסוק מי רואני ומי יודעני ועזב ה' את הארץ וגו'. שאין לך ע"ז גדולה מזו. ובפרק הזהב אמרו שלשה אין הפרגוד ננעל בפניהם. אונאה וגזל וע"ז. וכו'. הרי שאונאה וגזל שהם כמעט ענין אחד הושוו, לע"ז. לפיכך מוטב לו שיפטר בשלום עודנו באהבה כללית. כי זו היא שיבה טובה לו. ונמצאת אצלו המיתה חסד גמור לבל יראה ברעתו ומה נעים יבא עם זה מאמר הכתוב. ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי מאה שנה ושבעים שנה וחמש שנים ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה וגו'. כי אמרו אשר חי מבואר קשיו. כי פשיטא ששני חייו הם אשר חי ולא אשר מת. אך יאמר כי לפי האמת השנים של חיי אברהם אשר היה לו לחיות ודאי לא היה ראוי יהיו פחותים משל יצחק בנו שהם ק"פ. ופשיטא שכך היו קצובים לכל הפחות לאברהם. אמנם לא נמשכו לו כלם בחיות כי אשר חי מהם לא היו אלא קע"ה. ושאריתם לא היו בחיים חייתו. והיה זה כן מחסדו יתברך להנאתו ולטובתו. כי בהחסר מהם חמש שנים גוע וימת אברהם בשיבה טובה וגו'. שנתקיימה בו הבטחתו ית' תבא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה. שאלו היה חי גם יתר שנותיו לא היה מת בשיבה טובה בראותו בן בנו יוצא לתרבות רעה. ומזה יקיש האדם ביתר הענינים אשר יפגעהו בהם ה' שראוי לקבלם בסבר פנים יפות ולהכנע מפניו סוף דבר לבוש המעלה היקרה הזאת של הענוה הוא לבוש מלכות ועטרת זהב הגדולה שאין לך מדה טובה ממנה. ולכן להשרישנו במדה המהוללה הזו. צונו ית' על הבכורים כדבר פרטי ועצמי בהם. יתבאר בפירוש מאמרנו

והנה רש"י ע"ה פירש וכי אלישע אוכל בכורים היה. והלא לא כהן היה וכו'. וקשה דלפ"ז דכיון דהבכורים אסורים לזרים כתרומה עדיפא מיניה ה"ל לאקשויי בכולל. האיך האכילם לאותם מאה איש דמסתמא לא היו כלם כהנים. ואם הוא אכל נמצא חוטא ומחטיא הרבים. והתוס' עליהם השלום אמרו אין צריך לדחוק כפי' הקונטרס דהכי פירושיה וכי אלישע אוכל בכורים היה. והלא בשמרון היה ואין בכורים נאכלים חוץ לחומה ומייתי ראיה מסדר אליהו זוטא. וגם בזה איכא למידק. א"כ אמאי תלו הקושי באלישע דקאמר וכי אוכל בכורים היה. דמשמע דמצד עצמו של אלישע לא היה לו לאכול והלא העיקר הוא מפני המקום. ולכל הפירושים יקשה מי אמר להם ז"ל שבתורת מצות בכורים הביאם כדי להקשות וכי אלישע וכו'. נימא שלא היה אלא דרך מנחה בעלמא שהביא לאיש אלהים קדוש מאותם שנתבשלו בבכור. ע"ד ימי בכורי ענבים. כי לחשיבות הנביא ע"ה רצה לכבדו בבכורות אלו ולא כשיהיו כבר מיושנים ועוד יש לתמוה איך אסיק אדעתיה שיהיו בכורים ממש לקיום מצות התורה דהיכן מצינו בכורים מלחם. והראוי היה מהשעורין והחיטין עצמן. ולא הותר אלא גרוגרות וצמוקים לאשר הם במקום שמן או יין אליבא דמ"ד. אבל פרי אחר שנשתנה שנוי עצמי כזה משעורין ללחם. זו לא מצאנו. וא"כ פשיטא