בינה לעיתים חלק ב שיג

ככלב מת לגודל רשעתו ינבח ויקלל אף אחרי מותו. אז השיב המלך בענותנותו. אדרבא לאידך גיסא. כי בשלמא אלו היינו משותפים אני ואתם בענין הקללה. אז הייתי אומר. כיון שאתם צדיקים ובלתי ראוים לקללה. לא היה זה במאמר ה' אלא. הוא ברשעתו מקלל מצד רוע לבו ואין ה' מכריח בחירתו אל ההפך והיה ראוי לעונש. אבל אין הדבר כן. כי מה לי ולכם בני צרויה כי יקלל. איזה צד השתתפות יש לי ולכם יחד בענין הקללה. הלא אינו מקלל אלא לי בלבד ולא לכם. וא"כ מאת ה' יצאה כי הוא אמר קלל את דוד בלבד להיותו חייב בכך. באופן ששמעי בקללתו היה שליח ההשגחה. ואם יש צד תפיסה עליו הוא מעשה שעשה בסקילה כי בזה שם בסכנה גם את כלם. אבל מ"מ מי יאמר מדוע עשית כן מי יכנס עמו בוכות וטענות לשאול לו טעם למה עשית פועל מגונה כזה. כי לא יאות זה לא מצד הנושא ולא מצד הזמן. ועתה טוב שתניחו לו וגו'. וזה בלי ספק כניעה עצומה ממלך אדיר כמוהו. והוסיף עוד הרב החסיד הנ"ל שבכלל זה נכנס ג"כ כאשר יפגשנו פגע בממונו או בגופו או מיתת קרוביו החביבים אצלו או אפילו מיתת עצמו. יצדיק דיניו ית' ויקבלם בסבר פנים יפות בציירו כי הפליא חסדו לו וטובה גדולה עשה עמו. ואם אינו מרגיש בה. ויהיה לנו לעינים קיום וחזוק דבר זה מה שבא בדבריהם ז"ל במדרש רבה. שאמר על פסוק ויבא עשו מן השדה. רבי יודן בשם רבי איבו ורבי פנחס בשם רבי לוי ורבנין בשם רבי סימון את מוצא אברהם חי קע"ה שנה ויצחק ק"פ. אלא אותן חמש שנים שמנע הקב"ה מחייו מפני שעבר שתי עבירות שבא עשו על נערה מאורסה שנאמר כי בשדה מצאה. והוא עיף שהרג את הנפש. היך מה דאת אמר כי עיפה נפשי להורגים. רבי אמר אף גנב. היך מה דאת אמר אם גנבים באו לך אם שודדי לילה. אמר הקב"ה כך הבטחתי את אברהם ואמרתי לו ואתה תבא אל אבותיך בשלום זו היא שיבה טובה והוא ראה את בן בנו עובד עבודה זרה. ומגלה עריות. ושופך דמים. מוטב הוא לו שיפטר בשלום. וזה הוא שכתוב כי טוב חסדך מחיים. מפשוטו נראה כי מה שנקצרו ימי שני חיי אברהם הי' זה חסד ה' לבל יראה ברשעות עשו. כי בלי ספק היה מגיע לו מהצער שעור עצום מר ממות. וראוי שנרגיש בדבריהם ז"ל לשון זה של אתה מוצא. כי הדברים פשוטים ונגלים לעין משנות אברהם אבינו ע"ה שהיו קע"ה ושל יצחק ע"ה ק"פ. ואמאי הדר ביה באמרו אלא אותן חמש וכו'. ומנינא דשתי עבירות. עם שיש לומר דאתא למעוטי סברת ר' ע"ה דאמר אף גנב. מכל מקום ידוייק יותר על פי דברינו, ובמה שאמרו בסוף והוא רואה בן בנו עובד ע"ז ומגלה עריות וכו'. קשה ע"ז מאן דכר שמה. ואם גם עבירה זו היתה בידו. למה לא הוזכרה מעיקרא. ואי משום דכבר היה עובד ע"ז מקדמת דנא. א"כ מני אז היה ראוי שימות. שלא יראה לבן בנו עע"ז החמורה שבכל העבירות והרב בעל י"ת הביא בזה דברי ה"ה מוהר"א מזרחי ז"ל וסברתו יע"ש. ועוד אמרם אני אמרתי לו ואתה תבא אל אבותיך בשלום זו היא שיבה טובה. לא היה לו לומר אלא זו היא ביאה בשלום. או יאמר אני אמרתי לו תקבר בשיבה טובה זו היא שיבה טובה וכו' ויראה לי כי הם ז"ל הרגישו בכתוב כי אחרי שהזכיר עשו באמרו ויבא עשו מן השדה וגו'. למה הוצרך למלת והוא. יאמר בקצור ויבא עשו מן השדה עיף. ואמרו שיובן הפסוק במה כשנתן לב למה נתמעטו חיי אברהם מחיי יצחק בנו. מה שיעלה על הדעת לכאורה הוא משום דזכות יתירא אשתכחת ביה ביצחק מאברהם שעל כן זכה לחיות יותר. וזה לא יתכן שא"כ הי' מן הראוי לכבוד אברהם אבינו ע"ה ראש יחוסנו שועלים הכתוב ולא יגלה בפירוש מעוט שנותיו משנות בנו. למען לא נבין מזה דלא נפיש זכותיה כשל יצחק. ואין זה מכבוד האב הזקן ע"ה. ואמנם אנו רואים שמספר שנותיהם הוא גלוי ומפורסם שאתה מוצא בהדיא בלי שום טורח ויגיעה ועמל שאברהם אבינו ע"ה חי מאה ושבעים וחמש שנים. ויצחק ע"ה מאה ושמונים. ואם כן אי אפשר דמשתעי קרא בגרעון כבודו של אברהם אבינו ע"ה שנתמעטו אלא האמת הוא דאדרבא הכתוב נותן טעם לשבח ולמעליותא להודיע חבתו של אברהם אבינו ע"ה באמרו ויזד יעבב נזיד שהיה של עדשים. בעבור שמת אותו זקן ע"ה. וסבת קדימת מיתתו היתה לפי שעתה נתגלו שתי עבירות שעשה היום הזה עשו. אשר נרמז בויבא עשו מן השדה והוא עיף. שאלו לא אמר הכתוב אלא ויבא עשו מן השדה עיף. לא היה כאן אלא ענין אחד בלבד. שהודיענו כי בבואו מן השדה הי'עיף. אמנם דקדקו ז"ל באמרם המנין שעבר שתי עבירות להעמידנו על כונת הפסוק. כי הקפיד על זה לומר ויבא עשו מן השדה שהיא עבירה א' שבא על נערה מאורסה. והוא ג"כ עיף לרמוז על עבירה אחרת שנית שהרג את הנפש ובלא הכי לא הי' מורה אלא על עבירה א' בלבד. ומזה תבין למה לא רצו הראשונים להסכים עם רבי ע"ה לומר אף גנב. אע"פ שבא הרמז לזה במלת ויבא. כי היכי דלדידהו נמי נרמזה נערה מאורסה במלת שדה וההריגה במל' עיף. אבל הוא הדבר אשר דברנו כי באמרו ויבא עשו מן השדה נראה שהכל היא חלוקה אחת. ולא בא שום גלוי על היותם שני דברים. זולת