בינה לעיתים חלק ב שיא

וגו'. אכן זה דרכו של אדם להיות לו תאוה נמרצת בכל פירות הביכור. ולמען הכניע היצר הזה. צוה יתברך שאדרבא הפרי הראשון מהמינים החשובים אשר עיניו אליו תלויות. ישלוט בעצמו לבלתי טעום ממנו. אלא מתחלת חניטתו יקדישהו קודש לה'. ומיום ליום יראה מתי יתבשל עד יביאהו אל בית ה'. והוא רואהו בעיניו וממנו לא יאכל. זו ודאי כבישת התאוה בעצם אשר ממנה תוצאות השלמות. ועד ממהר כי אבינו הראשון חטא חטאה גדולה באכילת העץ וגרם מיתה לכל המין האנושי. בעבור מה שנתפתתה חוה מבולמוס התאוה ממראה עיניה. כאמרו ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים וגו'

התועלת השני הוא ג"כ במדות להרחיק האדם מהמדה הפחותה מהכפוי טובה. המאוסה ונתעבת בעיני אלהים ואדם ואפילו לאשר לא ראה אור תורת אלהינו ית' כדרשתם ז"ל על פ' ויספר שר המשקים. אמרו ברבה א"ל שני חטאים יש בידי אחד שלא עשיתי ליוסף טובה והזכרתיו לפניך. וא' שראיתיך מצטער על פתרונו של חלום ולא גליתי לך עליו שהוא יודע פתרונות. והרב בעל י"ת ז"ל הרגיש דל"ק שהא' הוא חטאו שפרעה קצף עליו כפשוטו. משום דחטאי משמע השתא וכו' ולכאורה לא יספיק זה דאדרבא מדקאמר אני מזכיר משמע היותם לשעבר שכבר נשכחו ועכשיו מביאם אל הזכרון. ומ"מ ראוי לדעת היכא רמיזי בכתוב החטאים האלה. ולדעתי רז"ל דייקו מלת היום שהיא מיותרת. כי כיון שהיה מדבר אז. פשיטא שהוא היום. ויישבו זה כי הוא עצמו פי' בדבריו עצם אשמתו. שנמצאו בידו ב' חטאים גם יחד נמשכים מסבה א' עצמה. והיא אני מזכיר היום היותי מזכיר היום מה שאני מזכיר לפניך מענין יוסף. ולא קודם לכן מכאן נמשך שיש בידי ב' חטאים והם מבוארים. הא' היותי כפוי טובה. שלא עשיתי ליוסף טובה להזכירו לפניך מאז כאשר שאל ממני והזכרתני אל פרעה וגו'. והב' עמך שאלו הזכרתיו מאז. והייתי מודיע טבעו שהוא פותר חלומות מיד היית קורא אותו עכשיו. ולא הייתי רואה אותך מצטער על הפתרון נמצא שבהיותי מזכירו היום ולא בזמנו הראוי היה סבה שנאספו עלי שני חטאים גם יחד. והיה העיקר הראשון הכפוי טובה לרוע תכונתו ואיזה כפיית טובה תמצא בעולם יותר גדולה או שתשוה. לאשר היא לבורא יתברך חלילה אשר הטיב ומטיב לנו תמיד. וראוי שנדע ונכיר כי ממנו ית' הכל ולא אנחנו עשינו מאומה כמאמר. מרע"ה ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבותיך כיום הזה. וזה הוא המכוון בהבאת הבכורים. להורות הכרת טובו יתברך כי כל העושר וההצלחה מפרי הארץ. מידו היתה זאת לנו. והמביא מודה לו בפיו באמרו כפי הנושא. הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה'. כאלו יאמר אני מביא לך מה שאתה נתת לי ואין כאן משלי כלום. על דרך מה שאמר דהע"ה בכיוצא בזה. ממך הכל ומידך נתנו לך

התועלת הג' הוא להורות כי בזמן ההצלחה ושופע הטובה צריך האדם לזכור ימי עוני וצרות רבות ורעות אשר עברו עליו. ויועיל לו מאד לבלתי יגרום רוב הטובה לפרוק עולו יתברך מעליו ולהתגאל בפת בג תענוגי העולם חלילה על דרך מה שאמר שלמה המלך ע"ה ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה. ובאר זה יותר בפסוק אחר שאמר כ"א שנים הרבה יחיה האדם בכלם ישמח ויזכור את ימי החשך כי הרבה יהיו כל שבא הבל. ולזה כוון המשורר ע"ה בשם האומה באמרו. היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה באמור אלי כל היום איה אלהיך. אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי כי אעבור בסך אדדם עד בית אלהים בקול רנה ותודה המון חוגג. יאמר הן אמת עברו עלי צרות רבות ורעות מרדיפת האויבים. כי לסבתם היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה בעבור מה שמחרפים באמור אלי כל היום וגו'. אך לא תחשוב כי אחרי עבור זעם. וכשיבואו ימי הטובה. אשכח כל הצרות האלה כאלו לא היו. כי דע לך שאלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי כי אעבור בסך. אלה הצרות והרעות שאמרתי אזכרם תמיד אפילו במקום ההצלחה כאשר אעבור בסך ואדדם עד בית אלהים. שאהיה בתוקף השמחה בקול רנה ותודה המון חוגג. אז אעלה על זכרוני. מה שעברו עלי מהצרות לבלתי סור מן המצוה. ע"כ נצטוינו תמיד לזכור. כי עבדים היינו לפרעה במצרים כי לא תשכח מפי זרענו עבדותנו הראשונה. למען נחדל מחטא לאלהינו ברוב עשרנו. הוא מה שמספר המביא את הבכורים באמרו ארמי אבד אבי וגו'. שמעביר על זכרונו שפלות התחלתנו בירידה עבדות וגרות. ויהיה זו סבה להשתעבד לעבודתו יתברך לעשות רק טוב. ולא יסית אתנו רוב ההצלחה

התועלת הרביעי הוא לתקוע בלבנו המדה המעולה והחשוב' צבי היא לכל המעלות מדת הענוה אשר בה נתפארו גדולי עמנו. ובה נשתבח ראש יחסנו ע"ה כשאמר ואנכי עפר ואפר. ולא הספיק לו לומר עפר. כי לפי שהוא ית' הבטיחו והיה זרעך כעפר הארץ וגו'. ודרשו ז"ל בזה לעלויא. מה העפר מסוף העולם וכו'. מה העפר מכלה את כלי מתכות והוא קיים לעולם וכו' וגם מפרשינו אמרו מהעפר הוא נדוש מהכל ועולה על הכל. לכן לשלול ממנו כל מין התנשאות הנמשל לעפר. סמך עמו ואפר. לומר אמת הוא שאני עפר כי הדבר יצא מפיו יתברך אבל לא