בינה לעיתים חלק ב שט

תשואות מלאה עיר הומיה חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה. כי להיותם שטופים בתענוגי העולם בשמחה ובשירים בהמיה גדולה שכל זה מצד היצה"ר. נמצא א"כ שהם מומתים וחללים לא על ידי חרב ומלחמה. אלא הם כלים מאליהם מהיות היצה"ר נמצא בלבד בהם

הרביעי כי כבר נודע אשר יכה איש את רעהו לא' מג' סבות. אם מפני התועלת שיגיע לו ממון באיזה אופן שיהיה ואם מפני הכבוד להודיע את גבורתו ולקנות שם מאומץ לבבו. ואם לתכלית נקמה כי אויב הוא לו ומבקש רעתו והנה מהב' הראשונים אפשר לאדם להמלט. אם נתן עיניו בממון יבקש לרצותו ברצי כסף. כי כיון שזה הוא תכליתו יספיק לו להשיגו מבלי הכנס בדם חברו. וכן אם כונתו להיות בחזקת גבור ומתקומם על אחרים. הנה אם זה הנרדף יכנע אליו ויודה לו בפרסום כי הוא מכיר היותו חזק ממנו וכי הוא בודאי לא יוכל לו. זה בלי ספק יספיק למלאות רצונו ולא יבקש עוד להרע. וכן אני מפרש מאמר הכתוב

יתן למכהו לחי ישבע בחרפה. ע"ד כל גל וגל נענעתי לו ראשי וכו'. אם זה בא להכותו והנרדף יורה לו הכנעה. במה שיתן ויזמין הלחי שלו אל האיש המכה. כאלו אומר הכה תכה כי יכול תוכל ואין בידי להמלט מגבורתך. הנה בזה ישבע ויתפייס המכה וישאר מרוצה בחרפה זו שמקבל הנכנע הזה ולא יחוש להכותו כלל. אמנם אשר הוא שונא לו ומבקש להמיתו מחמת איבה להנקם ממנו. זה לא ישוב מפני כל. ולא ינוח ולא ישקוט עד יוציא כוונתו לפעל. והיצר הצורר הזה הוא מזה המין הג'. כי אין לו שום סבה. אלא שנאה תקועה בלבו עם המין האנושי לא ישיב אחור ימינו עד הגיעו לשערי מות אם יוכל. ולא יספיק לו מה שיתפרסם מידיעת תגבורת כחו. ואולי לזה כיונו ז"ל באמרם. אר"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו. כלומר עם היות שהרשע הזה יש לו בכל יום התגברות מפורסם על האדם והיה ראוי שיסתפק בזה ולא יבקש יותר. מכל מקום גדל רשעו ושנאתו עד שמבקש להמיתו ממש

החמישי כי אם ילחם איש אל רעהו פנים אל פנים. כבר יהיה מקום לזה להחזיק מגן וצנה. או לבקש איזה אופן אחר להנצל ממנו. אבל אם יפרוש רשת או מוקש או איזה ענין אחר שלא ירגיש בו עד יפילהו ארצה. מי יוכל להשמר. והמשורר ע"ה אמר

עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי. ירצה האיש אשר יהיו עיניו תמיד פונות למטה רואות בקרקע מקום דריסת כפות רגליו. אפשר לו להנצל מהרשת הפרושה כי בעיניו יראה אותה ויסתלק ממנה. אבל מי שעיניו מכוונות למקום אחר ולא יביטו למטה. וכ"ש אם הם פונות למעלה הוא מעותד אל הנפילה ברשת או במה שיכשילהו כאשר אין עיניו ולבו שם. אמנם דוד ע"ה אמר. כי לא ירא מזה אלא הוא תמיד עיניו פונות אליו יתברך מבלי הבט דרך זו ילך. להיותו מובטח ברחמיו ית' שהוא בהשגחתו יוציא את רגליו מכל מין רשת ומכשול. והיצר הזה כך הוא עושה. לא יתראה פנים להלחם עם האדם בכלי מלחמה ואליו רמז שלמה המלך ע"ה בפרשת פתוי הרשעי'. שחתם באמרו. כי חנם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף והם לדמם יארובו יצפנו לנפשותם. אמר כי הרשעים האלה שלוחי היצר הרע ואנשי סודו הם יודעים שעל חנם וללא הועיל תהיה הרשת פרושה ומזורה. כאשר היא מגולה בעיני הבעל כנף שיוכל לראות אותה בעיניו. כי בראותו אותו ידע לברוח ממנה ולהנצל מפח יוקשים. אכן לפי שהם הרשעים המפתים האלה. לדמם של העניים המפותי' הם אורבים לשופכו ארצה על כל פנים. לפיכך לא ישימו רשת הסתתם גלויה ונראית לעין. אלא יסתירו ויצפינו אותם לצודד נפשותם ובזה נוקשו ונלכדו

הששי כי האויב החיצון אם יהיה אמיץ לבו בגבורים ולא ירא מהאיש הזה אשר הוא רוצה להמית. מ"מ לפעמים ישיב אחור ימינו מפני פחד זולתו. אם מקרוביו ומיודעיו שיבואו לעזרתו ולנקום נקמתו. כאותם שאמר יעקב ע"ה לבניו. עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ וגו' ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני וגו' כי בלי ספק לא היה יעקב מכת רכי הלבב ומהפחדני' ועכ"ז פחד מהמון עם שיתקבצו יחדו לנקום נקמת שכם. והסתכל במה שהשיבו האחים המחוכמים ע"ה. הכזונה יעשה את אחותנו. כי מה זו תשובה לאותה תוכחה. אבל ירצה אל תירא ואל תחת אבינו הזקן לא תאונה אלינו שום רעה על הפעל הזה אשר עשינו להציל דינה אחותנו. כי הלא ידענו נאמנה היא לא היתה בפעל זה בגדר זונה. אשר לא יתכן שם זה אלא לנבעלת מרצונה אל הבלתי ראוי. אבל זו ודאי קרקע עולם היתה ואנוסה ומוכרחת. וא"כ אין בה עון אשר חטא. ולפיכך זכותה תסייע לבלתי יוכלו להזיקנו וליגע בנו. ומעתה למה תפחד מיושב הארץ שיקבץ המון עם לבא עלינו. שאם היה מצליח בזה ופוגע בנו כמלא נימא. היתה הוראה גמורה על שמץ עון בפעולה המגונה ההיא. ושהיא נתרצתה בכך או בתחלה או בסוף וזה תימא היתכן שכזונה יעשה את אחותנו. שהיושב הארץ שאמרת. ישים אותה בחזקת זונה בשיצליח מעשיו בנקמה. זה ודאי לא יעלה על לב. אחר אשר ודאי לא הוטמאה ברצון וא"כ אין מקום לפחד וחששא: