בינה לעיתים חלק ב שז

והוא כנגד כתיבת התורה. וע"כ באה מצוה זו בקום עשה. ועל לא ירבה לו כסף וזהב לבלתי רום לבבו. ועל לא ירבה לו נשים לבלתי סור מן המצוה. מנטיית היצר. כל זה למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. כלומר שאורך ימיו ושל בניו יהיה תמיד בקרב ישראל בתוך עמו מבלי שום צר וצורר. על דרך שאמרה השונמית בתוך עמי אנכי יושבת. ועל כל אלה בא הרמז בפ' אשר הביאנו לכל זה. מדבר עם ישראל שהם קריבים ועתידים בתוך זמן מועט להלחם הוא שטן הוא יצה"ר עם כל צבא חיילותיו אבריו של אדם. כאשר אמרנו. ועל כן עשו זאת איפה להנצל מאלו הד' טענות מזוייפות אשר יציע לפניכם להפילכם ברשת ההמנע מעשיית המצות ועבודת האלהים. אם מחמת העצלה ורפיון התעוררות. אל ירך לבבכם. אל תהיו רכים בלבכם שקטים על שמריכם ואוהבים המנוחה והתענוג. על דרך הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה וגו'. רק היו זריזים ומהירים וכו'. ואם מחמת היראה אל תיראו. שום מורא אל יעלה אל לבכם. ואם מחמת הבושה מפני הכבוד. תרצו לעשות מה שתעשו בבהלה ובמהירות. לבלתי יראו הרואים ויבזו אתכם. אל תחפזו. עשו מעשיכם בשובה ונחת. ולא עתה פניכם יחורו. ואם מצד היצר המטה אתכם אל הפחיתות אל תערצו לא תסכימו עמו כלל ואל תערצו מפניהם לתת להם מקום שיכניע אתכם ואינו רחיק שעל אלו באו מכוונים דברי המדרש בילקוט על פסוק וכל בניך למודי ה'. ארבעה רובי שלומות הן. הא' יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח. הב' שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול. הג' וענוים ירשו ארץ ויתענגו על רוב שלום. והד' וכל בניך למודי ה' וגו'. והכונה להעיר לנו אוזן. כי ארבעה סבות אלו הם כאויבים לנו להרחיקנו משלמותנו. ותמיד הם מתקוממים עלינו לבלתי תת לנו יוצא ובא בעבודתו יתברך. ובהתגבר השכל ובהתקומ' נגדם יקרא זה כמו עשיית שלום. ועל דבר הפחד והמורא אמר יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח. וירד מים עד ים וגו'. לפניו יכרעו ציים וגו'. לומר כי במקום פחדו ומוראו מאחרים אדרבה הוא יפרח ויציץ והוא ימשול בכל והכל ישתעבדו אליו. באופן לא יפול פחדם עליו. ועל נטיית היצה"ר. אמר שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול. שהוא היצה"ר הנקרא מכשול כאשר בא במאמרנו. ועל חששת העדר הכבוד אמר וענוים יירשו ארץ ויתענגו על רוב שלום. שהם ענוים ושפלים בעיניהם כדברי דוד מלך ישראל ע"ה שאמר והייתי שפל בעיני ועל העצל' וההתרשלות ומעוט ההרגל בפעולות אמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. יהיו מורגלים מאת השם יתברך בעניני עבודתו. כי לשון מלומד יאמר על ההרגל והתמדה כמו מלומד בנסים. מבקש למודו ואינו מוצא. באופן שירגשו מהם העצלה וההתרשלות וימצאו שלמים בכל. ואולם מצאנו ארוכת ומרפא ד' תחלואים אלו בדבריהם ז"ל פרקא קמא דברכות

אמר רבי לוי בר נחמני אמר ר"ל לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע. שנאמר רגזו ואל תחטאו. אי אזיל מוטב ואי לא אזיל יעסוק בתורה שנא' אמרו בלבבכם. אי אזיל מוטב ואי לא יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם. אי אזיל מוטב ואי לאו יזכיר לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה

ועם כי דקדוקי המאמר רבו. אני מקצר ועולה בכונתו כי מתוכם יתיישבו. והוא כי להנצל ממניעת המצוה מפני פחד ואימה. ומלב רגז וחרד אמר שלעולם אדרבא היצר הטוב הוא יהיה מפחיד ומרגיז את היצה"ר ומטיל עליו אימה באמור אליו שהענין הוא להפך. שיש לו להיות אצלו לב רגזן וחרד ומפחד אם לא יקיים המצות ויתבטל מעשייתן אי אזיל מוטב. שאם היה הפחד מה שעכבהו כבר הוא מתוקן בזה הרי טוב. ואי לאו שלא היתה זו סבת מניעתו או שנתוסף לו עוד צד אחר. והוא היותו עצל ואוהב הבטלה וההתרשלות בשנאתו העמל והטורח לזה יעסוק בתורה. לא יספיק לו הלמוד גרידא דרך עראי. אלא יעסוק בהתעסקות והתעמלות בתורה שתתעלה שהוא ממש היותו מטריח עצמו בה ביגיעה מוחשת. כי זה ודאי יוציא ממנו הבטלה והעצלות. אי אזיל שמצא היות זאת מחלתו ונתרפא הנה מה טוב. ואי לאו כי חולי אחר דוחקו. והוא ההתנשאות ודקדוקי הכבוד. היינו שיחוש פן יאמרו לו כדברי מיכל היותו כאחד הרקים. באשר הוא מקל ומזלזל בעצמו הנה תקנתו הוא לשים על לב תשובת המלך דוד ע"ה לפני ה' וגו'. כי בשומו לנגד עיניו שעושה כן לפני בורא העולם יתברך גבוה על כל גבוהים אשר אין לפניו שום גדולה. לא יחשיב את עצמו לכלום. ולזה יקרא קריאת שמע. ויראה שם חובת קבלת עול מלכות שמים וכי הוא יתברך אחד מיוחד ואפס זולתו. ואשר נצטוינו לאהבו בלב ונפש וממון. ולא תצוייר שום מין גאוה וכבוד לעבוד עבודתו אי אזיל שהיה זה מעכב בידו. ונתקן בקריאתו זאת טבא הוא. ואי לא כי עוד נשאר השטן והיצה"ר בנגע אחר שהוא ההסתכלות בדברי העולם על ידי פתוייו. לזה יזכור לו יום המיתה. אשר בו יתמו ויכלו כל מאווי העולם וחמודותיו ובזה יכנע לבבו הערל להכין מה לעולם הנצחי ולא לדברי העה"ז המעותד למית' להפסד ולכליון חרוץ הכל כאשר לכל נרמז בנושא אשר פתחנו בו המזהיר ומצוה כל א' א'