בינה לעיתים חלק ב שו

כי יגבר כחו ונעשה זכר משפיע ומשעבד השכל להשמע אליו לעשות כמעשהו זר מעשהו. אלו השני זמנים יעברו עליו כפי המרוץ הטבעי זה אחר זה. ואמר ר' ברכיה מאושר הוא האדם אשר משני זמנים אלו. המוטבעים לכל אדם אין לו אלא אחד שהוא גבוה מפשעו אדון עליו ומשעבדו לעבודת השכל אבל לא יניח שיחול לעולם הזמן השני שפשעו יגבר עליו ויהיה גבוה ממנו להטותו אל משמעתו. אלא יתמיד לעולם כבראשונה. ובאר זה באמרו לפתח חטאת וגו' לומר מה שאמרתי שהאושר הוא בהיותו גבוה מפשעו ולא פשעו גבוה ממנו. הוא מפני שמהכתוב שאמר חטאת רובץ. מובן שזה דרכו שלעולם להיות בתחלה נקבה בפתח ובהתחלה ואח"כ זכר. וא"כ מי שיזכה כ"כ שיהיה תמיד זכר וגבוה ולא יבא לעולם להיות נקבה ודאי אשריו ואשרי חלקו. מסכים למ"ש ריב"ל ע"ה בפ"ק דע"ז שדרש. אשרי איש ירא את ה' אשרי מי שמתגבר על יצרו כאיש שלא יהיה ההתגברות לבד הנצל מיד יצרו שלא יטה אחריו לחטא. אלא יהיה כאיש שאדרבא הוא ישפיע ביצרו לשיקבל ממנו לעשות ג"כ מצות ומע"ט והכתוב באור הענין באמרו אשרי איש ירא את ה' אשריו מי שהוא מדרגת איש ביראת ה'. הוא שבמצותיו חפץ מאד. כי לא בלבד ינצל מן החטא. אלא גם בעשות מצותיו חפץ מאד. כי הביאו למשמעתו

הבחינה השנית היא כי אם הוא במצב אשר לו יוכל להטות שיקבל עול עשיית הטוב. כי כבר התחיל היצה"ר להיות כזכר לבקש מהאדם ישמע ויקבל ממנו להחטיאו. הנה לפחות אם יתקומם עליו בתחילת ענינו יוכל בנקל לכלותו ממנו ולהאבידו באופן לא יוכל לעשות עמו שום רעה קטנה או גדולה. אבל אם יניח הדבר לבסוף בהאריך הזמן. (כי לכן לא אמר ואח"כ כיתר השלמים) אז יקשה הדבר מאד. כי נעשה עב כקלע של ספינה וצריך כח גדול כשמשון הגבור לנתקו. והוא המכוון לר' ישמעאל ע"ה במשנת הוי קל לראש ונוח לתשחורת והוי מקבל את כל האדם בשמחה. ואני מדייק כיון שאמר מלת הוי בחלוקת קל ובחלוקת מקבל ולא אמר ומקבל את כל האדם וכו'. למה לא אמר ג"כ והוי נוח לתשחורת כי אם מלת הוי הנאמר בראשונה היא נמשכת לכל החלוקות א"כ היא מיותרת אצל חלוקת והוי מקבל. ואם אינה נמשכת א"כ היה צריך לאמרה גם אצל נוח לתשחורת. האמנם רש"י ז"ל פי' תשחורת זקנה כמו הילדות והשחרות. וירצה ע"ד חנוך לנער ע"פ דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. כן אמר כאן השתדל להיות קל כנשר לעבודתו ית' ולעשות רצונו. כשאתה בחור בזמן הילדות וימשך לך היות הדבר נוח מאד לזמן הזקנה. כי לא יקשה אז אצלך לפי שהורגלת בו ונעשה לך קנין מזמן הנערות. והזהיר עוד שיקבל את כל האדם ויקרבהו אליו בזמן שהוא בשמחה ובטוב לבב. למען תגיע לאחרים גם כן משמחתו וטובו. ע"ד שמחתי ושמחתי אחרים האמור בבכורים. ואין במשנה אלא שני צווים שלכל אחד אמר הוי

והבחינה הג' אם בא עוד הלום שלא התקומם האדם לנתק חוט עכביש זה אלא כבר התחיל להחטיאו. הנה עדין אם יחוש מעשהו. יוכל לתקן למעט ההפסד. שלא יחטיאהו אלא מעט מזער ולא יתמיד. אבל אם גם בזה נתרפה במלאכתו אז תקנתו כמעט נמנעת. כי ירבה ויפליג להחטיאו מבלי שום התנגדות. וע"ז א"ר יצחק שבתחלה נעשה אורח שהוא תובע איזה דבר. אלא שהיא מעט לא כביר כי מהרה ילך לדרכו. אבל אחר כך בהאריך הזמן. נעשה בעל הבית אדון וגביר וגם את הכל יקח כמי שלוקח משלו. ואנש לא ימחא בידיה. הן אלה ארבע סבות מרחיקות האדם ממעשה השלמות. ועתה ראה איך כונה התורה האלהית להרחיקנו מכל זה באותו הפסוק שאמרנו. את ה' אלהיך תירא וגו' כי באו בו אלו הארבעה חלוקות אחת לאחת. אם לראשונה מחמת היראה אמר את ה' אלהיך תירא. אין לך לירא ולא להתפחד משום נברא. ולא תהיה יראתך בלתי לה' לבדו. חי וקיים לעולם יתעלה שמו. ואם לעצלות אותו תעבוד צריך שתכין עצמך לעבוד עבודה לעשות ולהתעמל בעבודתו ולבלתי תת מקום אל ההתרשלות. ואם לחשש הלעג והבזיון. ובו תדבק הדבק בו יתברך והתבונן למי אתה עמל כדברי דוד ע"ה לפני ה'. ועל יצה"ר תקנתו היא ובשמו תשבע תתגבר עליו ע"י שבועה של מצוה שתשבע לבלתי חטוא ולקיים את המצוה כדבריהם ז"ל מנין שנשבעין לקיים את המצוה וכו'

והסתכל כי להיות המלך האבר הראשיי לכל קהל עדת ישראל צוהו ית' ד' מצות ג' ל"ת וא' עשה. להבדילו מד' דברים אלו. לא ירבה לו סוסים. למען יסיר פחד המורא מלבו. לא ירבה לו סוסים לבטוח על גבורתם. כי לא בגבורת הסוס יחפץ ושקר הסוס לתשועה. ולא ירבה לו נשים. למען לא יסור לבבו לנטות אחרי יצה"ר ודברי החומר. וכסף וזהב לא ירבה לו. לבל יתגדל ויתגאה ברוב עשרו כטבעו שנאמר בו וכסף וזהב ירבה לך ורם לבבך וגו'. ולבסוף וכתב לו את משנה וגו'. שלא יהיה יושב ובטל. אלא יתעסק בכתיבת התורה וקריאתו בה. ובאר כל הסבות א' לא' למען ילמד וגו'. הוא כנגד לא ירבה לו סוסים. שיתרחק משום יראה. ורק ביראת ה' ירגיל עצמו תמיד. לשמור את כל דברי התורה לעשותם. שיזרז עצמו לעשותם בפועל ולא להתעצל.