בינה לעיתים חלק ב שב

הבין הכונה שאמרנו. עד שפי' ששאל על העוה"ז מחמת הפעל הגופני. ונמצאו דמויי החלאים והרפואות האלה רבי התועלת מאד. ונאמר עתה לכונתנו במה שנוגע לזמן זה של חודש אלול. כי בלקיחת הסמים והתרופות. אם לא יזהר החולה לשמור בהם הסדר הנאות וההנהגה הראויה. לא בלבד ימנע מהשיג הרפואה הנכספת. אבל יסתכן להכביד החלי עליו ולהגיעו עד שערי מות. והמשל בזה כי מצאנו אמר החכם ע"ה במשליו. רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך. ולדעתי אמר מסגולת עצמת התורה הקדושה כי דרך טבע בהלקח ההרקה התרופיית. לאשר הורק ונחלש מן הגוף כמות רב מהלחות אשר היו בו. יגרום זה להשאר צחה צמא. ויתאוה מאד לשתות הרבה. אמנם הפליג במשל התורה שתתעלה. כי היא תהי' רפאות לשרך תשמש במקום תרופה אל הבטן שלך להריק ולהוציא ממנו הלחות המחליות. אבל לא ישאר לך מזה שום יובש וצמא שתכסוף בכל תוקף איזו משקה. כי היא עצמה תהיה שקוי להשקות אפי' עצמותיך היבשים. ואולם אם החולה הטפש בהיותו אז צמא למים. ירצה למלאות תאותו וישתה עד לצבות בטן כמה וכמה ישיגהו מהנזק וכפשע בינו ובין המות ועל זה ההקש הנהגות אחרות שצריך לשמור. אם להזהר מהצינה ולבלתי לכת יחף. וכמה פרטים אחרים. ואם הוא לא ירצה להשתעבד לשמרם דמו בראשו. וכל מה שלקח מהרפואות לאפס ותהו נחשבו לו. ואין ספק כי כן יקרה בתרופה הנפשיית אצל השב. כי אם בעשותו התשובה לא ישמור כל הפרטים הצריכים אליה. לא יוכל להשיג הכפרה המקווה. ועל דמיון זה אמר הנביא ע"ה

המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך. מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא. קוה לשלום ואין טוב ולעת מרפא והנה בעתה. לא אצטרך להזכיר הכפלים והשנויים המבוארים. אך נאמר הכונה לעניננו. כי היתה התמיהה על מה שנראה שלא כמדתו ית' אשר בחסדו זה דרכו כשחטאו ישראל רצה לכלות אפו ובעצים ובאבנים בשוממות, העיר. וחרבן הבית הקדוש למען ינצלו אישי האומה כדבריהם ז"ל ע"פ מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך וגו'. בהאופן שהמקום הגין על יושביו ועונותינו הוא נשא. ועתה איך אפשר להיות בזאת שיצא הקצף על שניהם על העיר ועל העם היש באפשרות שמאוס מאסת את יהודה העם. הנבחר ליסרם ולהענישם. אם כבר בציון העיר הקדושה געלה נפשך שלפי זה אין מקום למאוס ג"כ בעם יהודה. והמשיך התמיהה כי דרכו ית' בהיותו מכה שהמכה עצמה היא רפואה בעצם. כאמרם על כי הוא יכאיב ויחבש ועתה מדוע הכיתנו. ואין ההכאה הזאת לנו למרפא כדרכה. ובאה התשובה לכל זה.. קוה לשלום וגו'. אתם גרמתם לעצמכם. כפי המשל המונח שלא נשמר בתשובה הסדר הראוי והצריך כמו החולה המקבל התרופה וממלא כרסו מכל אשר תשאלנו תאותו. והכין עצמו למועדי הסכנה. וזה הוא קוה לשלום כשהיינו מקוים לרחוק ולקרוב ע"י התשובה. ראינו שאין טוב אין שם הטובה והשלמות הצריך להשיג תועלת התשובה. והוא ממש לעת מרפא שלוקח ההרקה התרופיית. ויש שם בעתה ובהלה באותו העת עצמה כי החולה מבלבל ומשחית הכל בשתיה יתירה או אכילה גסה או שאינו נשמר מהקרירות ומהדומים לאלו. ונמצא מפסיד את הכל. ועתה בחדש זה בימי השכמה לסליחות ותחנונים למען תקובל תשובתנו ונשיג הכפרה הנכספת. נשים לב כי בחלאים שני מינים. החלי חדש שנתהוה מאיזו סבה ועם היותו כבד הוא אפשרי התרופה לזמן קצר באיזו הרקה או הרקות והקזה והקזות וענינים אחרים לגבול ימים מעטים לא כביר. אך אם הוא חולי ישן נעשה קנין בו מזמן הרבה. זה ודאי לא יוכל להרפא פעם אחת או שתים במעט שיעור מהזמן. אלא צריך יכין עצמו לתרופה ארוכה יתמיד בה ימים רבים למען מעט מעט גרש יגרש הליחה המחליאה אשר היא תקועה בתוכיות עצמותיו. ואם יתחיל בה ויפסוק ולא ירצה להתמיד לא עשה כלום והוא מעותד אל הסכנה. כן החוטא פתע פתאום עם היותו עון פלילי. יש לו מקום לשוב ככל הצריך. וקל מהר ישיג כפרתו. אכן אנחנו עתה באים להתרפאות מחלי ארוך וישן. הם העונות אשר לנו מראשית השנה ועד אחרית שנה. שנעשו בנו קנין טבעי. ולא תספיק תשובה מה לימים מועטים. לכלה הפשעים ולהתם החטאות. ע"כ נתקנו כל הימים האלו מראש חודש אלול עד ערב יוה"כ קרוב למ' יום. שבכל בקר ובקר נתמיד לקחת הסמים התרופיים בסדר הסליחות. כי כולי האי ואולי יספיקו לטהרת הטומאה הארוכה משנה תמימה. וזה הוא מבואר שהעיקר הוא ההתמדה והשקידה בהם ולא תהיה ההתחלה בחריצות וזריזות גדול כמנהג. ועוד מעט קט נכנס הרפיון וההתרשלות ומפסיקים ביניהם כי ילאו להתמיד כבראשונה. וזה באמת מפסיד עצום וגדול בעניני השלמות. ועליו אמר אליפז לאיוב

הנה יסרת רבים וגו' כושל יקימון מליך וברכים כושלות תאמץ כי עתה תבא אליך ותלא תגע עדיך ותבהל. אמר כל דבריך אינם אלא דברי תימא. כי אין ספק יותר יגיעה ולאות יש לקום ולנסוע ממקומו ללכת לבקש איזה דבר או לעשותו. מכאשר יבא הדבר לידו והוא שוקט ונח במקומו מבלי יתנועע משם. ואתה איוב כשהיית מייעץ לאחרים. היית מזרז אפי' לכושל וחלוש הכח