בינה לעיתים חלק ב רצח

התועלת. אדרבא הוא אוכל לחמי ומתפרנס מנכסי. והוא מתהנה יותר בהיותנו יחד באהבה ואחוה. ועם כל אלה הגדיל עלי עקב. ומבקש רעתי. ודאי אין השכל סובלו. ואולם יותר ויותר תגדל אשמת העלבון אם יבא לאדם מאחד מבני משפחתו הקרובים אליו והקרוב קרוב קודם להיות חוטא ואשם יותר. וכ"ש בהיותו בן אביו או בן אמו אך עצמו ובשרו אם הכהו נפש ומת תחתיו רגזה ארץ ולא תוכל שאת. וההריגה הראשונה הנמצאת בעולם. היתה בין אחים כי קם קין על הבל אחיו. והוכיחו השי"ת על פניו באמרו אי הבל אחיך. כאלו יאמר איה איפו חק האחוה אשר תחייב אהבה וחשק חיי האח. ולא ליטול חייו מן העולם. ובטענה זו מנע יהודה ע"ה את אחיו מלהרוג את יוסף באמרו לכו ונמכרנו לישמעאלים וידינו אל תהי בו כי אחינו בשרנו הוא וישמעו אחיו. ויש לדייק מלת לכו ולמה אמרו וידינו אל תהי בו ולא פירשו בהדיא לא נכהו או לא נהרגהו או לא נשפוך את דמו וכיוצא. כי ידינו אל תהי בו משמע אפי' מגע יד של כלום. והרי מכירתם אותו לישמעאלים מגע יד גדול הוא. שהרי אמר וימשכו ויעלו את יוסף וימכרו וגו'

האמנם מעת עמדי על דעתי הקלושה. אשר עמדו לפני כמה קושיות ותמיהות גדולות בענין מכירת יוסף לא אאריך בספורם. כלם נתיישבו אצלי במה ששערתי מהכרח הכתוב האומר ויעברו אנשים מדינים סוחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכר את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף וגו'. שמעולם לא נמצא שהאחים הם עצמם היו המוכרים את יוסף לישמעאלים אלא שהמדינים עברו דרך שם. ואולי שמעו קול צעקת יוסף ונגשו אל הבור וכשראוהו העלוהו משם ומכרוהו לישמעאלים על תנאי שיוליכוהו למצרים מקום אשר אין שום עבד יוצא משם למען לא יוודע הדבר. ועלז לבי כי הוגד לי שהרב רבינו בחיי ז"ל סובר כן. ואליו נלוו מפרשים אחרים. ולא נאריך ביישוב כל הפסוקים לפי דרך זה. רק אומר כי כל מה שראינו נתייחסה המכירה אל האחים הוא כי להיותם הם סבה עצמית אליה לפיכך היא תלויה בם. כי כל דבר יקרא על שם סבתו. ועל האופן הזה תתלה המכירה ג"כ אליו ית' לומר שהוא מכר את יוסף. לאשר בחכמתו סבב וגלגל הדברים. והוא מאמר יוסף ע"ה לאחיו לא אתם מכרתם אותי הנה כי האלהים וגו'

ועתה נראה כי זה הפסוק שאנו בו יפרש הענין על מתכונתו כפי כונתנו באמרו לכו ונמכרנו וגו'. ירצה איעצה נא עצה נכונה בהמצאה יפה שנקח נקמתנו מיוסף ונוכל לומר שאנחנו מכרנוהו לעבד לישמעאלים אך לא בפועל ממש שנמכרנו א אנחנו בעצמנו בידים כי זה לא יתכן וידינו אל תהי בו להיות אנחנו המוכרים אחרי היותו אחינו בשרינו ואיך נערב אל לבנו להפר כל כך ברית האחוה למכרו בידינו. אבל מה שיאות לעשות הוא לכו מכאן ולא נתעכב פה אצל הבור וסביבותיו או קרוב לו. כי בעודנו סביביו לא יגש שום אדם להעלותו ולמכרו. כי יפחד ממנו. אבל כשנלך מכאן פשיטא שיעברו כמה עוברי דרכים ויעלוהו וממילא ימכרוהו לאלו הישמעאלים. אשר מדרכם הוא לקנות עבדים. ובזה נמצא שאנחנו נמכרנו לישמעאלים בהיותנו סבה ראשונה למכירה זו. ונרויח שלא תהי בו ידינו ולא נגדיל כ"כ האשמה בהיותו אחינו בשרנו. וכאשר חשב ויעץ כן היה. כי כששמעו אחיו דבריו וקבלום ועשו כן שהלכו להם. עברו אנשים מדינים וגו'. מעתה נדון אנחנו ק"ו ונאמר אם שפיכות דם האדם באדם. יגדל ויכבד עונשה. כפי ערך הקורבה אשר להורג עם הנהרג. מה יהיה בהיות האדם הוא השופך את דמו. אשר הוא קרוב אצל עצמו. ואין לו קרוב ממנו. ומה גם ברצח בעצמותיו הממית את עצמו ע"י חטאים ועונות. ק"ו בן בנו של ק"ו תגדל אשמתו ואין קצה לענשו. כי נקרא חלל ומת בחייו. כאשר הוכיחו ז"ל מפסוק ואתה חלל רשע. ומפ' יומת המת. והמשורר ע"ה אמר לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה. כלומר איני מהכת שיאמר עלי היותי מת כשאני חי. מחמת העבירות חלילה. כי אדרבא אני תמיד מספר מעשיו ית' להודות את שמו. וא"כ ודאי כל אדם לבו יחיל בקרבו. פן בעונותיו נעשה רוצח והורג את נפשו וגם דמו הנה נדרש מיוצר נשמתו. וגדולה מזאת אמר ההגמון בברייתא שהבאנו. אשר כפי דבריו היה בקי בדברי תורה. ולמה הוצרך להביא שני פסוקים. ועוד מה לו לטעון מי היה תובע את דמך מידי. דמשמע שאין כאן שום נזק אלא לבלתי היות שם תובע את דמו. הרי דעדיפא מינה היה לו לומר אם הייתי חותך את ראשך הקב"ה היה תובע את דמך מידך או היה מעניש אותך וכיוצא. אם לא שנדחוק דלדיוקא איכוון כלומר לא יהיה הדם נדרש מידי אלא מידך וזה רחוק ממשמעותו. ומה הכונה בתשובת החסיד ע"ה עד שאפייסך בדברים. ולא הספיק לו לומר המתן עד שאפייסך או כל עיקר לא יאמר דברים אלו כלל. אלא יערוך לפניו מיד משלו וממילא יהיה מפוייס כי לא נראה כאן סימנים שהיה רוצה לברוח קודם שישמע תשובתו עד שהוצרך לומר המתן. וכן מה שאמר מיד נתפייס. שנראה היות מלת מיד ללא צורך

ונאמר כי כבר נודע מה שהוא מחלוקת הפוסקים המובהקים ז"ל בענין העבירות שנאמר עליהן יעבור ואל יהרג. אם ירצה האדם לסכן את נפשו ולהמסר למיתה למען לא יעבור מה יהיה הדין. דלהרמב"ם ז"ל