בינה לעיתים חלק ב רצז

במחשבה ואם במעשה. על הדבור אמר קומי רוני בלילה. תקומי משנתך לצעוק ולהתפלל אל ה' באותה האשמורה אשר היא ראש ועיקרית לשאר האשמורת. דהיינו אשמורת הבקר שהיא יותר מוכנת מכלן להמשיך חוט של חסד כאשר הוא מפורסם. ובאותה שעה התפלה והצעקה היא רצויה מאד לפניו יתברך. ועל המחשבה אמר שפכי כמים לבך. כאלו יאמר טהרי מחשבותיך ורעיוני לבך מבלי יהיה בהם שמץ תרמית וערמה. ויהיה הלב בהיר ונהיר שיוכלו להגלות מצפוניו כמים הפנים. נגד פני ה' הבוחן לבות ויודע תעלומות. ועל המעשה אמר שאי אליו כפיך. כלי המעשה אשר לך. שהם כפות הידים אשר עד עכשיו היו בשפל המדרגה להיות ממהרות להתעסק בענינים גופנים נמוכים ונבזים חוץ מעבודתו ית' עתה שאי אותם. תן להם הרמה והתנשאות להעלותם למעלה לעבודת ה' בעבור נפש עולליך הנתונים בצרה ובשביה אצל כל פנה. ובלי ספק בהיותנו מעוררים השחר להשכמת הבקר. גם הוא יתברך יתעורר למהר להאיר בקר גאולתנו ויקויים בנו מ"ש המשורר ע"ה בשמנו. נפשי לה' משומרים לבקר שומרים לבקר. ירצה כשנפשי היא נתונה אליו יתברך. מאותם השומרים לבקר שמשכימים קודם השחר לעבודתו עד שהם ממתינים הבקר ואין הבקר ממתין להם. אז נוכל להיות בטח שומרים לבקר מקוים ומיחלים ביאת הבקר האמתי של הגאולה. ובאר הענין באמרו יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות שיהיה במהרה בימינו אמן: דרוש ב' לאלול פ' שופטים תבער הדם הנקי מקרבך

פרק אין עומדין ת"ר מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך בא הגמון אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו שלום. המתין לו עד שסיים תפלתו. אמר לו ריקא והלא כתוב בתורתכם רק השמר לך ושמור נפשך מאד וכתיב ונשמרתם מאד לנפשותיכם. כשנתתי לך שלום למה לא החזרת לי שלום אם היית חותך ראשך בסייף מי היו תובע את דמך מידי אמר לו המתן עד שאפייסך בדברי' אמר לו אלו היית עומר לפני מלך ב"ו ובא חברך ונתן לך שלום היית מחזיר לו שלום אמר לו לאו ואם היית מחזיר לו מה היו עושין לך. אמר חותכין את ראשי בסייף א"ל והלא דברים ק"ו מה אתה שהיית עובד לפני מלך ב' שהיום כאן ומחר בקבר כך אני שהייתי עומד לפני ממ"ה הקב"ה שהוא חי וקיים לעולם עאכ"ו. מיד נתפייס אותו הגמון ונפטר אותו חסיד לביתו לשלום

העלבון אשר יקבל איש מזולתו יגדל או יקטן ערכו כפי בחינת העולב וגדרו אצלו. כי עם היות ירגיש האדם מאד הצער אשר יגיע לו ממי שיהיה. מ"מ אין ספק יתפעל הרבה יותר כאשר יגיעהו איזה עלבון מאוהבו ורעו אשר כנפשו. ממה שיתפעל מעלבון יבא לו מאיש אחר אשר אין שום קרוב דעת ביניהם וזו היתה תרעומתו של איוב באמרו תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי. והמשורר ע"ה התלונן מזה באמרו

גם איש שלומי אשר בטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב. ואני משער בכונתו שנודע מדברי הראשונים ז"ל כי יהרוג א' את חברו. לא' מג' סבות. אם מפני התועלת כדי לקחת ממון הנרצח. או אחר שיתן לו ממון כדי שיהרגנו וכיוצא. ואם בשביל נקמה כי אויב הוא לו ויש לו שנאה עליו לאיזה סבה מן הסבות. ואם בשביל הכבוד שיצא שמו וידעו כי גדול כחו וכי יכול לו עד כי הכניע האחר תחתיו. ואולי על זה אמר איוב

הטוב לך כי תעשוק כי תמאס יגיע כפיך ועל עצת רשעים הופעת. ירצה לא יתכן שאתה האל ית' הניעתך שום סבה מאלה להרע לי. כי על התועלת הטוב לך כי תעשוק. היתכן להאמין יגיע לך שום הטבה והנאת ממון לעשקני חלילה. ועל הנקמה כי תמאס יגיע כפיך. אפשר שיהי' לך שנאה במה שעמלת בו וגדלתו. עד שתרצה להנקם ממנו. ועל הכבוד המדומה אמר ועל עצת רשעים הופעת. וכי אתה הופעת על עצת רשעים הזדים הרודפים אחר ההבל המבקשים לקנות להם שם התפארות כח וגבורה. ועל כן אמר דוד ע"ה כי מאנה הנחם נפשו על אוהבו ורעו הקם עליו ומבקש את נפשו מבלי היו לו שום סבה מאלו הג'. כי לענין הנקמה איזה עלבון קבל ממנו. הנה הוא איש שלומי אשר בשלום יחדו נמתיק סוד. ומעולם לא עבר בינינו שום דבר גדול או קטן המעורר שנאה ומפיר חק השלום ורעות. ולענין הכבוד וההתפארות. הלא אני תמיד בוטח בו ועליו שמתי מבטחי. וזו ודאי הוראה מפורסמת היותי מכיר כי לו זרוע עם גבורה להצילני לעת המצטרך. והוא בלי ספק כבוד מפורסם אצלו. וחסרון כבוד לגבי דידי. כי חרפה היא לאיש גבור יבטח על אחר יעמוד על ימינו לתמכו. ובהפך זה אמר. בך בטחו ולא בושו. שלהיות הצעקה אצלך שתעזרם והיה בטחונם עליך אדון הגבורה. לא היו בושים ונחפרים מזה. שאלו היו בוטחים על זולתך היה לבושת וגם לחרפה. ולענין