בינה לעיתים חלק ב רצג

האדמה ממה שנזדמן לידו. שאפילו עתה לא השתדל להביא מהמובחר והמיטב שבפירות. אלא מפרי האדמה איך שיהיה. אבל הבל כשהביא היה מהבכורות הפרי הראשון שנולד מצאנו יחדו לה' ית'. וגם בחר מחלביהן היותר טובים שבהם ולפיכך שעה ה' אל הבל ולא אל קין וכו'. ולזאת הסבה צוה ג"כ על החלה ראשית עריסותיכם ועל פטר חמור וגם על פדיון הבן הבכור להיות כל אלה ראשיות והתחלות לבאים אחריהם. וגם בסדר הזמנים ראינו כי בכל ימי שנותינו וזמן היותנו על האדמה. חפץ הוא יתברך שבפרטות זמן האביב לחיינו וראשית בכורי השנים העושים בנו פרי תבונה הוא זמן הבחרות. לייחד אותו לעבודתו ית' להתקומם נגד יצרנו ולהחלץ חושים להשגת השלמות ולא נמתין לעת ערב אחרי קפצה עלינו זקנה. והוא משז"ל בפרק האלילים

אשרי איש ירא את ה'. אשרי איש ולא אשה אמר רב עמרם אמר רב אשרי שעושה תשובה כשהוא איש. וטעם דקדוקם זה כאן בזה הפסוק. ולא בפסוק אשרי האיש שהביאו קודם. מלבד מה שכתבתי במקום אחר. יראה לי שהוא ממ"ש אשרי האיש אשר לא הלך וכו'. כי במלת אשר הורה שעיקר הסיבה שאמר עליו היותו מאושר. הוא יען אשר לא הלך וגו'. ומלת האיש לא באה בדקדוק לשלול זולתו. אלא הכונה. אשרי האיש כשיש לו תנאי עצמי לזה. שלא הלך וכו'. אבל כאן שאמר אשרי איש ירא את ה' ולא אמר אשרי האיש אשר ירא ה' משמעותו הוא להפך שאין אמרו ירא את ה' היא הגזרה והסבה שעליה יסד טעם היותו מאושר. אלא אדרבא רצונו יהיה מאושר הירא ה'. בהיותו איש. ונמצאת מלת איש שוללת ואתיא לדיוקא. וע"ז אמר איש ולא אשה והשיב אה"נ דמלת איש באה להטיל תנאי על הירא ה'. אבל לא לשלול אשה. לומר שעושה תשובה בזמן שהוא איש בבחרותו ואינו ממתין עד זקנתו כשתשש כחו ובכלל אמרו כשהוא איש נכלל ג"כ מה שהוא עיקר גדול בתשובה להתעורר האדם לעשותו מעצמו מבלי תצטרך שום סבה חיצונית לעוררו מצד הדרשנים או זולתם. כי בהיותו מתעורר ע"י אחרים הנה הוא בגדר נקבה מקבלת ומשפעת. אבל בהתקוממו מעצמו מטוב שכלו. הרי הוא בגדר איש זכר בלתי מקבל. אדרבא שכלו השפיע שפע שלמות על עצמו. וזה הוא שעושה תשובה כשהוא איש כי גבר שכלו ועמד טעמו בו ולא היה אשה מלומד מאחרים. ופשוטו במקומו שחוזר כשהוא איש בתקפו וגבורתו בהיות הימים ימי בכורי זמנו. כמאמר שלמה

וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ. ואני מדייק שאם אמרו והגיעו שנים הוא כפשוטו נמשך למ"ש עד אשר לא יבואו וגו' דהיינו קודם שיגיעו השנים אשר תאמר וגו'. שהם ימי הזקנה. אם כן תהיה מלת והגיעו יתרון גמור לבלי צורך. ולא היל"ל אלא עד אשר לא יבואו ימי הרעה והשנים אשר תאמר וגו' ואצלי הכונה להפליג בשכר הזריז במלאכתו לזכור אח בוראו יתברך בימי בחרותו כי יזכה לאריכות ימים לזקנה ושיבה נמשכת לשנים הרבה. ויהי שבע מהם כל כך. עד שהוא בעצמו לא יחוש ולא יחפוץ עוד בשנים יתרות. ע"ד והריקותי עליכם ברכה עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. והוא אמרו זכור את בוראך בקדימת וראשית זמנך בימי בחורותך קודם שיבואו ימי הרעה שלא תמתין לסוף הימים. ותזכה בזה שעל ידי כך לא תמות בקצר שנים בחצי ימיך. אלא יגיעו אליך השנים ברבוי והתמדה עד גבול שתהיה שבע ימים ותאמר שאינך חפץ עוד בהם. כי חיית מה שיספיק לך ורצונך בנפשך שתדבק עם יוצרה כדבקות החלק עם הכל. ואני מדייק עוד מלת עד אשר לא יבואו. כי מלבד שלא היה צריך לומר זה כלל. כי ודאי כיון שכבר הזכיר את הבורא בימי הבחרות ממילא נשמע שהוא קודם בא ימי הרעה. שאם ימתין עד אותו הזמן. אינו זוכר בימי הבחרות יש עוד מהאריכות שבמקום ג' תיבות אלו עד אשר לא. היה מספיק לומר בקצור טרם יבואו וגו'. ע"ד תנו לה' אלהיכם כבוד טרם יחשיך וגו'. אבל ירצה להורות על תוקף וחוזק ההשתדלות שצריך לעשות האדם בזכירת בוראו יתברך. כי אזהירך תזכור את בוראך בימי בחורותיך בכ"כ חריצות נמרץ ושקידה מתמדת שישאר הדבר אצלך בקנין גמור ובטבע חזק. עד אשר לא יבואו ימי הרעה עד גדר שלא יבואו אצלך עוד ימים שתעשה בהם שום רעה. ואדרבא בהפך זה יגיעו שנים אשר תאמר שאין לך בהם שום חפץ ורצון ונטיה אל המוחשות והדברי' הגשמים כי כבר אתה מוטבע ומורגל בבטול היצר והחפץ מזמן הבחרות ושוב אינו תאב וחפץ עוד שום דבר. ואיך שיהיה ראינו מכל שנות האדם העיקר מה שהוזהר על עבודת קונו יתברך הוא בראשיתם בזמן הבחרות. וגם בימי החודש נתייחד היום הראשון שבו להיות קדש לה'. ואפילו בכל יום ויום בפני עצמו נתעלתה התחלתו בראשית היום בהשכמת הבקר להתגבר אז כארי לקום בבקר לעבודתו יתברך והתפלה באותה שעה היא נרצית ומקובלת מאד. ובפ"ק דברכות

א"ר יוחנן בשעה שהקב"ה בא בב"ה ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס שנאמר מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה. ונתקשיתי בזה איך אמר שבבוא השי"ת ולא מצא עשרה הוא כועס והרי אמרו למעלה