בינה לעיתים חלק ב רצב

שאתם מתמכרים. אינו לבני חורין השולטים על עצמם אלא לעכו"ם שהם עבדים ושפחות כי לעולם קראתים בשם זה של עבד ושפחה בעבור זה. כמו לנבוכדנאצר. הנה נמשך מזה שאין שום אחד קונה אתכם בעצם. ובראשונה אין לו שום קנין בכם. כי גם הוא גם קנינו הכל שלי

ואם האמת כן הוא עדין אנו בנינו ובני בנינו עד סוף כל הדורות משועבדים אליו יתברך ויתעלה שמו. עם כל מה שעבר עלינו מהצרות ובשמו אנו נקראים ואין לשום אומה ולשון מגע יד בנו. היש נחמה גדולה מזו לנו עם בני ישראל. באמת הוא אצלי נחת רוח מופלג. נוגע בעצמות דבוק ישראל עם קרובו עמו יתברך. שהוא התכלית המעולה והנכסף. באופן שלעולם שמו יקרא עלינו הוא אבינו הוא מלכנו הוא אלהינו ואנחנו בניו ידידיו אשר שם זה לא יכרת ממנו. כי כן כרת עמנו ברית כאשר בנושא. ובדברים רבה אמרו. בני אם תקח אמרי א"ר יהודה בר שלום אמר הקב"ה לישראל אימתי אתם נקראים בני כשתקחו אמרי. למה"ד למלך שאמר לו בנו סיימני בתוך המדינה שאני בנך. א"ל אביו מבקש אתה שידעו הכל שאתה בני לבוש פורפרא שלי ותן עטרה שלי בראשך וידעו הכל שאתה בני. כך אמר הקב"ה לישראל מבקשים אתם שתהיו מסויימים שאתם בני עסקו בתורה ובמצות והכל רואים שאתם בני הד"א אימת אתם בני משתקחו אמרי כוונו אצלי להעמידנו על תכלית השלמות האנושי להצלחת נפש עם ישראל. כי למה שגם חכמי האומות התעסקו לבקש האושר והשלמות והשיגו היותו תלוי בדעות ובמדות. וע"ז הרבו להשתלם במושכלות ע"פ חקירתם. וגם במדות האנושיות בפעולות המעלה כפי שכלם. הנה סוף סוף בכל אחד מאלו להיותו משכל אנושי. לא בא בו האמת והצדק. כי הוא מעותד' אל הטעות. ולפיכך כל אשר ימשך אחריהם יהיה כמוהם ולא יבחן היותו בעל דת אלהית ועבד תורת מרע"ה. אמנם אשר ירצה להיות מסויים לבן אצלו ית' צריך שישתעבד ויטה שכלו באלו הב' דברים. למה שתגזור בהם חכמתו יתברך. ולא כפי שכלי הפילוסופים המעופש. אם במדות לבוש פורפורא שלי שהוא קנוי אל המעלות המדותיות הנקראות בשם לבוש. מצד הקנין. יהיו שלי סדורים מחכמתי. ואם בדעות תן עטרה שלי בראשך. מה שתשים בראשך משכן המוח לעיין להשכיל להטיב שהיא העטרה האמתית תהיה עטרה זו שלי. למודי תורתי הקדושה. אשר הם עצם האמת בלי שום שקר. ובזה תהיה מסויים ונכר לכל כי אתה בני ידידי. וזה הוא בני עסקו בתורה ובמצות שהם שני חלקים אלו. ועליהם אמר בני אם תקח אמרי על אמרי התורה לחלק הדעות ומצותי תצפון אתך לחלק המדות והמעשים. כי באלה כרת עמנו ברית. הוא ברחמיו יזכור לעולם בריתו: דרוש לשבת ר"ח אלול עת קץ ואחרית לחדשי השנה פרשת ראה שמור את חדש

פרקי רבי אליעזר ובר"ח אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה והעבירו שופר בכל המחנה שהרי משה עולה להר שלא יטעו עוד אחר ע"ז והקב"ה נתעלה אותו היום באותו השופר שנאמר עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר. ועל כן התקינו חכמים שיהיו תוקעים בשופר בראש חודש אלול בכל שנה ושנה

היה למונח מוסכם אצל רוב בני האדם היות ההתחלה יותר מחצי הכל. ואמת הוא כי יש מבוא גדול להשיג גמר הדברים והשלמתן. כפי מה שהיתה ההתחלה בהם בראשיתם אם לטוב אם להפכו. וכדברי ר"ע ע"ה על פסוק טוב אחרית דבר מראשיתו כשהוא טוב מראשיתו. אשר ע"כ היה מחפצו יתברך ורצונו תהיינה כל ההתחלות מיוחדות אליו. וירא ראשית לו. למען כל הדברים ישתעבדו לעבודתו בעיקר ומיטב ענינם שהיא ההתחלה הראשיית. כי משם ואילך אינם כל כך בגדר החשיבות. וזה אחד מטעמי הבכורים. וכבר פירשתי לכונה זו אמרו

ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'. והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה וכו'. כי מה טעם יקובל הבל ולא קין כיון ששניהם הושוו בהבאת המנחה וכל אחד הקריב ממה שהיה לו ומאשר נתעסק במלאכתו. ומהו מקץ ימים. כי לא ידענו לאיזה גבול חוזר קץ זה ולמה לנו לידע אימתי היה. אמנם הכתוב הודיענו סבת דחית קין ומנחתו וקבל' הבל ומנחתו וכי הם גרמו לעצמם. וזה כי קין הורה פחיתות חפצו ומעוט השתעבדותו באמת ובאמונה אליו יתברך. במה שלא נזדרז בתתעוררות עצמי. למהר ולהקדים בהבאת המנחה הזאת. תכף ומיד בראשית פרי אדמתו קודם שיתהנה הוא מהם. אלא ויהי מקץ ימים אחר זמן רב שכבר נתרבו הפירות. והוא מלא כרסו מהם לכל אות נפשו. עד שכמעט קץ בהם. וזו הוא מקץ ימים. אז נזכר להביא לה' מנחה מפרי