בינה לעיתים חלק ב רצא

מקום חלוקים אנו בענין ההעמדה וקיום. כי שלכם רקבים ואינם מתקיימים ושלי עומדים בקיום בלי רקבון. ועל זה הביא תנא קמא מה שאמר עוד הכתוב והנה קמה אלומתי וגם נצבה. שפירושו כפי מה שאמר הוא שהאלומה שלי היא שנתקיימה ונצבה ועמדה על עמדה בלי רקבון. מה שאין כן האלומות שלכם שלא קמו ולא נצבו כי הם רקבים. ועתה אמר המדרש. כי ר"ל ור"א הושוו שניהם לחלוק עם תנא קמא בהבנת הכתוב. כי לדעת תנא קמא היתה כל הוראת החלום בשורה טובה המשמחת לבו של יוסף. ואם כן היה בזה מעין הרשעים חלילה שמראין להם חלום טוב כדי שישמחו גם בהקיץ והיה שכרם. כאשר חשבו אחיו. על כן הסכימו יחד רבי לוי ורבי אחא. כי' היה בחלום הזה צד הוראת רע למען יתעצב יוסף ע"ה ועציבותיה מסתייה לשיתקיים החלק הטוב שבו. אבל נחלקו בענין הוראת הרע הזה מה הוא. דלר"ל רמזו לו שמיוצא חלציו תמשך הקמת העגלים לגרום לכל ישראל לעשות אלילים אלמים. אשר בלי ספק תמשך לו מזה דאגה נמרצת. ורב אחא אמר שבשורה אחרת הראו לו המצירה את נפשו. והיא שיעלימו עליו דברים לומר חיה רעה אכלתהו כי יביאוהו במצור ובמצוק עד שיצטרכו להעלים ענינו. ולדעתי כיון בזה לדרוש גם כן מאלמים כאלו תתחלף האל"ף לעי"ן ולומר מעלימים. וכל אחת מבשורות אלו תספיק להכאיב לבו ולעכב תכלית השמחה בחלום הטוב הזה

ואולם כשחלם החלום האחר אשר לא היה בו שום הוראת בשורה רעה. חשש פן משמחתו בו לא יכנס בכלל אדם טוב. ולכן ספר אותו אל אביו למען יפתור אותו ויתקיים לטובה על פי דבורו. ואז האב הזקן ע"ה בכונה מכוונת נתכוון לצערו ולהסיר ממנו שמחתו. ולכן גער בו בנזיפה. וזה הוא ויגער בו אביו. כי יתפעל מזה והרחיק ממנו סבת השמחה בהוראת החלום באמרו כי בחלום עצמו הראה לו היותו בטל מעצמו. כי כמו שאי אפשר שתבא אמו להשתחוות לו כי מתה כן כל השאר הוא שוא ודבר כזב. ומכל זה ידאג יוסף ויתקיים בו שלא הראו לו חלום טוב. או שלא ישמח עליו עתה אמר הכתוב ויקנאו בו אחיו. כי החלום הראשון אשר לדעתם היתה שם שמחה מוחלטת לא נכנסה בהם קנאה כי חשבו יתבטל בעבור שמחתו אבל עתה שראו גערת אביו וההבילו החלום שגרם כל זה צער ודאגה ליוסף. נכנס בלבם צד קנאה אולי מפני הצער הזה יתקיים החלום לטובה ומפני זה נתקנאו בו. אבל מ"מ לא קיימו זה לנכון וקיים כי סוף סוף כבר שמח בו יוסף מעיקרא כשספרו להם וגם בספרו אותו אל אביו קודם שיגער בו. ותספיק אותה השמחה לבטל את הכל. אבל אביו ע"ה אחר הצער הזה שמר והמתין קיום הדבר. כי כבר נתבטלה השמחה בעבור הדאגה. והמשורר ע"ה אמר בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה וגו'. יאמר כי בשיבת ציון נאמר שלזמן העבר והקודם היינו כמו החולמים חלום. כי לא יקובצו בו שמחה עליו וגם פועל הוראת הטוב. אבל לע"ל ימצא הכל יחד. כי ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה בשמחה וגיל וגם יצא לפועל כי יאמרו בגוים הגדיל ה' וגו' ואיך שיהיה ראינו מכל זה הענין. היה מן הנמנע בכל עוצם ההשתדלות האנושי לבטל או לעכב מה שהיה מרצונו ית'. ובזה באנו אל מכווננו במה שאמרנו. שע"פ מאמרנו נמצא נחמה עצומ' במה שחתם הקללו' בפסוק והתמכרתם שם וגו' בשנדייק לשון זה והתמכרתם שהוא ההתפעל ורש"י ז"ל פירשו עיין שם ועוד יתור לעבדים ולשפחות כי ודאי הנמכר או הנמכרת אינו להיות אדון או גברת אלא לעבד ושפחה. והיה מספיק לומר והתמכרתם לאויביכם ואין קינה כאמרו כי ימכר לך אחיך וכיוצא ועוד אני מדקדק כפי טבע הלשון מה שאמר לעבדי' ולשפחות הוא שלא במקומו. כי כיון שעבדים ושפחות הם הנמכרים. היה לו לומר והתמכרתם לעבדים ולשפחות לאויביכם

אבל זה יתיישב במאמרנו. ויספיק לנו בו כעת להוציא ממנו תמצית הכונה בלי שום דקדוק. כי ממנו נראה היה חפצו ורצונו ית' יהיו ישראל קנויים לו ומשועבדים אליו וסרים אל משמעתו תמיד לעולם ועד. אם כאשה אצל בעלה. ואם כעבד אצל רבו. אמנם היה מהתפקרות רשעי ישראל לבקש המצאות בכל עוז לצאת מעול זה. לבחרם חיי ההפקר והשלוח. ומוצאים עילה לזה להחזיק עצמם כאלו הם נמכרים ממנו ית' לזולתו. וכן שנשתלחו ע"י גרושין. ואולם הוא ית' היכול על כל. ורוצה שעל כל פנים יתקיים רצונו. והעולה על רוחנו היה לא תהיה. כי הקדים בחכמתו לתקן זה. אם בגרושין איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה. ואם במכירה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו. כי כשבאתי לכלל גדר מכירה היכן ימצא שיהיה הלוקח אחד מנושי מי שיצדק בו היותי נושה בי. ושיש מקום שאתחייב לו באיזה דבר. כי אין הדבר כן כי כשמכרתי לא מכרתי לשום נושה בי. אלא למי שהוא במדרגת עבד אצלי. ונמצא שלעולם לא יצאנו מרשותו. ולו אנחנו עולם ועד. וזה הוא מה שאמר הכתוב לנחם אותנו ולדבר על לבנו דבר גדול הערך מאד. כי עם היות אמר כמה גזרות בענין גלותנו. ושיפיץ אותנו בגוים ושם לא נרגיע. באופן יראה שמכרנו להם ושחס ושלום יצאנו משעבודו ומתחת ידו. שיהיה זה הרע היותר גדול שאפשר לא יהיה הענין כן

כי הנה יודע אני שאתם עתידים להתמכר. רוצה לומר תרצו להחשיב עצמיכם לנמכרים. ושאין לי עוד חלק בכם. אבל אין הדבר כן כי כיון שמה