בינה לעיתים חלק ב רצ

עליו השלום אשר ספר לאחיו עליהם השלום חלומותיו פעם ופעמים. מה דימו ומה עלתה על לבם באמרם

לכו ונהרגהו וגו' ונראה מה יהיו חלומותיו. האם חשבו הם לבטל בפעל מה שסודר מהרצון האלהי כפי הוראת החלום אשר רוח ה' נוססה בו. כי אין המלט מאחד מג' ענינים. אם שחשבוהו לשקרן וכזבן בספורי החלומות שהיתה המצאה בדויה ממנו. והוא מעולם לא חלם אותם החלומות. וזה בטל. כי מאמרם המשול תמשול וגו'. נראה שקבלו החלום אלא שכחשו הפתרון כפי כונת יוסף. וכן מאמרו ויקנאו בו אחיו. ואם שהאמינו החלומות אבל שהיו מפעל הדמיון שאין בו ממש ולא מחזה שדי. וגם זה אינו שאם כן לא תפול בו קנאה ולא היו צריכים להתנכל לו להמיתו באמרם ונראה מה יהיו חלומותיו. כאלו ירצו לבטל מה שיורה החלום והלא בטל הוא מאליו. כיון שלדעתם אין בו ממש. ואם שיודו היותם הודעה אלהית בחלום ידבר בו. וזה יצדק יותר כי בלי ספק בני יעקב ע"ה כלם מאמינים בני מאמינים היו לייחס כל הדברים אל ההשגחה האלהית. וכבר הוקבעו בידיעת היותו ית' מגלה סודו על ידי חלומות לשלמים שכמותם. ופתרון חלומות אלו מבואר נגלה מעצמו שמורה על המלכות והממשלה ליוסף. ואיך אם כן ישתדלו על ההפך או ידמו בנפשם לנגדו. ומה גם ע"י שפיכות דם נקי וצדיק ויותר טוב היה להם להכין עצמם לתשובה ולתפלה אליו ית'. לבקש מלפניו בעד עצמם לא ישתעבדו עבדו תחת יוסף ולא יהיו עבדים לו. כי אולי תקובל צעקתם ותתבטל הגזרה למה שנוגע להם. אבל לבקש בטולה על ידי הריגה זר מעשהו. ואפשר לי לומר כי יש לבקש התנצלות על אחי יוסף ע"ה מיוסד על דבריהם ז"ל בפרק הרואה. אמר רב יהודה בר ליואי לאדם טוב מראים לו חלום רע לאדם רע מראים לו חלום טוב. תנא כל שנותיו של דוד לא ראה חלום טוב וכל שנותיו של אחיתופל לא ראה חלום רע וכו'. והטעם בארוהו למעלה דאמר רב חסדא חלמא בישא עציבותיה מסתייה חלמא טבא חדויה מסתייה. ומסקינן בגמרא דהיינו דחזא ולא ידע מאי חזא. ופי' רש"י ז"ל אדם טוב רואה חלום טוב ועד שלא יקיץ משתכח ממנו כדי שלא ישמח ע"כ. נמצא לפי זה כי כשיחלום חלום טוב ואחר שיקיץ הוא זוכרו עד שיוכל לשמוח עליו. היא הוראה שהוא אדם רע שמראים לו אותו החלום כדי שישמח בו וחדויה מסתייה ולא תתקיים הוראת הטוב. שאילו היה אדם טוב. היה החלום משתכח ממנו למען לא ישמח

וזו היתה לדעתי כונת האחים השלמים האלה. כי בראותם החלומות היותם טובים בהפלגה כשטחיותם מורה שלטנות רב. ולא נשתכחו מיוסף אבל זכר אותם בגדר שיכול לספר אותם מלה במלה בשמחה ובטוב לבב והיה שש ועלז עליהם. על זה חשבו למשפט צדק כי כל זה הוראה עצמה ומפורסמת היות יוסף ע"ה איש רשע רע מעללים שהראו לו חלומות טובים ושיזכרם אח"כ. למען בדיחותיה מפקח ליה. ואיש כזה מצוה לשנאתו ולרדפו עד חובה כי בן מות הוא. כיון שמרמה את הבריות. והוא אמרו ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו. כי איכות החלומות שהם טובים. וגם דבריו שנתנו לו מקום לספרם כדי שיתבאר וישמח. זה היה סבה לשיוסיפו לו שנאה כי חשבוהו בעבו' כך ממשנאי ה' שיוכלו לשנאותו ובזה יובן אמרו לכו ונהרגהו וגו' ונראה מה יהיו חלומותיו. אשר נתקשה להם ז"ל כפי דברי רש"י ז"ל שאם יהרגוהו איך יראו מה יהיו חלומותיו. עד שהוצרכו רז"ל לומר שהם דברי רוח הקודש. ולפי דרכנו יאמר כי בלי ספק נוכל להרגו על רשעתו. ואולם החלומות יתקיימו. ולא על האופן שחשב להנאתו ולטובתו. אלא אנחנו נדע ונראה מה יהיו ואיזה פתרון אמתי יש להם. כאשר יבוא לידי פועל כהוראתם האמתית אשר כעת לא ידענו אותם. זו היתה כונת השבטים. ואמנם עתה ישאר הקושי בהפך. אם כן לפי האמת שיוסף ע"ה היה צדיק וישר. איך באו אליו אלו החלומות הטובות ונשארו בזכרונו עד שיוכל לספרם ולשמוח עליהם וסוף סוף נתקיימו לטובה. ותשובת ענין זה תלוי אצלי בהבנת מדרשם זכרונם לברכה בבראשית רבה האומר כן

והנה אנחנו מאלמים אלומים אתם כונסים פירות ואני כונס פירות שלכם רקבין ושלי עומדין והנה קמה אלמתי וגם נצבה רבי לוי ורבי אחא רבי לוי אמר עתידים אתם לעשות אלילים אלמים לפני עגלים של ירבעם ולומר אלה אלהיך ישראל אמר רבי אחא עתידים אתם להעלים עלי דברים לפני אבא לומר חיה רעה אכלתהו. ומאן קאים לי משתקותא דאמא קמא. ויקשה בו לדעת רבי נוי ורבי אחא אתא לנחומים בבשורת ממשלתו צעורי קא מצטער ליה בהודעת העגלים ושיאמרו עליו חיה רעה אכלתהו. והנה הרב בעל יפה תאר כתב וקצת קשה אמאי ת"ק נסיב מלתיה אקרא דוהנה אנחנו מאלמים אלומים. ור"ל ורב אחא נסבי והנה קמה אלומתי וגו' ולא תירץ כלום. ואחר המחילה לעניות דעתי לא דק. דהאי והנה קמה אלומתי וגם נצבה. לאו ר"ל ור"א נסבי ליה לאסמוכי עליה דרשתם אלא היא סיומיה דמלתא דתנא קמא דקאמר אתם כונסים פירות ואני כונס פירות. דהיינו פי' אנחנו מאלמים אלומים שרוצה לומר אנחנו כלומר אני ואתם כונסים ועושים אלומים מהפירות. והוסיף עוד לומר שעם היותנו כלנו שוים בכניסה. מכל