בינה לעיתים חלק ב רפח

לעורר עליו שנאה ולהתקוטט עמו במעשה ובדבור האם בחמימות כעסו ובעצם קללו אותו באותו רגע ישתדל להפיס דעתו ולרצותו על אשר קללהו. כאלו ידאג שלא יצטער רעהו בדברו אותו קשות זה ודאי רחוק מן המציאות זולתי בו יתברך כי מצאנוהו שגיא כח ומייסר ומוכיח ומייעד רעות רבות וצרות ע"י עבדיו הנביאים. ותכף ומיד מדבר על לבם דברים טובים דברים נחומים. ואין לך נבואה וחזות קשה לרעה שאין נחמת בצדה. הלא נראה ראש המתנבאים על רעות ישראל ירמיהו בתחלת ספרו אשר צוהו הי"ת לייעד כמה צרות גדולות לנתוש ולנתוץ וגו' מצפון תפתח הרעה וגו'. ועוד מעט בסימן סמוך לו. מיד פייסם ונחמם באמרו. הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. קדש ישראל לה' ראשית תבואתו וגו'. כאלו יאמר עם היותי מגזים ומייעד עליך רעות גדולות ונאמנות כאלה. אל תתבהלו מזה כי סוף סוף אושיע אתכם. וכל הרעה המעותדת לבא עליכם תבא על שונאיכם. מצד הב' ענינים שנזכרו בפסוק בעתה אחישנה. דהיינו אם על צד החסד ואם על צד הזכות. והוא יתברך יצרף את שניהם גם יחד למהר את הקץ. אם מהחסד כי זכרתי לך חסד נעוריך. אני זוכר את החסד אשר מעולם עשיתי לך מימי קדם. ומזמן נעוריך אני רגיל לעשות עמך חסד. ולפיכך אמשיך החסד הזה גם לבסוף. ע"ד ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד. ואם מצד הזכות אזכור אהבת כלולותיך כי אע"פ שעכשיו לא ימצא אצלכם זכות מספיק. מ"מ אזכיר לכם זכות גדול שיש לכם. והוא כי מאז בזמן כלולותיך בהיותכם כמצב כלה בחופתה. אשר מדרך העולם בהיות האשה נשואה עם בעלה מזמן רב שאח"כ תלך עמו בכל מקום שילך. אע"פ שתסבול צער ודוחק גדול אין זה מהתימה כי כבר שבעו ימי הגעגועין וכבר נשתקעה בלבם אהבת בעלה אך שבעוד היותם בגדר כלה בתחלת נשואיה בימים הראשונים אשר אז מנהגן של הכלות להיות בשמחה ובשירים במנוחות שאננות בכל מיני עדונין וענוגין ולא תצאינה אלא לטייל בגנות ופרדסים. תתרצה ותסכים באהבה עזה לעזוב את הכל וללכת אחרי בעלה במקומות הסכנה וחסרי המזון בדוחק ובצער זו באמת אהבה מופלגת לא תמצא בנקלה. ואתם בני ישראל בהיותכם בגדר כלה בתחלת קבלכם עול תורתי ומצותי תכף אחר יציאתכם ממצרים הוכחתם אהבתכם הנפלאה אצלי במה שתכף ומיד הלכתם אחרי במדבר בארץ לא זרועה ולא הרהרתם אחר מדותי לומר מה נאכל אנחנו טפינו ובעירינו. ושמא תאמר הלא ראינו כמה פעמים נתרעמו. נתנה ראש, ונפשנו קצה וכיוצא. כבר באה קבלתנו האמתית. כי כל אלו התלונות לא היו אלא מהערב רב. אבל זרע ישראל הקדוש לעולם בקדושתו עמד. וזה הוא קדש ישראל לה' ראשית תבואתו כי נתקדש ישראל להיות לה' מראשית והתחלת תבואתו. כלומר מהתחלת צמח גדולו וראשית הויתו. ולפיכך כל אוכליו יאשמו והרעה תבא עליהם. ולא על ישראל אעפ"י שהגזמתי בכל כך רעות. ומה לנו לבקש הוכחות על זה. הלא מרע"ה רבן של נביאים אחר אשר הרבה תוכחותיו בפרשת בחקתי. לבלתי הניחם מרי נפש סיים בנחמה משיבת נפש באמרו ואף גם זאת וגו', וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לעיני הגוים להיות להם לאלהים אני ה'

ואולי רמז בזה לשלשה מיני התקוה שכתב הרב בעל העיקרים ז"ל שהם תקות ההבטחה. תקות הכבוד. ותקות החסד. על ההבטחה אמר אזכור הברית אשר עשיתי עם הראשונים הם האבות ע"ה אשר כרתי ברית עמהם לגאול את בניהם וזו הבטחה גמורה וקיימת לא ישוב דברו אחור ואזכור גם כן אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לעיני הגוים. כי כיון שכבר ראו גוים רבים מה שעשיתי עמהם מהנפלאות. הנה הוא כביכול מההכרח בעבור כבודו להושיעם. כי אם לא יושיעם. יהיה בזה ח"ו צד זלזול. ביחסם בו ית' שום חולשה או לאות חלילה. כמו שטען משה רבינו ע"ה למה יאמרו הגוים מבלתי יכולת וגו'. ואזכור ג"כ להיות להם לאלהים אני ה'. כי כדי להיות להם לאלוה שיקבלו אלהותי ועול מצותי צריך שאני אהיה ה' מתנהג עמהם ברחמים כי אילו אתנהג על קו הדין המוחלט מי יעמוד. ומלת וזכרתי נמשכה על כל אלה. אם כן זו היא נחמה עצומה לבל נתייאש מרוב תוכחות המיועדו'. כי רצונו יתברך להפיס דעתם להפיג צערם. מעתה נשאר לנו מקום ספק בקללות משנה תורה כי ראינו משה רבינו ע"ה האריך בהם מאד בכמה ייעודים שונים קשים לרעה. ופתח בגנות וסיים ברע יותר. והשיבך ה' מצרים וגו'. והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה. שהוא בלי ספק תכלית הפחיתות והשפלות שלמעוט ערכם לא ימצא מי שיקנה אותם. ואיך הניחם כך בדאגה בלי שום פסוק של נחמה ונחת רוח. כי אין זה מדרכו ית' עמנו שלא תסבול זה אהבתו האמתית. כי הנה אפי' ביום המר של תשעה באב תקנו לנו קדמונינו עליהם השלום אחר הקינות עניני נחמה. ולערב בעת המנחה אנו אומרים נחמו נחמו עמי ותכף אחר ט"ב בא בעצם היום הזה שבת נחמו. ואם קדמו תלתא דפורענותא באו אח"כ יותר מכפלים של נחמה דהוו שבע דנחמתא ואיך אם כן כאן נוחם יסתר מעינינו. ובאמת חפשתי אחר מפרשינו ע"ה הנמצאים אצלי ולא