בינה לעיתים חלק ב רפז

בעבור יקר מהותם בדקות הוייתם. כי לא יוכלו שאתו גסי החומר ושפלי הצורה כי העה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה וכו', נמצאו א"כ ישראל דומים ממש לרקיע השמים כאלו הם והם דבר אחד. ולא רחוקה היא מזו הכונה אותה החידה דפרק הספינה דאמר רבה בר בר חנה אמר. לי ההוא טייעא תא אחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיע אהדדי אזלי וחזאי דעבידי כוי כוי שקלתיה לסלתאי ואנחתיה בכוותי דרקיע אדמצלינא בעינא ולא אשכחתה אמינא ליה איכא גנבי הכא. ואמר לי גלגלא דרקיעא הוא דהדר. נטרי עד למחר כי השתא ואשכחית לה. הודיע לרבה בר בר חנה היות מקום דנשקו ארעא ורקיעא. שהארץ והרקיע נשקו יחדו ושניה' ידובקו והיו לאחדים בגדר אחד. והיא האומה ישראלית כי בהיות לה כוי כוי שהם מדרגות משונות מיתר הנבראים השפלים. הנם כככבי השמים. ורצה רבה בר בר חנה לסמוך על שלמותם זה לשלא יחסרו להם מזונותיהם. הואיל והם כל כך יקרי הערך וגדלה מדרגתם. אם כן ראוי להם שלא יחסר לחמם. והרי אנו רואים להפך. הם נודדים ללחם איו כאלו גנוב הוא מהם. וזה הוא שקלאי לסלתאי ואנחנא בכוי ואדמצלינא בעינא ולא אשכחתא וכו'. ונתיישבה דעתו דלאו הא בהא תליא. כי המזונות הם באים מצד המזל כפי הטבע אשר יניחהו ה' על מצבו ולא יסתור אותו אלא על צד הפלא לאיזה הכרח. וזה הוא גלגלא דרקיעא הוא וכו'. וכמעט כעין חידה זו בא בדברי ישעיהו ע"ה באמרו. אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחד. יאמר אע"פ שביסדי ארץ יש לייחס זה כאלו היה ביד כהה השמאלית בעבור חסרונות הארץ. ובהפך בשטחיותי השמים. יתייחס אל הימין המיומנת בעבור שלמותם ויתרונם. מ"מ יש ענין אשר אני קורא אותם שיעמדו יחד בגדר ומצב אחד שמים וארץ דנשקו ארעא ורקיעא בהיותם שוים כאלו הם דבר אחד ונתקיימה בשורת כה יהיה זרעך: דרוש ד לשבת נחמו כרת עמנו ברית

סנהדרין פ' חלק אמר שמואל באו עשרה בני אדם וישבו לפניו אמר להם חזרו בתשובה אמרו לו עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה כלום יש לזה על זה כלום א"ל הקב"ה לנביא לך אמור להם איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו הן בעונותיכם נמכרתם ובפשעיכם שולחה אמכם. והיינו דאמר ר"ל מ"ד דוד עבדי נבוכדנצר עבדי גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתידין ישראל לומר כך לפיכך הקדים הקב"ה וקראו עבדו עבד שקנה נכסים עבד למי נכסים למי

אהבתו יתברך העצומה אל עמו בחירו. לא נתפרסמת בלבד בעת היותם זכאים וראוים לקבל השפעתו ופרטיית השגחתו לטובה אבל הפליג בהוראת זה החבוב אפי' בזמן סרחונם בהיות' בתוקף ההכעסה ומוכנים להתעוררות הדין להביא עליהם יסורין קשים ח"ו. הנה אז הוא מורה גודל חבתו עמהם. כי תכף ומיד הוא מבקש ומפשפש מקום ואופן ימצא להם צד זכות ולא יתמידו בצער ודאגת הצרות. וזה באמת ענין יקר מאד לא תמצא אהבה עזה כזאת בנקל אצל בני האדם אפי' בקרובים אליו מאחד מאחיו ושאר בשרו. הן אמת כי ברעים הנאמנים האוהבים את רעיהם כנפשם נמצא תתפשט אהבתם אפי' בזמן שפלות ודלות האהוב כמאמר שלמה המלך ע"ה

בכל עת אוהב הרע ואח לצרה יולד. והדיוק מבואר למה בתחלת הפסוק אמר אוהב בלשון הוה ובסוף אמר יולד לשון עתיד. ולדעתי רמז מה שאמר במקום אחר רעך ורע אביך אל תעזוב ובית אחיך אל תבא ביום אידך טוב שכן קרוב מאח רחוק. שכונתו מבוארת להורות שגדלה אהבת הריע על אהבת האח. ולפיכך הזהיר אל יעזוב מעולם הריע בין שלו בין של אביו כי ימצאהו בעזרתו בעת רעתו. אבל אל תבא בית אחיך כשיהיה לך יום איד. כי לא יקרב אליך וישנאך. ודרך כלל טוב שכן קרוב מאח רחוק. כן אמר כאן בכל עת אוהב הריע. כלומר הריע האמתי. הוא אוהב את רעהו בכל עת בכל מין זמן ועידן שיעבור עליו לעולם יאהבהו. הן בזמן הטובה הן בהפכה. וזה דבר נמצא ורגיל להיות. אולם היות האח שיהיה לו צד אחוה עם אחיו לזמן הצרה שיקרב אליו ויחזיקנו לאח בהיותו בצרה זה עתיד עדיין להולד. כי לא נמצא שכבר נולד ולא היה עדיין אח עצמי שיהיה אח אפילו לצרה. כי כל אחי רש שנאוהו. ואמר כן דרך גוזמא על מעוט המצאו על זאת התכונה. באופן שאהבת הרעים זה לזה אפי' בעת רעתם. הוא דבר נמצא ורגיל. ורעי איוב יוכיחו בהועדם לבא לנוד לו ולנחמו ברעות הבאות עליו. האמנם כי אהבת ה' את ישראל מופלג עוד מזאת יען האוהב וריע אם ידבר על לב רעהו וינחמהו בהיותו בצרה. הוא כאשר באה לו הצרה ההיא. מבלי הסכמת ורצון הריע הזה כי לא עשה מאומה עמו. אך אם רעהו בגד בו. והניעו