בינה לעיתים חלק ב רפה

לה' אני וזה יקרא בשם יעקב וגו'. ירצה היה זה כן מאתי לדבר על לבך על דבר זה. לפי שאני צופה ומביט בין גויי הארץ. כי יהיה מי שיאמר אני הוא לה' ונכנסתי בחלקו במקום ישראל. ואחר יקרא את עצמו בשם יעקב ויכנה בשם ישראל שהם הישראלים האמתיים לקבל ברכת ה' ושפע רוחו. לפיכך אני מקיים לך שלא יהיה כי אם לזרעך וצאצאיך. וע"ד שאמר בסוף נבואתו כך יעמוד זרעכם ושמכם. שהשם שלהם יעמוד אצלם לעולם לאשר יהיו ממש מהזרע שלהם. שמלת זרע לא יקבל שום פי' אלא על יוצאי ירכם ולא על אשר יתואר בשם בן. ולא זו בלבד אלא אפילו על מלך המשיח שהונח עכ"פ שיהיה מבית דוד יחליפוהו באחר כפי סברתם. וגם ע"ז פקח עיני חכמתו הוא יתב'. ושלל זה באמרו ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה. והוא מבואר הכפל. אבל ירצה כי כשחותכים יחור של אילן אחד ומרכיבין אותו באילן אחר כשיגדל אח"כ אותו היחור או הנצר. אינו. גדל מכח השרשים שלו ממש אלא מכח שרשי אילן אחר. אבל הנצרים שלעולם נשארו באותו האילן הם בלי ספק גדלים מהשרשים של עצמו ולא משרשי זולתו. ולכן אמר שיצא חטר הוא מלך משיחנו מגזע ישי וממשפחתו. אבל כבר אפשר יצא מגזעו במה שיהי' עיקרו מאומה אחרת שנתערב עם איזו נקבה מזרע ישי. לזה אמר שיהיה נצר אשר יפרה ויגדל משרשיו של הנצר עצמו. שיהיו שרשיו ממנו ומאתו ולא מאחר. וזה לא יתכן אלא בהיות משיחנו מזרע ישי ממשפחת הזכרים שהם השרשים ממש. ועל שניהם יחד אמר הנביא ירמיהו ע"ה. כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי גם זרע יעקב ודוד עבדי אמאס מקחת מזרעו מושלים אל זרע אברהם יצחק ויעקב כי אשיב את שבותם ורחמתים. והוא מבואר. ועל הג' להוציא מן הלב שהנבואות כבר עבר זמנן. אמר הנביא הושע ע"ה כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים. אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דויד מלכם. ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים. דברים אלו יורו בברור שידבר על זמן הגלות הזה אשר עליו יצדק ימים רבים. ולא על גלות בבל. וכשיעד הטובה אמר שיהיה באחרית הימים. האמנם בטול הטענות האלה ע"י הנביאים ע"ה היה אחד הנה ואחד הנה. ושמא המנגד ירשה לעצמו להשיב עליהם. אך מצאנו בנבואת בלעם הרשע כלם נקבצו בבאור גמור שאין עליו תשובה. באמרו

וישא משלו ויאמר נאם שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים. אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך ככב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת. התפאר שנבואתו זאת אינה חידה ולא משל שיהיה בה איזה רמז. אלא היא גלויה ומפורסמת כפשטה. וזה הוא נאם שומע אמרי אל וגו' נופל וגלוי עינים. כאלו יאמר אמת הוא שאני נופל בשעת הנבואה. אבל לא בעבור זה יחשכו עיני הבנתי שאתנבא ולא אדע מה שאתנבא שלא אבין תוכיות הכונה. אלא אני גלוי עינים. עיני גלויות ורואות דברים כהוייתן ממש. ובאר עוד שקיום נבואתו לא יהיה בימים אחדים ובזמן קרוב. כאלו יאמר שתהיה ההצלחה שהוא מיעד בזמן הבית הראשון. וזה הוא אראנו ולא עתה. וגם לא לזמן הבית השני. כי אשורנו ולא קרוב. אלא הוא לימים רבים ולעתים רחוקות. הוא אחרית הימים כאשר אמר לבלק אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים. ופי' עיקר הנבואה דרך ככב מיעקב וקם שבט מישראל. שיקום מי שיצא ממעי יעקב וישראל ממש שיהיה כמו ככב ושבט מושלים ותהיה הצלחתו לא למשול ולשעבד אומה אחת או קצת אומות. אלא ימחץ פאתי מואב שפרט אותם בעבור בלק שמחמתו נתעורר כל זה. ולא זה בלבד אלא יקרקר כל בני שת שהם כל בני העולם בכללו מתחלתם ועד סופם. כיון שאין שום אומה ולשון שלא תהיה מבני שת שממנו הושתת העולם. הא ע"כ נראה שלא נאמר זה אלא לע"ל בביאת משיחנו באחרית הימים. ולדעתי למען יהיה זה מקובל ומקויים לאמת אצל כל בני העולם שלא יוכלו להכחיש נבואה זו. לא רצה הוא יתברך שתאמר מפי שום נביא קדוש מבני עמנו. אלא מפי המוחזק אצלם לנביא יותר מן הכל. משלהם עצמם. והוא לדעתי מה שכונו חז"ל בחכמתם במה שאמרו במדרש

נתן הקב"ה כח בקולו של בלעם וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו כדי שישמעו העכו"ם שהוא מברכן. דהיינו שאלו היתה נבואה זו נאמרת מפי אחד מעם בני ישראל אולי לא תקובל אצל הכל. כי זה יאמר בכה וזה יאמר בכה שנוגע בדבר הוא. אבל עכשו שאמרם בלעם מקרב עמם צר ואויב ושונא האומה הישראלית. הנה קול זה יש לו כח עצום לתגבורת ההכרח שילך מסוף העולם ועד סופו. שעל כרחן יודו ויקבלו האמת. בהיות כאן הודאת הבעל דין היותר מנגד את ישראל. אם כן יהיה נכון לבנו בטוח לא ישוב דברו ית' ריקם. ותהי זאת נחמתנו האמתית. וכבר הקדים הוא יתב' לבשר את אבינו הראשון הזקן ע"ה בשורה עצומה שתתקרר בה דעתו עד מאד. בהודיעו לו מהפלגת מעלת ישראל היוצאים ממנו כשאמר לו הבט נא השמימה וספור הככבים וגו' ויאמר לו כה יהיה זרעך. ומיד האמין בה' ויחשבה לו צדקה כי שמח שמחה גדולה במה שהודיע לו יהיו בניו הנקראים זרעו (ולא מזרע זולתו)