בינה לעיתים חלק ב רפד

יהיה מקום לגאלכם כי אם בהיותכם מתקנים ומבטלים הסבה. אכן מ"מ אומר הוא לרחם אתכם כאותו החסד עצמו של עולם בכללו. שע"פ הדין לא היה יכול להתקיים. ומצד החסד באה לו הבריאה והמציאות. וזהו גדול יום קבוץ גליות כיום שנבראו וכו'

ואני מדייק במאמר למה תלה הדבר ביום. שאמר גדול יום קבוץ וכו' ולא תלאו אל הענין עצמו לומר גדול קבוץ גליות כבריאת שמים וארץ. ואם מפני הג"ש דיום יום על הפסוק עצמו נשתדל לתת איזה טעם ברמז מלת יום. והוא אצלי כי אחד מהטענות אשר מתעצמים בה מתנגדינו. ומחזיקים אותה לנצחת. היא מאורך הגלות כ"כ זמן. ועד אימתי ימתין ה' לגאלנו. אלא ודאי מהאחור והעכוב הזה הם אומרים עזבם האל לחלוטין ועוד לא ישיבם חלילה. ע"כ א"ר יוחנן ע"ה כי טענה זו בטלה מעצמה אין לה שחר כלל. כי שאלה זאת היא מעין שאלת בריאת העולם למה היתה הבריאה ביום שנברא ולא כמה וכמה אלפים מהשנים קודם כי לא קצרה ידו יתברך לברוא אותו זמן זולת זמן. ומה נוכל לומר בזה אלא היות השאלה הזאת סכלות גמור. כי הוא ית' בחכמתו העמוקה ידע היטב הראוי והנאות להבראות אות שלא יתכן זמן אחר לא לפניו ולא אחריו. ואנחנו לא נוכל להשיגו. כדרשתם ז"ל זמן היה לו לעולם שיברא וכו'. כן היום המיועד ממנו ית' לקבוץ הגליות ולא זולתו הוא הגדול והחשוב בו תאות הגאולה ולא ביום אחר כמו שהוא הענין ביום ברא העולם מזולתו מהזמנים. כי ע"כ אמר יתב' יום נקם בלבי וגו'

והנושא שלנו מכריז ואומר כן. למתפלא מאחור זמן הגאולה. שאל נא לימים ראשונים. מה תתמה ותשאל על ימי המשיח מדוע אחרו פעמיהם לבא. הלא תשאל בזה לימים הראשונים מבריאת העולם למה לא היו קודם היותם. ומזה בין תבין כמה עמקו מחשבות תמים, דעים ית' כי הוא לבדו מחשב הקץ האמתי

האמנם המתנגדים לא העמיקו על זה. ולא יביטו אלא למה שיראו מהאחור והעכוב הארוך. ומכאן יגזרו אומר לקיים סרובם ובאים להכחיש עכ"פ תקות הגאולה. ועם היות רבו הנבואות האמתיות המורות עליה. מ"מ יש מהם מכחישין בא' משלשה פנים. בשנים מהם דברנו קצת בדרוש הקודם. ועתה נרחיב יותר לכלול הדבור בשלשתם. הא' כי כאשר לחצם ההכרח לראות בטובית המיועדות על ישראל ועל העיר הקדושה. יוציאו הכתובים מפשוטן ויאמרו שידברו על הרוחניות למעלה מן השמים ועל הבנינים הנאמרים בנבואת יחזקאל ע"ה והקמת חרבות ירושלים והחזרת ערי ישראל לישובן. הכל הוא דרך רמז ומשל, הב' אם לא יוכלו לפרשם דרך רמז יאמרו כי לא על ישראל ממש הבאים משבטי יעקב נאמרו. אלא על העמים אשר נקראו עתה בשם ישראל שנכנסו תחתם והם יקחו חלקם. לא בני ישראל הקדמונים. הג' בראותם שעכ"פ יורו הפסוקים שמדברים על בני עמנו ולא על זולתנו. יקיימו כי אותן הנבואות כלם נתקיימו כבר לשעבר. קודם גלותם האחרון. וספו תמו לבלתי היותם עוד לעתיד. וכבר השתדלה הנבואה בקצת מקומות. לבטל אלו הדיחיות. אם הראשונה אמר חבקוק ע"ה. על משמרתי אעמודה לשמוע מה ידבר בי ומה אשיב על תוכחתו. הגיד כי לאשר המתנגדים היו מתוכחים עמו לההביל תקותו באמרם שיעודי הטובה יש להם רמז ואינן כפשוטן. ע"כ היה מיחל מה ידבר הוא ית' אליו. ותוכן דברי הנבואה. למען ידע להשיב על התוכחת שהיו עושים לו הקמים עליו. וספר שבא לו המענה בזה האופן ויענני ה' ויאמר כתוב חזון ובאר על הלוחות למען ירוץ קורא בו ירצה שהשיבו ה' יכתוב החזון ולא שיהיה באופן נעלם ונסתר שיצטרך עיון וחקירה להבינו. אלא פשוט ומבואר על הלוחות דברים כהוייתן למען הקורא לא יהיה מוכרח להתעכב ולקרוא לאט מעט מעט כדי להבין תוכיותם ועמקם. אלא שירוץ מהרה לקרוא אותה במרוצה לחלוק הבנתה. כי אין בם אלא מה שיורו בשטחיותם. כי אמת הוא עוד חזון למועד ויפיח לקץ הימים. אך לא מפני שיתאחר נאמר שהוא כזב כפי פשוטו ושאינו אלא כפי סודו. כי בלי ספק לא יכזב ואפי' יתמהמה חכה לו. ועל הב' כבר נאמר אני ה' לא שניתי ואתם בני ישראל לא כליתם השוה כב"י נצחיות עם בני ישראל לנצחיות שמו ית' לומר כשם שאני לעול' לא נשתניתי ממה שאני בעצמי ובשמי כך אתם בני ישראל לא יכנס בכם הכליון חלילה לשלא תקראו עוד בשם ישראל. וכמה הבטיח הוא יתב' בזה לאבינו יעקב ע"ה כשאמר ע"י ישעיהו ע"ה ועתה שמע יעקב עבדי וישראל בחרתי בו, כה אמר ה' עושך אל תירא עבדי יעקב וישראל בחרתי בו. כי אצוק מים על צמא ונוזלים על יבשה אצוק רוחי על זרעך וברכתי על צאצאיך וצמחו בבין חציר וגו' זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה. באר בפי' שרוצה להוציא מלב יעקב ע"ה דאגה וצער האפשרי להכנס בו ועליו אמר שלא יירא כלל מזה כי הוא מבטיחו שלעולם יצוק רוחו וברכתו לא על שום אומה אחרת אלא על אותה אשר היא מזרעו וצאצאיו היוצאים ממנו. והם הם שיצמחו בבין חציר ובערבים. ואמר למה הוזקק להבטחה זו ומאיזה צד היה מקום ליעקב לירא מהפכו. ואמר זה יאמר