בינה לעיתים חלק ב רפג

חלילה או השיגו לאות או סלק כבר השגחתו מישראל ואין לו עוד עמהם כלום. וא"כ היה יותר טוב ייסרם בהיותם תחת ידו ית' מיוסרים ממנו ומאתו בהשגחתו. ואולי ע"ז אמר אסף

למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך. התחיל בלשון עבר וסיים בלשון עתיד לומר למה היתה כזאת שזנחת ושכחת ועזבת את עמך ביד העמים וסלקת יד מהם. וראוי הוא שלייסרם יעשן אפך בצאן מרעיתך. שתכעוס בהם אתה כשיהיו צאן מרעיתך. שישארו תחת השגחתך. שיקבלו המרעה וההנהגה ממך ועשה בהם כחפצך. ויד אחרים אל תשלוט בהם

ואם מפני סכנת הדבר העיקרי. כי בהיותם תחת יד העכו"ם. הם מעותדים ח"ו להפר ברית ולחלל התורה בין מפני חמת המציק ודוחק הגלות. בין מפני פתויי המסיתים ומדיחים אותה בטענותיהם המזוייפות ומכל זה היו נצולים בהיותם יושבים על אדמתם. כאשר בעונותינו הראנו הנסיון אמתת כל זה. וכמה הודיענו זה אדוננו משה ע"ה בפ'. כי תוליד בנים באמרו והפיץ ה' אתכם בעמים ונשארתם מתי מספר וגו' ועבדתם שם אלהים אחרים מעשה ידי אדם עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון. ומהראוי היה יאמר אלהים אחרים עץ ואבן וגו' ולבסוף יאמר מעשה ידי אדם. אבל לדעתי ירמוז על פחיתות עובדיהם. כי העובדים אותם אבדו החיות וההרגש והרי הם כמתים. כיון שאינם שמים על לב שהם עובדים את הדומם. וכך אמר המשורר ע"ה. כמוהם יהיו עושיהם. שהעושים אותם ובוטחים בם הם דוממים ומחוסרי החיות כמוהם ממש. וזהו מעשה ידי אדם עץ ואבן. האלילים עכו"ם הם מעשה ידי אדם. אשר אדם זה עצמו הוא עץ ואבן. ע"ד עמי בעצו ישאל. וימת לב נבל בקרבו והוא היה לאבן. שזה וזה נא' על חסרון ובטול ההרגשה כן האדם העושה האלילים. הוא עץ ואבן דומם בלתי מרגיש. אשר לא יראון וגו'. שהרי הוא רואה שהאלילים אלו אינם רואים ולא שומעים וגו' וע"כ עושה אותם לקבלם לאלוהות. באופן שמכל אלו הצדדים וגם מאחרים יש מקום הסתכלות על עונש הגלות מזולתו. ואמנם המפרשים ע"ה היטיבו לדבר בתשובת זה. מהם אמרו שחייב כן טבע הארץ הקדושה שלא תסבול בה עם החוטא באריכות אותם העונות. ע"ד ולא תקיא אתכם הארץ כאשר קאה וגו'. ומהם אמרו כי בהיות ישראל יחד אם יתחילו לחטא. ימשכו כלם או רובם ויקשה יותר חטא הרבים מחטא היחיד: ומהם לשיהיו סבה להכניס רבים מעמי הארץ תחת כנפי השכינה. וכבר אמרו כן בפ' האשה אר"א לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין א"ה אלא כדי שיתוספו עליהם גרים שנאמר וזרעתיה לי בארץ כלום אדם זורע סאה אלא להכניס ממנה כמה כורין ור"י אמר מהכא ורחמתי את לא רוחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה. ואולם הטעם העקרי אצלי הוא שתשובת קושיא זו היא כתשובת קושי שלוח הנפש לזה העולם המסוכן שהמתיישב יותר מכל הנאמר בו הוא כי הוא הוא הסבה ששלחה ה' להגדיל שלמותה שהיא בבחירתה תגבורת הכח השכלי תנצח כל מעיקי החומר ותרבה בזה שכרה מאד מאד. ובעבור ריוח כ"כ גדול כזה. לא נחוש לספק הפסד הסכנה. כן ויותר בעצם יש לומר בעניננו כי היו חטאת ישראל ועונותם עצומים מאד מע"ז וחבריה ולא יכלו להנקות אלא בתשובה שלמה בתכלית השלמות אשר העיקר בה הוא שתבא אותה העבירה לידו ויכבוש את יצרו בכח אמיץ. ע"כ רצה יתברך לזכות את ישראל לכלה פשע ולהתם עונות ראשונים יגלו למקומות העכו"ם אשר בם יהיו נלחמים כל היום על כל דבר פשע ביסודות האמונות ולכל עון ולכל חטאת. והם בצדקתם ינצחו את הכל ויהיו קיימים ונאמנים ובאמונתם יחיו. וגם אם יצטרך ימסרו עצמם למיתה על קדושת שמו ית'. והיו יכולים להנצל מכל צרה וצוקה באחוז מעשה צריהם בידם. ולא ירצו אלא ליראה את ה' ולעבדו שכם אחד. זהו ודאי תקון המעוות לחלוטין והתשובה אשר אין למעלה הימנה. ואם על המעט לא יהיה כן תמיד בכל המקומות ובכל האנשים. מ"מ ריוח השכר הוא כ"כ עצום. כי יעדיף מאד על ההפסד ואינו נחשב לכלום בערכו. ומה גם כי ע"י קבוץ הגליות ילוו גוים רבים אל ה' ויכירו אלהותו ויקויים מאמר הנביא ע"ה. אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד. והוא בכלל המכוין במאמרנו שיום קבוץ גליות הוא גדול הערך וחשוב מאד כיום שנבראו בו שמים וארץ. כמו שע"י הבריאה באו היצורים כלם לכלל הכרת גדולתו ית'. כי זה היה תכלית הבריאה. כן קבוץ הגליות יפרסם כל זה. ויכירו וידעו כל יושבי תבל כי לו תכרע כל ברך וכו'. וגם נכלל בזה לבל יצמח יאוש בלבות הגולים לומר היות גאולתם נמנעת או רחוקה לחסרון זכיותיהם ועל רוב עונותיהם. כי הלא עם ה' החסד להתנהג על צד הרחמים ולא כפי הדין הגמור. כמו שהיה הדבר כן בבריאת שמים וארץ. שראה ית' לא היה העולם יכול להתקיים על קו הדין ושתף עמו מדה"ר ונבנה ע"צ החסד. כאמרו עולם חסד יבנה. כן אמר ה' וברחמים גדולים אקבצך. ודמיון זה שתהיה הגאולה בחסד וברחמים מו שהיתה בריאת העולם בחסד. אמרו הנביא ישעיה ע"ה בשמו ית' כשאמר

בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך. יאמר הן אמת שהסתרת פני מכם היתה על צד המשפט בסבת מה שקצפתי עליכם על עונותיכם. וא"כ משורת הדין לא