בינה לעיתים חלק ב רפא

שהרעות נאמרו עלינו ויעודי העובות היו עליהם. אז אמר להם ר"ע על זה אני משחק ולא נכנס בלבי שום התפעלות מהצלחותם. כי הדבר מבואר מאד ובנקל ישיגהו כל אדם מצד השכל הישר. מבלי יצטרך שום ראיה או דרשה להוכיחו. והוא מק"ו. כי ממנו נקח אם לעוברי רצונו כך ק"ו לעושי רצונו שאם לא כן לקתה מה"ד ח"ו. ולפיכך מאחר שאדם דן ק"ו מעצמו ואין בזה שום דרשה תמהתי איך מעיקרא הכנסתם עצמכם לבכיה ולא דנתם ק"ו מעצמכם מבלי תצטרכו אהיה אני הדן אותו. כי בדין ומשפט אני שמח ושש בראות הצלחתם. כי ממנה אני מכריח הצלחתנו להיותנו יראי ה' וחושבי שמו. ולדעתי ק"ו זה היה דן המשורר ע"ה. וכעין ר"ע נגד חבריו כשאמר

רבים אומרים מי יראנו טוב נסה עלינו אור פניך ה' נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו. ופשטו ידוע. ואני אומר שאירע לו ממש כר"ע ע"ה. כי פסוקים הקודמים דבר מרשעי דורו שאמר להם עד מה כבודי לכלימה וגו' ואמר כי רבים מעמי הארץ שאינם מסתכלים אלא במה שהוא לפניהם ורואים בעינם. שמה שהיו אומרים מי יראנו טוב מי יתן שיהיה ה' מראה לנו הטוב אשר הוא מייעד. כי קול דברים אנו שומעים ותמונה איננו רואים מהצלחה אלא לזולתנו. וע"כ יחלו נסה עלינו אור פניך ה'. אמנם אמר דוד ע"ה אני איני דואג ע"ז כלום. אלא אדרבא אני משחק ושמח כר"ע ונתת שמחה בלבי מאותה העת אשר דגנם ותירושם של הרשעים האמורים רבו שהם מושפעים בהצלחה. כי מזה אשא ק"ו בעצמי שאיני מעוברי רצונו כי ודאי בשלום יחדו אשכבה וגו'. ושוב במעשה השני נתבאר הענין האחר מהיות פשוטי יעודי הטובות דומין ליסורי הצרות כפשוטן. כי כשראו שועל יצא מבית קדש הקדשים התחילו הגדולים ע"ה לבכות ור"ע משחק ואמר להם למה אתם בוכים. עתה לא אתמה מהתחלת הבכי מעיקרא. כי ראו להצטער ע"ז כאשר יבאר. אבל מה שיש עליכם מהתפיסה הוא האיך אתם בוכים עתה ומתמידים בבכיה אחרי ראותכם שאנו משחק. הרי כבר ידעתם מהפעם האחרת שכששחקתי היה בטעם מספיק. וא"כ עתה שאני משחק היה לכם להשכיל ולומר גם בפעם הזאת ודאי נמוקו עמו כאשר בראשונה. והיה לכם לחקור על טעם היותי שוחק. והם אמרו לו אדרבה בפעם הזאת יראה לנו דבר מחוייב לבכות ונחם יסתר מעינינו. מאחר שענין הצרה אשר ראינו הוא דבר מנגד והפכי לחק ומשפט התורה שאמרה הזר הקרב יומת. ועתה יוצא מהמקום המקודש שקץ טמא. וזה ודאי יגרום התמדת הבכיה בלי הפסק. אז אמר להם ר"ע אף אני לכך אני משחק. ירצה אף אני כמוני כמוכם מסכים על ההתפעלות שא"א שלא לדאוג על ענין רע ומר כזה. אכן מהדבר הזה עצמו אני מתנחם ולכך אני משחק מפני מה שהקיש והשוה הוא יתברך נבואתו של זכריהו לנבואתו של אוריהו ע"ה. כי הנה ראה גם ראה מה אמר זכריה דבר שנראה זר. כי הוא אומר בפ' אחד שישבו ברחובות ירושלים זקנים וזקנות וגו'. הרי שברחובות ימצאו הזקנים והזקנות. ומיד בפסוק הבא אחריו אומר שרחובות העיר ימלאו מילדים וילדות. נראה שכל מלוי הרחובות יהיה מאלה ולא מזקנים וזקנות. שאילו כן לא יקראו מלאים ילדים וילדות. אלא מלאים ילדים וילדות זקנים וזקנות. ומפני זה היה מקום לחוש שאין דברים כמשמען אלא רמז וסוד יש להם בו יתיישבו הכתובים ולא יתקיימו ממש הדברים כמו שהם. וימצאו מקום האויבים לאמת מאמרם שהרעות כפשוטן והטובות למשל. אך אחרי שהוא יתב' השוה שתי הנבואות גם יחד לומר שהן שוות ודומות זו לזו. וראיתי שנתקיימו דברי אוריהו ע"ה כאשר הם בדמותם כצלמם. אמרתי שגם דברי זכריהו ע"ה עתידים להתקיים כפי פשוטן. והוא אצלי ע"ד זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם. שהזקנים היו עושים מעשה בחורים בנגינות ושירים. והוא יתברך מייעד שתרבה אז השמחה כ"כ כי באמת ישבו שם ברחובות זקנים וזקנות ממש מלאי ימים. אלא שיאמר על אותן הרחובות היותן מלאות ילדים וילדות. כי הזקנים והזקנות יניחו זקנותן לצד אחר. ויעשו מעשה ילדים וילדות בהיותם משחקים לפניו ית' לכבוד שמו כעין השלמים הקדושים בשמחת בית השואבה. ושא נא עיני שכלך וראה איך דרש זה של ר"ע ע"ה אמרו הנביא ישעיהו ע"ה בפסוק. אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדיו והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם. אמר כי אז בזמן הגאולה מהרה תגלה. תשמח הבתולה במחול ובסוד משחקים ותרבה כ"כ השמחה עד כי ימצאו אנשים יהיו הם יחדיו בחורים וזקנים שנשתתפו בכל אחד מהם שני הדברים בחרות וזקנה. שהזקנים עצמם הם יהיו בחורים בזמן א'. כי באמת ימלאו זקנה מרוב ימים. אבל יהיו יחדו גם בחורים. מחמת המחול ושחוק של מצוה אשר יעשו ברחובות ירושלים ואז יהפוך אבלם לששון. וכי תאמרו מי יבטיחנו יהיה הדבר כן כי אנחנו עתה סובלי צער הגלות והצרות. אבל איך נדע מה יהיה. על זה אמר ונחמתים אני אתן להם נחמה ושמחתים מיגונם. יהיו כר"ע ע"ה שאשמחם מתוך ומחמת היגון עצמו. שהיגון ממש יגרום להם שמחה ושחוק. כי בראותם נתקיים הרע כאשר נאמר ממש שעליו בא להם היגון זה יבטיחם שגם השמחה והטוב יהיו כן. כיון