בינה לעיתים חלק ב רעט

בגלותם שגם עליהם יעבור כוס העוני והעבדות. אמנם יש דבר אחר עיקרי שהוא דוקא נחשב אצלם לגלות אמתי מה שלא יצדק בזולתם. והוא כי היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח. ששאר האומות כיון שאין להם שום מניעה מצד הדת לאכול ולשתות כעין שוביהם וללבוש כמותם לפיכך לא ירגישו ולא יתפעלו כלום. יאכלו מה שירצו וישתו כרצונם וילבשו כמותם אבל ישראל אינם אוכלים כפי דתם ולא שותים ולא לובשים כמותם. וכשהם בתוכם אם יתערבו חלילה ויעשו כמעשיהם. ישימו אשם נפשם. ולכן היא לבדה ישבה בתוך הגוים ולא מצאה מנוח ומרגוע לנפשה. וזה רע מכל צרות שבעולם

ואולם נתעצמה אצלינו הנחמה האמתית והחזקה לכל זה הצער הגדול במה שבא במאמרנו בדברי ר"ע ע"ה. ודקדוקיו מבוארים הן בשנוי הלשון כי בפעם הראשונה אמר להם למה בכיתם והם אמרו בתשובתם לא נבכה פעמים בתחלתה ובסופה, ואלו בפעם הב' אמר להם למה אתם בוכים. והם לא אמרו למה לא נבכה אלא בתחלת תשובתם. ובראשונה לא אמר אלא לכך אני משחק ובב' הוסיף אף אני לכך משחק. כי גדולי ישראל כאלו ע"ה לא יוצאו מפיהם שום מלה אם לא בדקדוק עצום. וגם אריכות לשון זה התחילו הם בוכים שהיה מספיק לומר הם בכו וכו'. וכן בענין אמרו ואם יבטלו דברי אוריהו יבטלו דברי זכריהו וכו'. שהוא מאמר זר. ומה גם שכבר היה אפשר יתבטלו דברי אוריהו שהם לרעה אם יחזרו למוטב כדברי הנביא ירמיהו ע"ה לחנניא בן עזור. ומה הכונה בהביאו שני פסוקי זכריהו ע"ה זה אחר זה. עוד ישבו זקנים וגו' וכתיב בתריה ורחובות העיר ימלאו ילדים וגו'. ונאמר בזה כי אפילו האומות המתנגדות את ישראל ושונאים אותם. לא ערב אל לבם להכחיש במוחלט כל יעודי הנביאים ע"ה וכל הבטחותיהם הטובות הנאמרות מפיו יתברך. כי לא ישיב אחור דברו ולעולם הוא קיים במאמרו והכריחם כח האמת להודות עליהם. והאויב הגדול בלעם הרשע יוכיח שאמר לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה. ובכפל ושנוי איש ובן אדם. ירצה כי שם אדם הוא כולל המין האנושי בין איש בין אשה. כאמרו זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם. וכונתו כי לאשר היו כתות בעולם אשר נתפקרו בענין האלהות מהם היו אנשים ממש נולדים מאיש ואשה עשו עצמם אלהות כפרעה וחירם וחבריו. ומהם חשבו להתחכם יותר. ולנו בני ישראל אין לנו להאמין אלא בשמו יתברך יחיד ומיוחד וכי לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם כמו שאמר הנבל הבליעל בלעם הרשע מהם ובה בע"כ. כי חלילה לנו להאמין בשום אחד מאלו דבר בהיותי קורא שם ישראל. הנה אז לי אתה הסברות. כי הוא אינו איש כיתר האנשים בני איש ואשה. וגם אינו בן אדם בן מהמין האנושי נולד מאשה. או מאיש. כי אין לו שום התלות בענינים אלו רק הוא רוחניית פשוט וגמור קדמון אשר לא נתהוה מעולם מזולתו חלילה חלילה. ואם כן אין לצייר בו שום כזב או התנחמות בכל היוצא מפיו. אלא הוא אומר ועושה מדבר ומקיים

ואולם כי ראו המתנגדים שבהיות הדבר כן. כל יסוד בנינם נופל יען כל המון הנבואות או רובן המייעדות כמה וכמה טובות ונחמות לישראל עדיין לא נתקיימו ובהכרח עתידים להיות. חשבו מחשבות להפיל חומה נשגבה זו. ואם אינם מכחישים הדברים עצמם. הם מכחישים הכונה האמתית באמרם אחד משני ענינים. האחד כי כל אותם היעודים הטובים לא על ישראל יוצאי ירך אברהם יצחק ויעקב ע"ה נאמרו הסובלים הגלות. אלא על זולתם מהאומות, שהחליף את ישראל באומה אחרת. ולאותה האומה קורא בשם ישראל שסלק השם היקר הזה ממנו ונתנו להם. וכמה הרחיק חששא זו ממנו הוא יתברך ברחמיו ע"י נביאו ישעיה ע"ה בתחלת סימן מ"ג כשאמר. כי אמר ה' בוראך יעקב ויוצרך ישראל אל תירא כי גאלתיך קראתי בשמך לי אתה. הודיע בשמו יתברך שכך ובסגנון זה אמר מפיו הקדוש. לתת סימנים מובהקים למי תהיה הגאולה המיועדת. והוא כי אתה אשר בזמנים שונים נתנו לך ב' שמות שבהיותך בזמן הבריאה דהיינו בתחלתך כשנולדת שעדין לא החזקת בהשגת הצורה מצד השלמות אז נקראת יעקב. ואח"כ כשזכית שאשפיע לך הצורה האמתית מפני שלמותך. נקראת בשם ישראל. אבטיחך שלא תירא ולא תחת: היות הבטחתי על הגאולה מתקיימת בשום אחר זולתך. כי באמת גאלתיך אותך לבד אשר היית בעל שתי שמות אלו. וזה כי קראתי בשמך לי אתה. כשאני קורא סתם בשמך. שאומר איזה אתה הוא שלי והמכוון אצלי. ולא נכנס שום אחר במקומך להקרא כמוך

והענין השני הוא שיאמרו לו הונח שתהיינה הנבואות על ישראל אין הדברים כמשמעו גאולה ממש משעבודים והצלחות וטובות להשיבם כבראשונה. אבל הכל הוא דרך צורה ומשל. ובנין המקדש ירמוז למשכן של מעלה. והכל נאמר על הצלחת הנפש לעה"ב לאשר יזכה בשלמות. אבל ישראל יתמידו עולם ועד בגלותם וטלטולם מבלי שום גאולה להיות בני חורין בעה"ז חלילה וחס. והלא ראינו כי פשתה צרעת זו להבין דברי הנביא דרך צורה ורמז לא