בינה לעיתים חלק ב רעח

אבל סוף סוף לא נמנעו מלהרגיש כי זה להם קלון וחרפה. ולפי' לא ערב לבם לאמרו בקול רם בפרהסיא אלא בחשאי נגשו אל משה ללחוש זה באזניו שלא ישמעו אחרים. ולדעתי הכתוב קורא עליהם תגר כשאמר בפ' מסעי. זאת הארץ אשר תחנחלו אותה בגורל אשר צוה ה' לתת לט' המטות וחצי המטה כי לקחו מטה בני הראובני לבית אבותם ומטה בני הגדי לבית אבותם וחצי מטה מנשה לקחו נחלתם שני המטות וחצי המטה לקחו נחלתם מעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה. כי באה מלת לקחה ג"פ גם כפל אמרו שנית שני המטות וחצי המטה וגו'. והכל היה יוכל לומר בקוצר כי מטה בני הראובני ומטה בני הגדי וחצי מטה מנשה לקחו נחלתם וגם בא שנוי שאצל בני ראובני ובני גדי אמר לבית אבותם ולא אצל מטה מנשה

אמנם יאמר תדעו למה הקפדתי כל כך לומר בפרטות גדול ובדקדוק. כל גבולי הארץ של תשע המטות וחצי. מה שלא עשיתי לארץ סיחון ועוג. הלא הוא כי לא ראי אלו כראי אלו כי זאת הארץ אשר צויתי להנחיל בגורל. לא בחרו הם בה כפי תאות רצונם. אלא המתינו צווי ה' שצוה לתת אותה להם. והם לא לקחוה. אבל שני המטות וחצי הם מעצמם לקחו אותה ולא המתינו רצון וצווי ה' שהוא יתננה להם. ואפילו אלו לא הושוו יחד כי סוף סוף שני המטות כל שבט רצו לשבת יחד כלו מצומדים ומשותפים לבית האבות שלהם. אך מטה מנשה לא היה לבית אבותם. כי חציו לא רצה לשבת עם חציו. אלא חצי המטה לקחו נחלתם בעצמם נפרדים מבית אבותם. ולא היו כשני המטות. אמנם הצד השוה שהיה בהם. ששני המטות וחצי המטה גם יחד כלם בחרו וחזקו מעצמם בעבר הירדן בעבור תועלתם. אשר דודאי לא יערך איכות קדושתה עם הארץ אשר בחר בה הוא יתב'. ומכל האמור מודעה רבה לנו אנחנו סובלי הגלות הנמהר הזה. המורגש מהתחלת זמן בין המצרים עד היום הזה. כי לא יאות יהיה התפעלותנו על חסרון ההצלחות ותוקף הצרות אשר סבבונו. רק על אבדת הדברים השכליים והמדעיים המביאים אותנו אל השגת ההצלחה הנפשיית. כי ההרגש מהדברים הגשמיים. אינו אלא מחלושי השכל. ולא יכנס אלא בלב הנשים למעוט השכלתן. ואולי ע"ז אמר הנביא ירמיה ע"ה. כה אמר ה' התבוננו וקראו למקוננות ותבואנה ואל החכמות שלחו ותבאנה. ותמהרנה ותשאנה עלינו נהי ותרדנה עינינו דמעה ועפטפינו יזלו מים. כי קול נהי נשמע מציון איך שודדנו בושנו מאד כי עזבנו ארץ כי השליכו כו משכנותינו. לפי שהיו אנשי אותו הדור מתפעלים מאד ומרבים הצעקה על הצרות הבאות עליהם. ולא עשו שום רושם מהעיקר שהוא אבדת הדברים המשלימים נפשותם. ע"כ כאלו יתעורר מצד הבזיון והחרפה מפחיתות זה אמר הנביא ע"ה בשם ה'

מה לכם האנשים הזכרים להשמיע במרום קולכם בנהי ובכיה. לא תעשו אתם פועל זה אלא השתדלו שהנשים החלושות והרכות תעשינה אותו. ושלחו בעד המקוננות ואף לחכמות שבהן שתבאנה ה לישא קינה ונהי עלינו. ומקול דבריהן נתעורר אנחנו לבכות. אבל לא שאנחנו נעשה הנהי והקינה. ועתה באר הטעם למה ירצה יהיה נהי זה נעשה ע"י נשים ולא ע"י אנשים. והוא כי קול נהי נשמע מציון איך שודדנו. הנהי שנשמע מציון מכל העם היה איך שודדנו. שהיוצועקים מאד ומתפעלים מהדברים הטפלים והשפלים שהם הצרות הגופניות באמרם איך שודדנו שבאו עליהם שודדים ושדדו אותם הן בגוף הן בממון וכיוצא. ואמר ע"ז בושנו מאד כי עזבנו ארץ באמת ובאמונה אנו בושים ונכלמים עד מאד מנהי זו שהוא התפעלות על דברי' פחותים וגרועים. ועזבנו ההרגש והצער על דברים עיקרים שהם הארץ הקדושה שאבדנוה. דאוירא דא"י מחכים. והיא מקום השלמות. וחסרנו כמה מצות התלויות בה. וכן כי השליכו משכנותינו. הבתים המקודשים שהיו משכן לשכינה להשרות בתוכנו אשר משם נמשכה הצלחת הנפש לעולמי עד. כל הדברים האלו העצמיים עזבנום כאלו לא היו ולא עלו על זכרוננו. והנהי היה בלבד על כי שודדנו. אשר כל זה חרפה היא לנו וקלון. להיות מקלי המוח. ע"כ אמרתי יקראו הנשים לעשות נהי ובכי כזה. ובזה נבין מדרשם ז"ל באיכה רבתי. גלתה יהודה וא"ה אינם גולים אלא אע"פ שגולים אין גלותם גלות. א"ה שאוכלים מפתם ושותים מיינם אין גלותם גלות. אבל ישראל שאין אוכלים מפתם ואין שותים מיינם גלותם גלות. א"ה שהם הולכים באסקפטיות שלהם אין גלותם גלות אבל ישראל שהן הולכין יחפין גלותם גלות. לכך נאמר גלתה יהודה. ולפי שעורי מה שהניעם ז"ל לומר שהכתוב שולל שאר האומות הוא. כי התחיל לומר איכה ישבה בדד העיר רבתי עם. ונמשך בפ' האחר ואמר בכה תבכה בלילה וגו'. מבלי הזכיר מי הבוכה שסומך על הקודם שודאי על כ"י ידבר היושבת בארץ הקדושה. וא"כ למה הוצרך עתה לפרש ולומר גלתה יהודה מעוני וגו'. יאמר סתם גלתה מעוני ומרוב עבודה

וממילא היה מובן שאותה הבוכה הנזכרת היא גלתה. גם אות המ' מעיני ומרוב עבודה היא כבדה. ומלת היא מיותרת שיספיק לומר ישבה בגוים וכו'. ולפיכך פירשו שכונת הפסוק הוא לשלול ולומר דוקא יהודה היא הראויה לייחס אליה גלות ולא לזולתה מהאומות. כי הגלות שלה האמתי אשר התפעלה ממנו מאד הוא יותר קשה וכבד מהעוני ויותר מרוב עבידה אשר בענין זה של עוני ורוב עבודה. כבר תהיה משותפת עם שאר האומות