בינה לעיתים חלק ב רעז

וכבוד אתן לך וגו'. כי למה כאן בד"ה יחס נתינת העושר והכבוד אליו יתברך. כאמרו אתן לך. ואצל החכמה והמדע לא יחס הנתינה אל עצמו לומר נתתי או אתן לך. אלא אמר נתון לך כאלו הוא נתון לו מאליו כבר. ואלו במלכים הכל אמר ית' שהוא הנותן. הנה נתתי לך לב חכם ונבון וכו' וגם אשר לא שאלת נתתי לך וגו'. ויראה לי כי בב' המקומות נתכוון לדבר א'. ובא זה וגלה על זה והוא כי כבר למדונו ז"ל אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה. כאשר למדו מפסוק ובלב כל חכם לב נתתי חכמה. שנראה יצטרך להיות באדם שיעור מה מהחכמה. מוטבעת בו מעצמו. ואז יושפע ממנו ית' בחכמה יתירה ונוספת. ויראה כי על כונה זו אמר פרעה ליוסף הצדיק ע"ה. אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך ירצה מאחר שנתרצה הוא יתב' וחפץ להשפיע הוא לך כ"כ מהידיעה בשיעור הזה המופלג כאשר הוא מבואר משכל מליך כלם. הנה הוא פשוט שודאי אין נבון וחכם כמוך. מצד עצמך. שאלולא כן לא היה מודיע לך כל זה. ועתה שבקש שלמה מאת ה' יתן לו חכמה מופלגת כאשר יצטרך לשפוט העם העצום ההוא. השיבו יתברך יש מקום ליתן ולהשפיע בך חכמה רבה כאשר שאלת. כי בלי ספק יצדק היותי נותן חכמה למי שיש בו חכמה. כי כיון שכלכלת דבריך כ"כ בבינה והשכל. שידעת לבחור בשאלתך על בקשת החכמה ולא מההצלחת המדומות. זו הוראה מבוארת שהחכמה והמדע נתון לך. כבר הוא מוטבע בך מעצמך מדע שכלי. שאלמלא זה לא היית מבחין לשאול שאלה מצודקת ומעולה כזאת וא"כ ממילא נמשך שגם אני אתן לך חכמה. וגם מה שלא שאלת וגו'. ובמלכים ביאר הנמשך בהניח הקודם לפשוט שאמר יען שאלת את הדבר הזה ולא שאלת וגו'. כלומר כי בשאלה זאת גלית בפירוש ומשמע ממילא שיש בך מעצמך חכמה וידיעה טבעית. הנה א"כ נמשך מזה שעשיתי כדבריך שנתתי לך לב נבון וגו' שנתקיים בך בלב חכם לב נתתי חכמה. נמצא שהמלך החכם ע"ה. הודיע היותו מבעלי החכמה בבלתי החשיבו שום ענין מעניני העולם זולתי המדע וההשכל. לא כן עשו בני גד ובני ראובן אשר עליהם באו דבריהם במדרש בזה הסגנון

ומקנה רב זש"ה לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו, לב חכם לימינו זה משה. ולב כסיל לשמאלו אלו בני ראובן ובני גד שעשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר. שחבבו את ממונם יותר מן הנפשות שהם אומרים למשה גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו. אמר להם משה אינו כלום אלא עשו את העיקר עיקר תחלה בנו לכם ערים לטפכם ואח"כ וגדרות לצאנכם הוי לב חכם לימינו זה משה ולב כסיל לשמאלו אלו בני ראובן ובני גד. וראוי לדייק כי כפי הנראה כל דרשתם ז"ל היא בדברי השבטים האלו שאמרו למשה ע"ה גדרות צאן נבנה וגו'. וא"כ שם באותו פסוק היה להם ז"ל לעשות מאמר זה ומה שייכות יש לו אצל פסוק ומקנה רב וגו'. ומה טעם כפל עיקר טפל וטפל עיקר וכן בדברי משה אינו כלום עשו את העיקר עיקר שנראה כפל לבלי צורך. אמנם לדעתי הם ז"ל דקדקו בפ' ומקנה רב היה וגו'. למה הפסיק בין רב לעצום מאד ולא חברם יחד ויאמר מקנה רב ועצום מאד היה לבני ראובן וגו'. ואמרו שיובן זה עם פ' לב חכם לימינו. כי בלי ספק לא ידבר על מקום מצב הלב שודאי לא ישתנה בין החכם והכסיל ואות הלמ"ד במלת לימינו ולשמאלו לא היתה באה בדקדוק שהיל"ל בימינו בשמאלו. אבל הכונה היה כי כבר הושרשנו אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד. שאריכות הימים מיוחס אל הימין יען השלמות המיומן אינו נקנה אלא באמצעות החיים כי היום לעשותם. והעושר והכבוד אל השמאל כי אין בו צורך עצמי להשגת האושר. ואמר כי האיש החכם לבו ומחשבתו ופנייתו תמיד אל הדבר שהוא ימין אליו לצורך שלמותו. לשמור דרך עץ החיים. והכסיל לבו ופנייתו אל השמאל. הממון והעושר. כי אליו ישים כל השתדלותו

והנה כ"ז יתכן בויכוח בני ראובן ובני גד עם משה. שתים רעות עשו. במה שבקשו אותם הערים אשר בעבר הירדן הא' שרצו לעשות השתדלות אנושי לשמירת ממונם. כאלו הוא דבר ראוי לעשות ממנו חשיבות. מה שאינו מן הנאות להחשיבו לכלום ולא לעשות שום השתדלות עליו והב' שאף אם ירצו לעשות לו משמרת למשמרת לא היה להם להחשיבו יותר מהנפשות ולהקדימו להם. וזה הוא שעשו את העיקר טפל. בניהם שהם העיקר עשאוה טפל שהזכירום באחרונה. והיה להם לעשותם עיקר ולהזכירם תחלה. וגם עשו עיקר וחשיבות מהטפל. הוא הממון השמאלי ולא היה להם להחשיבו כלל ולעשות שום זכר ממנו. עד שהוכיחם משה ע"ה ואמר להם אינו כלום כלומר כל עיקר לא היה לכם לזכור הממון אפי' באחרונה כי אינה כלום בשום צד. אלא אם עכ"פ תרצו להשתדל עליו לפחות עשו את העיקר עיקר והחשיבו לראש וראשון מה שהוא עיקר שהן הנפשות. ותחלה בנו לכם ערים לטפכם וגו'. הוא שהכתוב מקנטרן ומגיד מראשית אחרית כונתם ופנייתם באמרו ומקנה רב וגו'. רצונו הנה היה המקנה רב וגדול הערך והחשיבות אצל בני ראובן ובני גד. כאשר יתבאר לפנינו מדבריהם. והסבה להיותו עצום מאד כי בראותם הפלגת עשרם שהרבו נכסים ירבו דאגה וחששה לאבדם. וזה גנאי גדול להם. אולי כי לזה אמר ויגשו אליו וגו'. כי הן אמת שיצרם תקפם להשתדל על ממונם כי היה לבם בהול עליו