בינה לעיתים חלק ב רעו

ומונע ההכאה. כן התשובה תספיק על כל העבירות ומצינו להם ז"ל בשוחר טוב אמרו. לדוד משכיל אשרי נשוי פשע. זש"ה אורח חיים למעלה למשכיל מי שהוא מסתכל למעלה מה כתיב עליו ארח חיים למעלה למשכיל. בניו של קרח שנסתכלו למעלה נמלטו וכן הוא אומר הביטו אליו ונהרו. ואביהם שלא נסתכל למעלה לא נמלט שנא' וירדו הם וכל אשר להם. וכן בדוד שנסתכל למעלה נמלט שנאמר לדוד משכיל. וכן אתה מוצא בנבוכדנצר שנאמר עיני לשמיא נטלית. מה אם הרשעים שהם חייבים להקב"ה כשמסתכלין למעלה הקב"ה מוחל להם. לישראל שהם בני אברהם יצחק ויעקב אם מסתכלין עאכ"ו. וכונת הסתכלות זה למעלה יראה לי כי המחבב דברי העוה"ז התחתון ועושה עיקר ממנו. יפול ברשת הפחיתות ויסתבך בעונות. כי אין מגמת פניו אלא השגת חמודותיו באלו הדברים השפלים החמריים כלים ואובדים. אבל מי שיעמיק בשכלו להתבונן למעלה לחשוב שאין החיים האלה של מטה בעוה"ז החיים האמתיים אבל עיקר החיים העצמיים הוא למעלה ואליהם צריך שיהיו כל פניות שהוא פונה. אז ודאי בידעו נאמנה שלא יוכל להשיגם אם לא בהרחיק עצמו מאלו הפחיתיות בלי ספק יבדל מהם הבדלה מוחלטת. וזהו ארח חיים למעלה למשכיל. ירצה לאיש המשכיל והנבון מושג אצלו והוא יודע כי הארח האמתי של החיים הנה הוא למעלה בעולם העליון. ולא למטה כאן בזה העולם התחתון. ויעשה הסתכלות זה למען סור משאול מטה כדי שיסור וינצל מעונש השאול של המטה. הבא ונמשך מחמת המטה מהדבק בשפלות ובתחתונות זה העולם. והוכיח כי הסתכלות זה מציל מכל גופי העבירות החמורות אשר בפחיתיותם מוציאים את האדם מן העולם שביארם ר' אלעזר הקפר ע"ה באמרו הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם. ועל הקנאה אמר בניו של קרח שנסתכלו למעלה נמלטו כי כל עצם חטאתו של קרח וכל עדתו היה אש הקנאה הבוערת בלבם ממה שראתה חכמתו יתברך להגדיל במעלת משה ואהרן ע"ה כפי זכיותיהם. כדברי המשורר ע"ה ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש ה'. ועל התאוה אמר וכן בדוד שנסתכל למעלה נמלט. כי חטא דוד ע"ה אשר עליו נצטער כל ימיו בתשובתו. היה מהתאוה בעון בת שבע. ואליו רמז באמרו

ה' נגדך כל תאותי ואנחתי ממך לא נסתרה. כאלו יאמר מודה אני ומכיר כי כל תאותי הבאה מהנפש המתאוה. היא נגד רצונך יתברך בהיותי מתאוה ביצרי מה שלא ישר בעיניך. אכן גם אתה ה' רואה מקביל לזה ואין נסתר מנגד עיניך תוקף אנחתי וצערי על זה. כי נחמתי על אשר עשיתי ותמיד אני נאנח על התאוה הזאת להיותי מסתכל למעלה. ועל הכבוד אמר וכן אתה מוצא בנ"נ שנאמר עיני לשמיא נטלת. כי מה שנטרד וגורש מבני אדם. היה מפני גאותו ורום לבו בהתפארות מהפלגת הכבוד עני מלכא ואמר הלא דא היא בבל רבתא די אנא בניתה לבית מלכו בתקף חסני וליקר הדרי. שהיה משתבח ומתרומם בעבור היקר והדרת הכבוד שלו ולפיכך עוד מלתא בפום מלכא. נגזר עליו לאידך גיסא להשפיל רום גאותו ביקר בל ילין. ויהיה בזוי מאד כחיות השדה, עד שאח"כ נסתכל למעלה ונשא עיניו לשמים. כי ראה היות עיקר הכבוד והגדולה במקום העליון ואז חזר לכבודו הראשון כאמרו וליקר מלכותי הדרי וזיוי יתוב עלי וגו'. ויצא לנו מכאן היות ההסתכלות למעלה שהוא עצם התשובה. ארוכה ומרפא לכללות כל תחלואי הנפש. על כן אמרתי הדברים האלה באחרית הימים ושבת. כי לאשר כל הדברים האלה מהצרות והרעות אשר מצאונו באחרית הימים. נמצאו והיו מחמת כמה סבות מחבילות חבילות של עבירות נלך נא אל הצרי הכולל היא התשובה. לכו ונשובה אל ה' למען ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון: דרוש שני לשבת נחמו הראת לדעת כי ה' הוא האלהים

מדרש איכה על הר ציון ששמם וכבר היה ד' אלעזר בן עזריה ור"ג ורבי יהושע ור' עקיבא נכנסין לרומי ושמעו קול המונה של רומי מפיטיליינוש ק"כ מיל התחילו הם בוכים ור' עקיבא מצחק וכו'

איש המעולה אשר לבבו פונה אל רום ההצלחה העליונה. יבחן גודל שלמותו. באשר לא ישים לב ולא יתפעל כלל מהדברים הזמניים. ורק אל המושכלות והדברים העיונים המביאים אל השלמות. הנצחי. הוא נושא את נפשו. כי בזה יורה היותו מבעלי השכל והחכמה ולא מהכת ההמוני. ויספיק לנו לקיום ואשור האמת הזאת מה שראינו בחכם שבחכמים שהמע"ה אשר בהנתן לו מאתו יתברך רשות מוחלט בהרחבה יתרה לשאול מה שירצה. לא בקש כי אם לב שומע לשפוט ולהבין וגו'. ובאה לו התשובה מאת ה'. יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך ימים רבים וגו'. הנה עשיתי כדבריך הנה נתתי לך לב חכם ונבון וכו'. ויש בזה דקדוק מהשנוי שבא בתשובתו ית' בד"ה שאמר יען היתה זאת עם לבבך וגו' החכמה והמדע נתון לך ועושר