בינה לעיתים חלק ב רעג

כי הוא ית' יתן לכל אחד ממון אחר כמו שירצה אבל בבנים שכבר נגזר לכל אחד כמה יהיו לו כפי מספר הנפשות שהיו נבראות. אם יתן לאחד בנים יותר מאשר נפלו לו בחלקו בתחלת גזרתו ית'. א"כ יבא ליקח משל אחרים. שהרי הסכים ית' שלא לבראת עוד נפשות חדשות. ע"כ אמר כי הוסיף ה' למשנה דוקא מה שהוא לאיוב. שיהיה שלו משל עצמו מבלי שיגע בחלק זולתו. וזה לא יצדק כ"א בענין הממונות כגון בב"ח. משא"כ בבנים. כי אין מקום להיות לו בנים אחרים ממה שהגיעו מתחלה לחלקו כי היה נוטל משל אחרים אבל מה שהטיב עמו הוא ית' כי הבנים והבנות עצמם שנולדו לו בראשונה החזירם לו ע"י הדרך הנודע בגלגול וזה הוא ויהיו לו שבעה בנים וגו' כי לא נולדו לו עתה כאשר בראשונה. כי שם נולד יתכן על תחלת התחדשות הרכבת הנפש עם הגוף ע"י הולדת האב והאם. אבל אלו לא נולדו לו עתה אלא היו לו כאלו בהוייתן היו כאשר בתחלה. אך כל שאר הטובות נתנו לו למשנה כדרכו ית' וכסדר הזה הוא עושה לסובלי הגלות לתת להם בכפלים הצלחות ונחמות מאשר עברו עליהם צרות רבות ורעו' כאשר ייעד ע"י נביאו זכריהו ע"ה באמרו

שובו לבצרון אסירי התקוה גם היום מגיד משנה אשיב לך. ואחשוב שאמרו גם היום הוא דבק עם אסירי התקוה. והכונה לפי שעורי לדבר על לב בני הגלות הזה אשר ארכו ימיו כל כך. כי בגליות הקודמים אינו מהתימא מה שהיו ישראל חזקים וקיימים בתקותם ותוחלתם. כי מעולם לא הגיעו לשעור גדול מכמה וכמה מאות מהשנים. וכ"ש שלא עברו סך האלף. אמנם בגלות המר הזה אשר רבו בו המאות וחלפו למו ממספר האלף. הוא דבר גדול שעדין הם מחזיקים בתומת התקוה בכל תוקף ואינם נרפים ממנה מבלי יצמח יאוש בלבותם. בהיות זאת העצומה שבטענות אצל המתנגדים שמקניטין לנו מאורך הגלות כנודע וע"כ אמר כמדבר עם הדור האחרון הזוכים לגאולה בבא עת לחננה אחרי אשר רבו השנים שעברו שובו לבצרון אתם אבירי לב וחזקי האמונ' אשר אתם אסירי התקו' גם היום. שגם היום הזה בהיות אחרי רבוי השנים מזמן וזמנים שעברו. עדיין אתם אסורים ומקושרי' בעבותות אהבה מהתקוה. ואינכם יוצאים ממנה כלל אלא אתם מקוים ומצפים בבטחון חזק בהיותכם נשענים עלי מבלי פנות לשום דבר אחר. הלא בזה זכותכם רב ויספיק לכם מאד. אפילו לא יהיה בידכם זכות אחר. וכדבריהם ז"ל אי ביד ישראל אלא הקווי וכו'. ולכן הנה שכרכם אתכם לנחמכם בכפלים. ואשיב לכם גמול במי שיגיד מהצלחותיכם ושפע טובותיכם משנה פי שנים. למען תשמעו ושש לבכם. הנה כי כן קדמונינו הקדושים ע"ה יצאו בעקבותיו ית' בענין ההפטרות להרבות במדה טובה כפלים ממדת פורענות. לאשר מיום תענית י"ז בתמוז עד יום התענית המר ט"ב שהוא זמן בין המצרים. הלא מההכרח להפטיר תלתא דפורענותא כפי מספר השבתות. לכך התקינו אחרי כן להכפיל להם ההפטרות של נחמה שתים על כל אחת של פורענות ולבסוף אחר כלן הפטרה בשם כנסת ישראל שמקבלת תנחומין בשמחה ובטוב לבב. ואולם לא באו הדברים מכוונים בלבד אל יחס המספר שש לטובה כנגד שלש לרעה אבל היה בהם ג"כ התייחסות עצמי מצד הענינים ונושאי הנבואות. נחמות שייכות כנגד מהות ואיכות מה שנא' לפורענות. כי בהפטרת דברי הראשונה באו בה ב' ענינים להכאיב לב ישראל. הא' דרך כלל מה שהתחיל דברי ירמיהו וגו' אשר מובנם המוסכם הוא דברי קנטורין ותוכחות ויעודי רעה. כי ע"כ היה הוא ע"ה מסרב מהתנבאות כאלה. וכנגד זה באה הפטרת נחמו שאדרבא מצוה אל הנביאים ינחמו וידברו על לב ירושלים דברים טובים דברים נחומים. והב' דרך פרט שאמר ראה הפקדתיך היום הזה על הגוים ועל הממלכות לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס לבנות ולנטוע. שהפקידו על ההריסה והנתיצה אשר בכלל הגוים יכנסו ג"כ ישראל להרוס ולנתוץ ערי ישובן שישארו חרבה ושממה. ובמה שאמר לבנות ולנטוע בלי וי"ו כמו באחרים. אני אומר במה שהתחיל הפסוק ראה הפקדתיך וגו'. כי מה ראיה היא זו. אלא שירמיהו ע"ה בקש התנצלות לבלתי לכת בשליחות זה של אלו הנבואות באמרו היותו נער ולא יתכן להוכיח בכמו אלו הענינים אלא מי שהוא זקן בא בימים. ע"ז השיבו ית' שאין הדבר כן. אל תאמר נער אנכי. אינך חשוב בערך נער. אלא אתה כזקן מופלג כבן שבעים שנה. וזה לך האות וראיה מכרחת שאני מחזיקך לזקן ולא לנער. כי הלא תראה שהפקדתיך וגו'. כי כבר נודע התחלפות שבין זקנים לנערים. שבנין נערים סתירה וסתירת זקנים בנין. ואני הפקדתיך היום הזה מעתה ומעכשיו. ולא לאחר זמן לעת זקנותך ממש. אלא היום הזה מניתיך על ההריסה והנתיצה. וזה למען ההריסה עצמה תהיה לבנות ולנטוע. וזה לא ימצא אלא בזקנים בלבד. שהריסתן בנין משא"כ בנערים שהוא להפך וא"כ מזה ראה תראה בבירור שאין לך לומר נער אנכי. אלא זקן מלא ימים ואיך שיהיה עצמות הנבואה הוא יעוד ההריסה והנתיצה בחרבן ושממה וכנגד זה באה הפטרה ותאמר ציון שמתרעמת העיר השוממה מפני שעזבה הוא ית' ושכחה כי עיר ההרס יאמר לה והרי היא שוממה וחרבה ומשיב ה' ית' שלא ישכחנה נצח ויתקן עוותתה בהריסה זו. כי מהרו בניך מהרסיך ומחריביך ממך יצאו ולא יהיה בך עוד מהרסין ומחריבין אלא אדרבא חרבותיך ושממותיך וארץ הריסתך עתה תצרי מיושב וגו' וחתם כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וגו'. ובהפטרת שמעו השניה הוכיחם על התרחקם ממנו ית' מבלי