בינה לעיתים חלק ב רסה

כמאמר התנא ע"ה משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים וכו' וכן תמיד היו מוסרים ליחיד שבדור. וז"ש מאסו את תורת ה' היא תורה שבכתב כי תמיד אנו לומדים אותה ממנו יתב' כיון שאנו קוראים אותה מתוך ספרו. ואת אמרת קדוש ישראל נאצו זו תורה שבע"פ. הוא ממש מה שנאמר מפי מי שהוא קדוש בישראל כי מפיו אנו חיים בתורה שבע"פ שאומר בפיו לאיש אחר וכן איש מפי איש. וא"ר יודן כי עם היות הם באו במדרגה זו הנשחתת והתחתונה של מאיסה ונאצה בתורה שהוא באמת המצב היותר גרוע שאפשר. כאומר אם מאיסה היא לית סבר. הנה ירמיה לא המתין לקונן עליהם עד בואם למדה זו. אלא אפילו בראשית רעתם מיד שהשליכו ד"ת לארץ שהיא תחלת פריקת עול מעליהם אבל עדין לא באו לידי מאיסה הנה מאז ומאותה שעה התחיל לקונן עליהם איכה. כי אפילו על ההשלכה בארץ בלבד שהוא כמי שיש לו משאוי ומשליכה ממנו נתחייבו בפורענות ובעודם בשלותם נדונים כאבודים. וכ"ש על המאיסה. והוא אומרו איכה ישבה בדד העיר רבתי עם וגו'. ירצה לפי האמור איכה אפשר שהיתה בדד חרבה ושממה העיר בהיותה רבתי עם. כי עם היות בה רבוי עם הרי היא נחשבת כחרבה ובודדת כיון שעתידה ליחרב מחמת העונות כל העומד ליגזז כגזוז דמי. ועל החייב מיתה אמר רחמנא יומת המת. כן זו מעתה ומעכשו היא יושבת בדד. והיתה כאלמנה עם היותה רבתי עם. ובאר עתה מה הוא העון הגדול כל כך שיגרום כל זה כמשיב על שאלת איכה. ואמר רבתי בגוים שרתי במדינות היתה למס. ירצה כי במה שהיא רבתי בגוים דהיינו רבתי בדעות כדפירשו ז"ל שע"י חכמת התורה שבישראל אומרים העמים רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. והדבר אשר היה עושה אותה שרתי במדינות. שהוא על תורה שבע"פ כדבריהם ז"ל על פסוק אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו וכו' יעויין במקומו. הלא בכל זה היתה למס. ירצה היא היתה מקבלת כל זה למס ועול כבד עם שבקשה לפרוק עולה מעל צוארה. שהוא ממש השלכת התורה לארץ לפיכך הנני מתחיל מעתה לקונן איכה. ואנו מתנחמים כי סוף סוף מים רבים לא יוכלו לכבות אהבתו יתברך ממנו. והיא שרירא וקיימת כיתד אשר לא תמוט לעולם להיותה אהבה אמתית ועצמית ולא מקרית חלילה. ובא המופת על זה בכל הוראותיו ע"פ דברי מאמרנו אשר ראוי לדעת כונת שלשת הדמויים האלה ולייחסם בכתוב. וידויק למה בב' החלוקות הראשונות אמר מה הככבים הללו. ובשלישית אמר מה שנדרים שליטים וכו'. ולא אמר מנת הללו

אמנם נודע כי יתחלף הדבר אשר הוא עצמי מאשר היא מקרי וע"צ ההזדמן. בג' ענינים. הא' במהותו בהיותו שומר סדר נאות ויחס נכון בחלקיו שלא נפל בהם הבלבול והמבוכה זה מורה שנעשה ברצון והשכלה והיותו בעצם ולא במקרה. הב' ברבוי כי המקרה וההזדמן לא יפול על הרוב. אלא על המעט וקצת דברים. משא"כ מה שנעשה בעצם וראשונה כי יתרבה עד מאד. הג' בהתמדה ואורך הזמן שזה יורה על העצמית מה שהמקרה לא יתמיד

ועתה ראה כי אהבתו ית' לעמו ישראל. היא בלי ספק עצמית ולא מקרית במה שחוברה לה שלשת התנאים האלו. בדמיון הככבים. ועל טוב הסדר אמר מה הככבים האלו מעלות ע"ג מעלות כך הם ישראל. לא בא ענינים מבולבל. אבל חפץ ית' יהיו מודרגים מעלות מעלות. אם בכהנים לויים וישראלים וכמה מעלות טובות אחרות. ומדרגות יש בהם מינייהו מלכי מינייהו אפרכי וכו'. ועל הרבוי אמר מה הככבים הללו אין להם חקר ולא מנין כך ישראל וכו'. כי קיים אהבתו לאבותינו הקדושים ע"ה להרבות זרעם כעפרות תבל. ועל ההתמדה אמר מה הככבים שליטים מסוף העולם ועד סופו כך ישראל וכו' כי הן אמת שמים כעשן נמלחו. ואלו הככבים הנראים עתה עתידים ליבטל. אבל מ"מ כבר הבטיח ית' ואמר כאשר השמים החדשים וגו' כן יעמוד זרעכם ושמכם. כי יהיו שמים חדשים שיתמידו. וממילא יהיו בהם ככבים שיעמדו לעולם ושכן יעמוד שם ישראל וזרעם לעולם ע"כ אמר מה הככבים בסתם. ולא אמר הללו. אבל בלי ספק אצל הככבים שייך לומר בהם השליטה מסוף העולם ועד סופו. דהיינו מתחלת הבריאה עד סוף זמן העולם. שלעולם לא יחסרו הככבים ברקיע או אלו או אחרים במקומם. כך ישראל תהיה בהם ההתמדה והקיום. וכאן לא אמר כן ישראל שליטים מסוף העולם ועד סופו. כמו בחלוקות האחרות כך ישראל מעלות. כך ישראל אין להם חקר. יען בענין זה אין הדבר במוחלט כמו בככבים אשר שלטנותם התחילה מתחלת בריאת העולם. ומתמדת עד סופו וקצו. אבל שלטנות ישראל. אמת הוא שתהיה עד סוף העולם ותכליתו. אבל לא התחילה מתחלת הבריאה. ולפיכך סתם הענין ואמר כך ישראל שדומים להם במה ששייך לזה. והכתוב מספרן אחת לאחת. כי לענין המעלות והמדרגות אמר ה' אלהיכם הרבה אתכם דהיינו שעשה אתכם רבי הערך וגדולי המעלה. ולענין הרבוי במנין אמר והנכם היום כככבי השמים לרוב. באר שבחלק זה מדמה אותם לככבים לענין רבוי המנין והפלגת המספר. ולענין ההתמדה אמר ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים. וכ"ת האיך אתה