בינה לעיתים חלק ב רס

הכתם הטוב וגו'. בני ציון היקרים וגו'. ביאר מעמד שלשתן הגורמים שממון למסתכל בהם. ועל תוקף הרעה מצד עצמה אמר

איכה יועם זהב. ופרט העצומות שבצרות מחרבן הבית המקודש. כאשר אמרנו ישונא הכתם הטוב תשתפכנה אבני קדש וגו'. ועל איכות המקבלים בני ציון היקרים המסולאים בפז. כי הורו יקרותן וחסידותם בהיותם מסולאים בפז. כי הטבע המורגל אצל האנשים על הרוב הוא שבהתרבות זהבן ועשרן. מאבדים המעלות המדותיות ושלמות הפעולות. כי הזהב שלהם יסיר את לבבם ויטם להמשך אחר המוחשות ותענוגות העולם והבליו. אמנם אלו היו מסולאים בפז. כי הזהב אצלם אדרבה היה גורם להם שיתעלו יותר במדרגה לא תסולה גדולתם. ולא הועיל זה להם. כי בהדי הוצא לקי כרבא ונדונו לחובה עם הרבים הרעים דסוגהון בישין. וגרמו שלא הסתכל ית' בטובים שבהם. ועל הפועל ית'. להיותו הצד המורגש יותר. אמר איכה נחשבו לנבלי חרש מעשה ידי יוצר. איך אפשר שיושפלו כ"כ עד שיהיו נחשבים ומוחזקים לנבזים ושפלים כנבלים. כלומר שהושוו עם הרשעים שהם נבלי חרש ונדונו עמהם. והחשיבו הגרוע והשפל הזה. יהיה מעשה ידי היוצר ית' ובורא את הכל כי הוא בידו ובדינו הצדק השפילם עד עפר. ואולם הנביא ישעיהו ע"ה בהפטרתנו הסב פני התמיהה מצד הפועל באופן אחר באמרו

איכה היתה לזונה קריה נאמנה וגו'. אשר אות, הלמ"ד במלת לזונה אינה מתיישבת היטב ויותר היה נכון שיאמר איכה היתה זונה. אכן יתפלא כי אלו היתה מסורה ביד אשה כבודה בת מלך ומיוחסת. היתה סובלת ההשתעבדות אליה כי אינה נכנסת בחשש פגם כבוד וסוף סוף אין הבזיון כ"כ מעמק השפלות והירידה לאשר הוא תחת יד אדון מעולה וגדול המדרגה. אך מה שנותן תמהון גדול איך נתנה ונמסרה לזונה קריה שהיתה נאמנה. אשר כזו מהבזיון והשפלות מופלג שתהא בתולה צנועה ונכבדת נתונה לאשה זונה פרוצה ונצורת לב. נמסרה בידה תחת שולטנותה לבשת וגם לחרפה עלבון זה לא תוכל שאת. והכונה על שנתנה ביד אומה אחרת ההיא שעליה נאמר קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד ומה גם בהיותם מאז ומקדם אויבים ושונאים לה ומבקשים רעתם. כי בזה נתוסף צערה כאמרו היו צריה לראש אויביה שלו כי ה' הוגה על רוב פשעיה. באופן כי מכל הג' צדדים גדול כים שברנו. מקביל ונמדד כנגד חומר עונותינו אשר כבדו מאד מהג' צדדים עצמם כדברינו הראשונים. ואת הכל כללו ז"ל במדרש רבה באמרם. חטאו בכפלים שנ' חטא חטאה ירושלים. ולקו בכפלים שנאמר כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה. ומתנחמים בכפלים שנאמר נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם. והכונה מבוארת לקבץ כל האמור. כי החטא היה כפול מלבד עצמותו. מבחינת היותה היא החוטאת. וזה הוא חטא חטאה ירושלים כדפירשנו לעיל. גם המלקות הוכפל נוסף על מהותו. להיותו מאת ה' כדבר האמור. גם הנחמה תהיה כפולה להיותה על ידו ית' עצמו. וזה נחמו נחמו בכפלים. וזה כי יאמר אלהיכם עצמו הנחמה ולא ע"י ב"ו. ואמנם במאמרנו בארו יותר בשלמות עוצם הנחמה והגדלת השמחה בשוב ה' את שבותנו. כי נשיש ונגיל בכפלים בראות טובות מופלגות מהג' צדדים עצמם. כי על איכות הטובות בגופן עתיד הקב"ה להפוך ט' באב לששון ולשמחה וכו'. ועל הפועל ית' ולבנות הוא עצמו וגו' ועל המקבל ולקבץ גליות ישראל. כי יקיים בנו דברי הנושא רב לכם שבת בהר הזה. כבר יספיק לכם אורך ישיבתכם בהר המסוכן הזה הגלות המר. ודי לכם כמה מאות מהשנים אשר הבית הגדול והקדוש נעש' הר בחרבנו. אך בתנאי שאתם גם אתם יהיה רב לכם ויספיק מה שעד עתה ישבתם בהר הגבוה ותלול הזה הוא יצרכם הרע אשר אתם זונים אחריו. רק פנו אלי והושעו שובו אלי ואשובה אליכם ותהי זאת נחמתכם: דרוש שני לשבת איכה יוסף עליכם ככם אלף פעמים

מדרש רבה ה' אלהיכם הרכה אתכם וגו' למה ברך אותם כככבים מה הככבים הללו מעלות על גבי מעלות כך הס ישראל מעלות ע"ג מעלות מה הככבים הללו אין להם חקר ולא מנין כך ישראל אין להם חקר ולא מנין מה הכוכבים שליטין מסוף העולם ועד סופו כך ישראל. אמרו לפניו רבש"ע למה לא משלת את בניך כחמה וכלבנה שהם גדולים מכוכבים. א"ל הקב"ה חייך חמה ולבנה יש להם בושה לע"ל מנין דכתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו' אבל הככבים אין להם בושה לעולם מנין שכן כתוב וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני ה' אלהיכם ואין עוד וגו'

כאשר נסתכל בפשעי בני האדם נגד בוראם יתב' נמצא כי היותר עצום שבחטאיהם ואשר כב"י הוא יותר נוגע בכבודו. הוא כפירת החטא והכחשת העון לומר זך אני בלי פשע. וזה כי להיותו ית' מקור הצדק ושרש המשפט האמתי יחייב דינו עכ"פ להעניש החוטא ע"פ מדותיו וגמולו ישלים לו ביסורין מתיחסים אל עונותיו. ואם הוא יחזיק עצמו לצדיק וטהור ידים ויפרסם תומתו כי לא ימצאו לו עון אשר חטא. ימשך מזה לחשוד