בינה לעיתים חלק ב רנה

מהמדינים אלא מאת כלומר נקום נקמתם ממה שהיו אתם עמם נטפלים אל המדינים. ובאמת כסתה כלימה פני כל המסתכל בענין המתועב הזה אשר הוא בלי ספק הריסת כל שרש קדושת ישראל באות ברית החתום בבשרנו. כי בו נפלינו בסימן מובהק מכל עם אשר על פני האדמה. וצדקו מאד ז"ל במה שאמרו במדרש רבה. נשיא בית אב לשמעוני שכל הפוגם את עצמו פוגם את משפחתו עמו. זמרי בן סלוא הכתוב מתמיה עליו פורץ גדר ישכנו נחש. אביו קנא אל הזנות תחלה ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי. וזה פורץ גדר שגדר אביו. ויש לדייק למה דרש תחלה נשיא בית אב ואח"כ זמרי בן סלוא הקודם בכתוב. ועוד שאמרו בן סלוא אין בו תמיהה מאביו אלא מהשמעוני ששמעון היה שקינא על הזנות. וא"כ איך הכניס בין הדבקים זמרי בן סלוא. גם מלת עמו נראית מיותרת. ואולי הם ז"ל ראו כי אצל כזבי אמר כזבי בת צור ראש אומות וגו' שראש אומות חוזר אל צור אבי כזבי. ולפ"ז היה מקום לטעות ולפרש ג"כ בזמרי בן סלוא נשיא בית אב אב לשמעוני שנשיא בית אב חוזר אל סלוא אבי זמרי, וזה אינו כי נודע היות זמרי הנשיא וא"כ להוציא מזה הטעות. היה נכון שיאמר הכתוב נשיא בית אב לשמעוני זמרי בן סלוא. וכבר ראית תשובת הרשב"א ז"ל שהביא הרב ז"ל בב"י סימן מ"ט על שטר שכתוב בו שמעון בן יוסף נ"ר אי נ"ר קאי ליוסף או לשמעון ע"ש. לכן פירשו כי כבר קבלנו היות שם זמרי בן סלוא נאמר עליו לגנאי כי שמו העצמי הוא שלומיאל בן צורי שדי ועכשו ירצה הכתוב להודיענו כי הפוגם את עצמו באיזה מין פגם הוא גורם שגם את משפחתו יהי פוגם עמו ממש שיתייחס למשפחה אותו הפגם עצמו שיש לו באופן שיהיה עמו. עם היות המשפחה רחוקה מאותו הפגם. תדע שהכתוב אומר זמרי בן סלוא. ופירושו זמרי שנעשה כביצים מוזרות הוא בן סלוא בן שסלא והעוה והפך ממש מה שהיה נשיא בית אב לשמעוני. כי מה שנתפאר שמעון בגדר וקנאת הזנות זה פרץ אותו וסלהו. באופן שפגם משפחתו עמו. שידבק בה הפגם שלו עצמו שנזכרה ונתייחסה בענין זנות מה שהוא ממש להפך. והתבונן כמה גדול כח זוהמת העון הנמאס הזה. כי אפילו הרועה הנאמן ע"ה אשר תמיד עמד בפרץ להשיב חמתו יתב' בתפלתו כפעם בפעם. כאן נתרשלו ידיו ולא מצא מקום להתפלל עליהם. כי ראה לא תועיל תפלה בעברה חמורה כזו והוא ית' רחוק מלקבל אותה. וכמה נתאמת זה בצרותינו אשר עליה אנו מתאוננים בין המצרים האלו. כי כבר גלה יתברך אזן הנביא ירמיהו ע"ה לא תקובל תפלתו בעבור זה העון המר והנמהר באמרו סי' י"א. ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רגה ותפלה כי אינני שומע בעת קראם אלי בעת רעתם מה לידידי בביתי וגו' עשותם המזימתה הרבים ובשר קודש יעברו מעליך וגו'. וראוי לדעת תאר זה של ידידי. והם זכרונם לברכה דרשוהו על אברהם עליו השלום וגם לשון זה של רנה ותפלה מה הוא. ואני אומר עם שאינו מדרכי להכנס במופלא ממני כי לא זכיתי לסודות האמת. מ"מ זה הדבר מורגל בהרבה מהאחרונים ז"ל מה שכתוב בספר הזוהר שנפש ירמיהו ע"ה היא נפש שלמה ע"ה כי רצה ית' יראה בעיניו חרבן ביתו אשר הוא בנה. ועתה אומר כי הוא ע"ה נקרא שלמה מפי אביו. ושם נאמר ששלח ה' אליו נתן הנביא וקרא שמו ידידיה וכשכלה בנין הבית סדר כל אותה התפלה הארוכה. ועיקר בקשתו היתה ופנית אל תפלת עבדך לשמוע אל הרנה ואל התפלה אשר עבדך מתפלל להיות עיניך פקוחות אל הבית הזה. ולפ"ז יאמר ה' לירמיהו ע"ה אתה עם היות בזמן שבנית הבית התחננת לפני אהיה שומע הרנה והתפלה אשר תתפלל ובפרט להיות עיני אל הבית הזה לשמרו ולקי מו. אתה עצמך הזהר והשמר שלא תתפלל בעדם רנה ותפלה כאשר בקשת אז לשמוע אל הרנה ואל התפלה כי אינני שומע כלל. וכי תאמר איך לא אתפלל אני על הבית אשר בניתי. אשר להיותו פעל ידי ובהשתדלותי הוא כשלי. ע"ז אמר ה' מה לידידי בביתי. אתה אשר שמך ידידיה. כי אני קראתיך בשם זה. מה לך בבית אשר באמת שלי היא ולא שלך. עם היות שאתה בנית אותו. כי הנך כאומן ופועל. דע שאין מקום לקבל התפלה. יען נמצא בידם עון הזמה והזמה היותה רעה שאפשר היא אותה אשר בשר קדש העבירו בה מעליהם דהיינו בעלו בת אל נכר ומכל מקום סיים בדברי נחמה ואמר דע כי אין גזרתי זאת גזרה אכזריה קשה ומרה מחרבן הבית כי רעתכי אז תעלוזי מרעתך זאת תעלזי ותשמחי שהיא לטוב לך. על דרך מזמור נאסף באו גוים בנחלתך שיש לשורר שיר מזמור כי כלה חמתו בעצים ובאבנים ואליו יתברך נשאנו את עינינו ובכל לב נתפלל נקום נקמת בני ישראל מאת הקמים עליהם והבט דם עבדיך השפוך להחיש מפנט לנו. במהרה בימינו אכי"ר: דרוש לשבת איכה רב לכם שבת בהר הזה

ילקוט השיבנו ה' אליך ונשובה עתיד הקב"ה להפוך תשעה באב לששון ולשמחה ולמועדים טובים ולבנות הוא בעצב