בינה לעיתים חלק ב רנא

השגחה שכבדה אזנו משמוע צעקתכם. אבל דעו איפה כי אתם גרמתם לעצמכם מצד עונותיכם. וזה כי להיות נודע אין כלי מחזיק ברכה אלא השלום. והוא יתברך לא ישפיע דבקות השגחתו על בעלי המחלוקת והפרוד כי ירחק מהם מאד להיות הפך עצם שלמותו. לכן עונותיכם אשר מדרכם יורדים ומשטינים עולים ומקטרגים. הם עושים זאת לכם. שתחלה הם מבדילים ביניכם גורמים להבעיר ביניכם קטטו' ומריבו' באופן שיהיה הבדל חלוק ופרוד אלו עם אלו למען ימשך בין אלהיכם. שההבדל שבין עצמכם יגרום הבדל גם בין אלהיכם. ורעה עוד מזאת כי להיות עברה גוררת עברה. ע"כ חטאתיכם אפילו והקלים והשוגגים גרמו וסבבו הסתרת פניו מכם משמוע שאתם הסתרתם פניכם משמוע דברי התורה והמצות ותוכחות המוכיחים. כאשר נודע שיש לו לאדם לדאוג על השגגות לפי שנפתח לו פתח לעבור במזיד. ועכ"ז אמר הנביא ירמיה ע"ה. עונותיכם הטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם. שהעונות המזידים עצמם הטו וסבבו אלה הצרות והיסורין ומהיכן באת' לידי כך להמנע מעשות הטוב המתחייב לכם מהחטאים הקלים והשגגות. כי חטאתכם אשר לא חשבתם לכלום. הם מנעו מכם ועכבו בידכם עשות הטוב והישר בעיני ה'. ואמנם אחרי ידענו כי אריכות הקץ והתמדת הגלות אנו גרמנו לעצמנו. ראוי לנו לדעת אי אלו הן הסבות העצמיות למען נשתדל בתקון עותתן. ואם כי בעונותינו ודאי רבו כמו רבו ואין להם מספר. נזכיר מהן ג' היותר מוחשב ומפורסמות בדורנו זה. כי כל דור ודור כפי מה שהוא מעכב את הגאולה

הא' הוא מה שאמרנו מרבוי הקטטות והבדל ופרוד הלבבות אשר בינינו בין איש ובין אחיו ובין גרו. בבקשת הנקמה והרחקת השלום אשר על זה אמר עונותיכם היו מבדילים וגו' ונתפשט צרעת השנאה הזו בגלות הזה האחרון כי היא היתה בעמנו מזמן החרבן הב'. ועדין לא הטהרנו ממנה וגלו זה רז"ל ביומא פרק יום הכפורים באמרם

מפני מה חרב מקדש ראשון מפני שהיו בו ג' דברים ע"ז ג"ע ש"ד וכו' לפי' הביא הקב"ה עליהם ג' פורעניות כנגד ג' עברות שנא' לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלם עיים תהיה והר הבית לבמות יער. אבל מקדש שני שאנו בקיאים בו שהיו עוסקים בתורה ומצות ובג"ח מפני מה חרב. מפני שנאת חנם שהיה ביניהם ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד ג' עברות. ובמקדש א' לא היה שנאת חנם והכתיב מגורי אל חרב וגו' וא"ר אלעזר אלו בני אדם שאוכלים ושותים זה עם זה ודוקרים זא"ז בחרבות שבלשונם. ההוא בנשיאי ישראל הוא דהואי וכו'. ר"י ור"א קאמרי תרווייהו ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קצם. אחרונים שלא נתגלה עוגם לא נתגלה קצם

ומבלי האריך בהערות נאמר כי להיות מדותיו ית' מדכ"מ וראינו היו בחורבן הבי' ג' פורעניות שספר הכתוב לכן בגללכם וגו'. ע"כ בא' השאלה מקדש ראשון מפני חרב. כי היא שאלה כוללת על הפורעניות שבאו בחורבנו. והשיב כי היה זה לג' עברות שבידם. ויראה כי הם ז"ל הוציאו שלשתם מאמרו לכן בגללכם. כי נודע שרש גלל יש לו ג' מובנים. א' מלשון גלגול וסבוב וממנו נגזר שהוא לשון סבה. הב' לשון גלול ומאוס. הג' לשון ספר ומגלה. וכאן נשתמשו ממנו בב' המובנים הראשונים. כי אין לשלישי מבוא בכאן. אם הראשון שהוא כמשמעו לשון סבה. נודע כי הוא ית' סבה לכל הנמצאים והם מסובבים ממנו. ולזה בהיותנו מקבלים אלהותו ית' אנו מודים היותו סבה ראשונה. אמנם כל עובדי פסל אשר יחליפוהו באל אחר. בזה יורו כי הם מחזיקים את פסליהם לסבתם ועלתם. כי אין מקום לעבוד אלא למי שהוא סבה לכל לא למסובב. וע"ז אמר בגללכם ר"ל בעבור מה שהוא סבה שלכם שאתם מחשיבים אותו לסבה ועולה אצלכם היא הע"ז. ועוד מלשון גלל ומאוס הוא על הג"ע כי בהם נאמר ובגלולי מצרים אל תטמאו. ומזה הלשון עצמו גלל בא הרמז על ש"ד כי חלל חרב נופל בארץ נמאס ונתעב כאמרו על פגרי גלוליכם. ונאמר ועמשא מתגולל בדם. וישעיה ע"ה אמר מגוללה בדמים. ונוכל ג"כ לומר כי גם הע"ז נרמזה במה הלשון של גלל כאמרנו להעביר גלולים מן הארץ ובמלכים ויעבדו את הגלולים וג וגו'. הנה כי שלשתם נרמזו במלת בגללכם. ואמר לפיכך הביא הקב"ה ג' פורעניו' כנגד ג' עבירות כלומר הסתכל כי ג' פורעניות אלו תמצאם מכוונים כנגד אלו ג' עברות ואם אינם שומרים הסדר. כי כנגד ג"ע בא להם ציון שדה תחרש. כי נודע היות מושאל שם חרישה למשכל וכבר ראית מ"ש הראב"ע ז"ל על פ' בחריש ובקציר תשבות כי היה מי שרצה לפרש שאסור לבעול בשבת ואמ' כי כמו שהם היו חורשים בשדה שאינה שלהם בזנות נשי חבריהם כן ציון כשדה תחרש מזולתם. וכנגד ש"ד תהיה ירושלם לעיים לסבת ההרוגים שיהיו שם בכל עבר ופנה גל של עצמות. וכנגד ע"ז תחת הבמות שהיה להם להקטיר לשם ה' והיו מקטרגים לע"ז. תהיה לבהמות יער. באופן שבא הכל מכוון מדכ"מ. ועתה שאל בית שני שאדרבא היו עוסקים בתורה לדבקות בו ית' ולא בע"ז. וזהירים במצותיו ממילא נזהרים מג"ע. וגומלים חסדים אלו עם אלו וכ"ש שהם רחוקים משפוך דם חבריהם. למה חרב. והשיב להיות בהם עון השנ"ח ונתן להם אותו הפורעניות ללמדך ששקולה היא כנגד כלם. ובאר כי שנאה זו היתה המין הנפסד. שלא היה דבר שמראים אותו בגלוי