בינה לעיתים חלק ב רמט
Binah Le-Itim part 2 249 · בינה לעיתים חלק ב · free full Hebrew text
Open in the reader →טעם והבנה. יקשה עוד שיראה היה לו לאמרו תחלה הבו לכם אנשים ידועים לשבטיכם חכמים ונבונים. לפיכך פי' שכונת הכתוב הוא כי מלבד עיקר הדבר של שימא הראשים והדיינים כפי עצמה. באה עוד אזהרה פרטית על מה שיתחייבו הקטנים להשמע ולהכנע אל ציווי הראשים. שיקבלום עליהם לגדולים מהם כפי מה שהם במדרגתם. ולא שירצו הם להשתרר על גדוליהם ולהחשיבם לקטנים מהם. וזה הוא הבו לכם אנשים חכמים ונבונים. תזמינו ותכינו לכם אנשים גדולים במעלה זו החכמים והנבונים שודאי הם גדולי הערך הנני מצוה אתכם שהחכמים והנבונים האלה יהיו נכרים וידועים אצל שבטיכם היותם חכמים ונבונים גדולים עליהם. רוצה לומר שיחזיקום לכך ולא שיתנכרו אליהם לבלתי החשיבם לחכמים ונבונים אלא כקטנים ופחותים כדי שלא להיות נכנעים ונשמעים אליהם כי אז אשמם בראשיהם כפי המשל מראש וזנב הנחש. אשר מהיותו מוטבע כ"כ במלאכת ההסתה והפתוי מימי עולם. יאמרו ע"צ ההגזמה כמו שאמרו על הערביים שכשאינם מוצאים לגנוב מאחרים יגנבו משל עצמם. להרגלם בגנבות. כן הנחש ל"מ ישתדל לרמות את זולתו להפילו ארצה אלא אפילו את עצמו יסית וידיח מקצתו אל קצתו. כי ירצה הזנב לפתות את הראש לילך אחריו למען יחדו יספו יפלו ואין מקים להם כן הוא כשהקטנים רוצים להשתרר על הגדולים לעשות כרצונם. אשר אם בעת ההיא היו הראשים אבירי לב ותיכף ומיד יגערו בהם ויסרבו וימאנו לשמוע בקולם ואדרבא יכריחום להשמע אליהם אז היו הקטנים נרתעים לאחוריהם ונמצא הכל מתוקן והיו מצילים את עצמם ואת כל הדור עמם. אמנם בהיות הראשים נרפים הם כי תכף כשיפתח הזנב את פיהו אני אלך תחלה. מסכים הראש עמו בלי שום עכוב ואומר לו לך. לכן גרם שכלם כאחד הם יאבדו הקטנים עם הגדולים שימצאו גומא של מים וכו'. והם ג' מיני רעות ואבות נזיקין הנמשכים מהרצון ההמוני. הא' ביטול מ"ע כי לא יתנועעו ולא יתעוררו לקיים המצות ולעשותן אלא ישתעבדו אל העצלה ואל ההתרשלות ויהיו כמים קרים מבלי שום התקוממות לעבודת בוראם כאלו הם פגרים מתים ע"ד וימת לב נבל בקרבו ויהי למים אשר נאמר על בטול התנועה. הב' רעה מזאת כי יתנועעו אל ההפך. ויבער בם אש היצר להלהיבם אל העבירות קלות וחמורות. והג' חמורה מכלם כי יבאו גם לקצץ בנטיעות בדיעו' נפסדות אצל שרשי הדת. והם הקוצים שהשליכם בתוכי. וכ"ז להמשך הגדולים אחר הקטנים ולבלתי הוכיחם. כי קרה לכולם כמשל הראש והזנב. וכעין משל ריב"ל ע"ה באו סימנים ורמז בדברי הנביא ישעיה ע"ה
ויכרות ה' מישראל ראש וזנב וגו' זקן ונשוא פנים הוא הראש ונביא מורה שקר הוא הזנב תחלה הניח המשל באמרו דרך כלל שיכרות הש"י הראש והזנב. ואח"כ ביאר מי נקרא ראש ומי נקרא זנב. ואמר זקן ונשוא פנים הוא הראש כשהזקן דהיינו מי שקנה חכמה יהיה נשוא פנים מהעם. שהעם ישאו פניו ויכבדוהו. בהחשיב אותו לגדול מהם שזו הוראה היותו גם הוא מטיל בהם מורא ואינו נגרר אחריהם. אז הוא באמת הראש ממש וראוי לשם זה. אך כשהנביא אשר יאות לו ליסר ולהוכיח את העם אדרבא הוא מורה שקר. אז אינו מן הראוי לקראו ראש. אלא הוא זנב פחות וירוד ויחדו יכליון. ואולי ראש וזנב שאמר בפסוק הקודם. הם שמות לאיש א' עצמו. כי אשר הוא יחד ראש וזנב שחוברו בו ב' תוארים הללו. אשר לא יצדקו אלא בשכל אחד יעמוד בשלו ראוי להכרת'. ופי' הדבר כי כשהזקן המורה צדק ישאו לו פנים יתר העם מפני שהוא מדריכם במעגלי יושר. הנה זה הוא הראש בלבד. ולא יצדק בו ג"כ שם זנב. אבל הנביא אשר מצד נבואתו וחכמתו ראש הוא אלא שאינו נוהג כפי הראוי לו שמורה שקר הוא הזנב. ועליו יצדק ראש וזנב גם יחד. וממילא נבין גם כן ההפך. כי המון העם המודרכים יקראו זנב כשהולכים אחר הוראת ועצת הראש החכם המוכיח. אכל כשהכת ההמונית רוצה להשתרר. יש כאן קבוץ שני השמות זנב וראש והם מעותדים אל ההכרתה. כי אוי לעיר שכלה ראשים ונמשך ע"ז להגזים בענשם באמרו. על כן על בחוריו לא ישמח ה' ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה. הפליג בעוצם העונש שהוא על בחוריו לא ישמח וגו'. אשר בלי ספק היא הגזמה גדולה וגם הרבה לזלזלם ולספר בגנותם בשמות מכוערים באומר כי כלו חנף ומרע וכו' וחתם בכל זאת וגו'. כלומר עם שמדרכו ית' כשמרבה בהגזמות ובדברי קנטור הוא משכך בזה החמה והחרון אף ואינו מביא לידי מעש' פועל הרע' עצמה כענין וינחם ה' על הרעה אשר דבר וגו'. הנה כאן לא הספיק זה כי עם שדבר הרבה בכל זאת לא שב אפו. לשיספיקו הדברים הרעים מבלי יבאו לידי מעשה. אלא עוד ידו נטוי' לעשות בפעל. לחומר הענין
ומאחר שסבת כל חרונו ית' ונטית ידו ביסוריו ושפטיו עלינו היתה מפני החטאים האלה שהם חסרון דברי התוכחה מן המוכיחים. וחסרון ההשמעות וקבלת התוכחה אצל העם המאנים לשמוע. מבואר הדבר שתקון הכל תלויה בהשתדל על היישרה שתיהן שהמוכיחים יכריזו ויפרסמו דברי תוכחותיהם וכל העם ישמעו ויקבלו ברצון כל מוסריהם. והוא הנרמז בשבתות אלו כי היום